לפני כחצי שנה פרש וינסנט אניימה ממשחק פעיל ותלה את הכפפות. גדול שוערי ניגריה ואחד השוערים הגדולים ששיחקו בישראל אמר יפה תודה ושלום, כשאחד האנשים שהיו הכי עצובים מסיום הקריירה של אניימה הוא שוער הפועל ירושלים, אדליי אדבאיו. לא יהיה זה מוגזם לומר שאדבאיו רואה באליל שלו מודל לחיקוי, וכבר עכשיו, למרות שהוא רק בן 20, הוא מסמן לעצמו ללכת בדרכו של אניימה ודרך הכדורגל הישראלי להגיע לקצפת של אירופה.
"המון שחקנים והמון אנשים בניגריה יודעים על ישראל, זאת מדינה מאוד מוכרת. יש לא מעט שחקנים שהיו רוצים להגיע לשחק פה. השחקנים בניגריה יודעים שזו נקודת פתיחה טובה מאוד להתחיל את הקריירה", אומר אדבאיו.
"אניימה, חד־משמעית, הוא האיש שאני רוצה ללכת בעקבותיו. אני אוהב את סגנון המשחק שלו, את הביטחון שלו. הקבוצה יודעת שהיא יכולה לסמוך עליו ואם הוא נמצא בשער אז אפשר להיות רגועים. הייתי ילד כשאניימה כיכב פה בישראל ובמדינות אחרות, והערצתי אותו. לא לכל אחד יש את היכולות של אניימה והלוואי שאגיע לרמות האלה. שוער נוסף שמן הסתם מהווה דמות לחיקוי עבורי הוא אנדריי אוננה, השוער של אייאקס. הוא באמת משהו מיוחד, אפשר ללמוד ממנו המון, וזה פשוט מהנה לראות אותו עומד בשער".
אדבאיו, אחרי חודשים ארוכים בלי חופשת מולדת גם באדיבותה של הקורונה, קיבל מראשי הפועל ירושלים לפני כשבוע אישור לבקר בניגריה. השוער היה אמור לחבור לחברו הטוב וילי אגדה, שעזב להפועל חיפה, אבל יואב כץ ושות' לא אישרו לחלוץ לעזוב את הארץ.
"הנסיעה שלי לניגריה היתה טובה מאוד. היא היתה במקום. שמחתי לראות את המשפחה, שמחתי להיות בבית. גם הם מאוד שמחו לראות אותי אחרי הרבה זמן שלא הייתי בניגריה. חשוב לי לציין לטובה את המועדון שדאג לנסיעה הזאת. זה בכלל לא מובן מאליו שבמצב הזה הם הצליחו לדאוג שאטוס לניגריה ואחזור. אני מאוד מעריך את זה ויודע שלא כל מועדון היה מתייחס אלי ככה. מצב הקורונה בניגריה משתפר, זה הרבה יותר טוב ממה שהיה שם לפני כמה חודשים. נראה שהם משתלטים על העניינים שם והמודעות גבוהה מאוד".
אבל לא פגשת את אגדה.
"אני מתגעגע לווילי. היינו מבלים המון זמן ביחד והיינו חולקים המון דברים במשותף, גם בכדורגל וגם מעבר. אני מאוד שמח בשבילו שהוא התקדם, מקווה שהוא יצליח במועדון החדש. אנחנו ממשיכים לדבר כל יום. אנחנו חברים מאוד טובים והוא חסר לי".
הגיע הזמן, אומרת אמי
אדבאיו יודע, כמעט כמו כל מי שנמצא במערכת של מועדון האוהדים הפועל ירושלים, שהשנה יש למועדון האדום את כל הסיבות להשיג את הכרטיס לליגת העל. האיחוד בין מחנות האוהדים של קטמון והפועל, שהפכו למקשה אחת, היעדר פייבוריטיות בלאומית, בניגוד לשנים עברו כשמכבי נתניה, הפועל תל אביב ומכבי פתח תקווה היו גדולות על הליגה, ובעיקר הרצון של כולם להוריד סוף סוף את הקוף הזה, שגדל משנה לשנה, מהגב. "השנה יש לנו מטרה ברורה: לעלות לליגת העל. אני מאמין בנו, אני מאמין באיכות של הקבוצה הזו, אני מאמין שנצליח להשיג את המטרה".
בינתיים אנחנו עדיין מחכים שתתחדש הליגה.
"אני מתגעגע לריח, לרעש, לאווירה של משחק עם קהל. זה מאוד חשוב לי ומאוד חסר לי. החיבור שלי עם העיר הזאת, עם האנשים והקהל, הוא מאוד מוצלח. אני אוהב את הקהל שלנו מאוד, ואני רוצה כמו כולם להסתכל ליציע ולראות אותם. אני מתגעגע כל כך למשחקים. אני יודע שיש כבר תאריך למשחק הבא (2 בנובמבר, לא סופי) ואני מאוד שמח ומתרגש. כמובן, זה לא אותו דבר בלי הקהל שלנו, אבל נסתפק במה שיש כרגע. אני והחברים שלי כבר לא יכולים לחכות".
אתה מבין את המשמעות של האיחוד בין הפועל קטמון להפועל ירושלים?
"אני לא יודע הרבה על המשמעות של שינוי השם להפועל ירושלים. הבנתי מהשחקנים שזה שינוי שהיה חשוב לאוהדים ושזה השם המקורי של הקבוצה שלנו, אז אני שמח בשבילם. מובן שאין לזה כל השפעה על השגרה ועלי כשוער של הקבוצה".
ללכת על הכל
אם לא יקרה שום דבר מפתיע, אדבאיו אמור לשרת את הפועל ירושלים עוד שנה-שנתיים מקסימום, ואז לקפוץ מדרגה למועדון בליגת העל ואולי אפילו מעבר לזה. באמצע העונה שעברה כבר היתה סביבו התעניינות מלא מעט קבוצות, אבל למזלה של הפועל ירושלים, העובדה שבקיץ האחרון השוק היה מוצף בשוערים, כמו גם חוסר הרצון המופגן של שי אהרון ושות' לנהל איזשהו דיאלוג על אדבאיו, כדי להמשיך ליהנות משירותיו, השאירו אותו איתנו.
"כרגע אני מרוכז במאה אחוז בהפועל ירושלים ובמטרות שלה, זה כל הפוקוס שלי, ואתם יודעים מצוין שהדבר הכי חשוב עבור שוער זה להיות ממוקד במאה אחוז כדי להפיק מעצמו את המקסימום. זה לא סוד שבעוד כמה שנים אני שואף לשחק ברמות הכי גבוהות ולהגיע הכי רחוק שאפשר ומתכוון לעבוד מאוד קשה כדי להגשים את החלום הזה. בכל מקרה, אני לא ממהר לשום מקום, יש לי עוד דרך לעשות, דברים להשיג, כדי שההתפתחות שלי תלך במסלול הנכון ותוביל אותי לאן שצריך".
