הפועל קטמון סיימה מעשית את העונה ביום שני האחרון, אחרי תיקו מאופס בראשון לציון, והשאירה לקבוצות של עמוס לוזון ושל מוחמד אבו־יונס להתכתש ביניהן על הזכות לשחק בעונה הבאה בליגת העל.
על פניו, קטמון שוב פספסה את הפרס הגדול, אבל מי שמעדיף את האמת על הפופוליזם יודע שמדובר בעונה מוצלחת, גם בעיניהם של בעלי הזיכרון הקצר ששכחו שהישארות בליגה, נוכח התקציב וסגל השחקנים, הרבה יותר ריאלית ממקום שני.
"ברמה הרחבה, הגעתי למועדון הזה לפני חמש שנים, והוא היה נטול תוכנית ואסטרטגיה מקצועית והמטרה היתה לבנות תוכנית מקצועית וליישם אותה. אנחנו בארבע-חמש השנים האחרונות קבוצת פלייאוף עליון קבועה שגם מגרדת את העלייה. כל הצוות המקצועי כאן גדל בתוך הארגון, ובעונה הבאה הסגל יהיה בנוי על 70 אחוז שחקני בית. אנחנו עובדים במתקן אימונים מצוין עם תוכנית ארגונית ותרבות ארגונית שראויה לציון. זה סיפור הצלחה יוצא דופן".
אתה מכיר את הסרט 'ג'רי מגווייר'? יש שם משפט שאומר 'שואו מי דה מאני'.
"בקיץ כשבנינו את העונה היה ברור שהישארות בליגה תהיה עמידה ביעדים, פלייאוף עליון יהיה הצלחה גדולה, ועליית ליגה תהיה נס. בצד זה, הצורה שבה השחקנים חזרו להתאמן בתקופת הקורונה, העובדה שאנחנו היחידים שהגענו להסכמים עם השחקנים ושכל עובדי המועדון נרתמו ונתנו את הנשמה שלהם ולא התחבאו מאחורי הסגר או החל"ת, אז היה לנו ברור שאנחנו יכולים לגנוב עלייה וזו אכזבה גדולה. תבין, הליגה הלאומית זו הליגה הכי שווויונית והכי הפכפכה בארץ. בתחילת העונה היתה לי שיחה עם גיא לוזון והסברתי לו שלא משנה איזה שחקן הוא יביא, יהיו לו שבועות שהוא ייתקע בלי ניצחון ולא יבין למה. כשאירחנו את מכבי פתח תקווה בשבוע שעבר הוא אמר לי שצדקתי.
"אנשים שונאים את המילים 'תהליך ובנייה' בכדורגל, אבל למועדון הזה לפני חמש שנים לא היו קבוצות גיל במחלקת הנוער, ועכשיו משחקים בבוגרים 14 שחקני בית. אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים להתמודד עם תקציבי עתק של האחרות וחייבים להיות יצרניים. אנחנו בכלל במאבק של עליית ליגה כמעט כל שנה בזכות הדרך ותרבות הניהול שלנו".
ואני אגיד לך שנס ציונה עלו ליגה בלי משאבים הרבה יותר גדולים מקטמון.
"נכון, וזה היוצא דופן והחריג. אני לא מתרץ, אבל כדי שאנחנו נעלה ליגה חסרים לנו הדברים הקטנים שפחות קשורים לקבלת החלטות ולכדורגל נטו. למשל זה שפיראס מוגרבי מבקיע גול ביד נגדנו בטדי בקרב על שש נקודות, או המשחק השבוע מול ראשון שמגיע לנו פנדל של מאה אחוז. אנחנו לא מועדון בכייני. אין כאן ככלל אחד במועדון שיגיד באיזה שלב 'אכלו לי, שתו לי', אבל הדברים הקטנים האלה שבהם בא שופט ולוקח נקודות הם ההבדל בין עלייה לפספוס".
"קטמון תגיע בסוף לליגת העל ותהיה שם חברת קבע עם שורשים נטועים ולא אפיזודה חולפת. רק כשזה יקרה נוכל לנתח ולהבין כמה השנים האחרונות היו משמעותיות"
זה לא סתם. קל לדפוק את קטמון כי בנרטיב אתם נתפסים כלפלפים. שופט יחשוב פעמיים אם לשרוק במשחק של בית"ר או של מכבי פתח תקווה כשכל משפחת לוזון מאחוריו.
"אני מכיר את הנרטיב הזה. אני קשוב לו ומנתח אותו כל הזמן וקורא ספרים של ביילסה, גווארדיולה ואן־בי־איי כדי ללמוד מה הנרטיב הנכון, אם יש כזה. אנחנו קנאים לתרבות ארגונית שבה סביבת העבודה נעימה לכולם תוך דרישה בלתי מתפשרת שכל אחד ייתן מאה אחוז מעצמו, יכבד כל אחד בכל מחיר, ואנחנו מחנכים למקצוענות ולמצוינות. אני יודע שאומרים שכדורגל זה ג'ונגל, שצריך ל'היכנס' בשחקנים ובשופטים ולשבור את חדר ההלבשה. ותראה מה זה, יושבת היום בבית המשפט המחוזי בירושלים גווייה של מועדון האם שלנו שזו היתה תפיסת העולם שלו, של צעקות וכסאח, והיא מחכה בקוצר רוח שאנחנו קטמון נפיח בה רוח חיים בחזרה. תראה את הקבוצה בצד השני של הכביש שהושקעו בה ב־11 השנים האחרונות מאות מיליוני שקלים ויותר, והיא זכתה בגביע טוטו אחד בכל השנים האלה. כל שחקן ומאמן שחותם בהפועל קטמון מקבל את כל התנאים להצליח ונדרש לספק את הסחורה בהתאם. אני לא מכיר דרך טובה יותר להוציא את המקסימום מאנשים".
המקסימום הזה מתבטא במילה כמעט.
"בסוף אנחנו קבוצת הפועל בירושלים שב־20 וכמה שנים, מאז הפועל ירושלים של 1998-1996, הביאה את ההישגים הכי גדולים. עם משאבים זהים להפועל ירושלים ההיא, קטמון יציבה, עם תרבות ניהול אמיתית ותוכנית סדורה וברורה מקבוצת טרום ב' ועד הבוגרים".
קוף על הגב
אהרון, ייאמר לזכותו, אינו מכבס מילים. הוא מבין מצוין את האובססיה שיש לכל מי שקשור בקטמון לעלות ליגה. האמת? הוא אובססיבי בעצמו להשיג את המטרה הזאת, פחות כדי לגזור קופון מקצועי ואישי, יותר כדי לספק את התאווה של כל מי שסביבו לטעום מהבמה המרכזית ולהוריד את הקוף הזה מהגב. "בעונה שעברה עשינו הכל לא נכון, והעונה עשינו הכל נכון וההתקדמות כאן בכל הפרמטרים היא מטאורית. אני גם חושב שכל עוד לא נתייחס לעלייה כאל חלום ושאיפה אלא כאל קוף על הגב, יהיה לנו קשה להשיג את זה. באותה נשימה, אני אומר לך שעם החזרה מהקורונה, בעצם הניצחון על אום אל־פאחם, שהבטיח את המקום שלנו בפלייאוף העליון, היתה אובססיה יומיומית של כל מי שקשור במועדון לעלות ליגה, וזה לא הצליח. קטמון תגיע בסוף לליגת העל ותהיה שם חברת קבע עם שורשים נטועים ולא אפיזודה חולפת. רק כשזה יקרה נוכל לנתח ולהבין כמה השנים האחרונות היו משמעותיות".
המאמן שלך זיו אריה חזר כל השנה כמו תקליט שבור על המשפט "אנחנו מתרכזים באימון הבא". זה כבר נהיה מעייף.
"המשפט הזה על האימון הבא והמשחק הבא לא נאמר בשום אופן כדי להנמיך ציפיות. באסטרטגיה אחרת יכול מאוד להיות שסגל השחקנים היה קורס. לא יצאנו לתקשורת בהצהרות אחרי שהבטחנו את המקום בפלייאוף העליון כי זו היתה ההחלטה כארגון, אבל היה ברור ברגע שאנחנו בפלייאוף העליון שאנחנו הולכים לטורניר שהיעד הסופי הוא המקום השני. זה היה ברור לכולם. אם לא היינו רוצים לעלות ליגה לא היינו נעמדים על הרגליים האחוריות בינואר האחרון כשהגיעו פניות על ויליאם אגדה. לא דנו בזה אפילו כי ראינו בו שחקן משמעותי שאמור להוביל יחד עם אחרים את קטמון למקום השני".
למה לי פוליטיקה עכשיו?
לנגח את אהרון מאז שנכנס לתפקידו כמנהל המקצועי של קטמון זה מאוד פופולרי. אולי בגלל שבתרבות האינסטנט שלנו אין באמת מקום לאנשים שבאים לבנות מועדון מלמטה, אולי בגלל שאנשים רוצים רק את מבחן התוצאה, ואולי בגלל שהרבה יותר נוח להתחבר לאנשים שמגיעים לאולפנים ובתי קפה חדשות לבקרים מאשר למי שבוחר למשוך בחוטים ולשמור על דממת אלחוט. "אני יודע שנוח לנגח אותי", אומר אהרון. "תאמין לי או לא, אני חי עם זה בשלום. אני לא פוליטיקאי, וכשלוקחים החלטות קשות ומבצעים מהלכים תמיד תהיה ביקורת. אני קשוב לביקורת עניינית ומנסה ללמוד ממנה. אני יודע לסנן טינה אישית, אינטרסים וביקורת ריקה מתוכן. לאף אחד, לשמחתי, אין בעלות על האמת".
הגאווה הגדולה של אהרון היא שהוא הצליח לייצר בקטמון מרקם אנושי שקנאי למועדון. "כל מי שעובד בקטמון, מהראשון ועד האחרון, המועדון הוא בדמם. יש שורה של אנשי מקצוע שרוצים לעבוד כמאמנים בקטמון, שרוצים לשחק במועדון אפילו שיש להם אופציות שהן אטרקטיביות יותר". דוגמה טובה אפשר למצוא אצל הבלם אבי מלכה, שכבר סגר את תנאיו לעונה הבאה באדומים אשדוד. אף שסופסל בחלקים גדולים של העונה, מלכה המשיך עד הסוף לתת את המקסימום ולהגיד לאהרון ולאחרים שהוא תמיד יהיה מחויב לקטמון ושמילה אחת קטנה מצידם והוא נשאר כאן עונה נוספת. כך או כך, מלכה ושחקנים משמעותיים ממנו לא הצליחו לחצות את קו המטרה ולעשות היסטוריה בקטמון. "שחקנים היו צריכים להתעלות בישורת האחרונה. היינו צריכים מהם את הערך המוסף הזה שעושה את ההבדל, ולא קיבלנו. ועדיין, כל אחד תרם את חלקו ועשה את שלו בשלב כזה או אחר של העונה, אז אנחנו לא מאשימים אף אחד ולא באים בטענות, אלא מנסים, כמו בכל סיום העונה, לנתח, לשפר ולשדרג. כשנצא לפגרה נתחקר את העונה הזאת לעומק".
אדום ומתוק
אהרון הוא השריד האחרון שמסמל את המעבר מהפועל ירושלים להפועל קטמון. עבר כמעט עשור מאז שחצה את הכביש בין האחות המקורית לזו האלטרנטיבית ושבר לא מעט לבבות אדומים. עכשיו, כמו כולם, הוא מייחל לרגע שבו הפועל קטמון והפועל ירושלים יהפכו ליישות אחת. "אני מחכה לרגע הזה כמובן, שהפועל קטמון והפועל ירושלים יתמזגו. קטמון זה מועדון עם כל כך הרבה גיוון ויכולת הכלה וקונפליקטים שדווקא מהם אפשר וצריך לצלוח את המיזוג הזה. אני גם יכול להבין ולכבד את מי שהוא נגד מיזוג השם קטמון והפועל ירושלים. יש לי בבית שלושה ילדים שאני מסביר להם מי זו הפועל ירושלים והם לא מבינים והמחויבות שלי היא שהם יבינו. אני חושב שהם לא מבינים כי הם גדלו לתוך אידיאלים וערכים והגדרה עצמית.
"בסופו של יום, קטמון היא הפרק הגדול והמפואר בהיסטוריה של הפועל ירושלים. התפקיד ההיסטורי של קטמון היה להציל את הפועל ירושלים וכולנו מחכים שזה יקרה. קטמון מילאה תפקיד היסטורי לא רק בספורט הישראלי אלא בכל החברה הישראלית".
