במהלך מחנה האימונים בשפיים שאליו הגיעה בית"ר ביום שלישי נלקח ירדן שועה כפרויקט על ידי צמד המאמנים סלובודן דראפיץ' ושי ברדה. המטרה היתה ברורה: לתת לשועה לעמוד מול השער עם שוער וכשהשער ריק ופשוט לתת לו לבעוט מכל מצב כדי להרגיש את הרשת. מאז שהגיע לבית"ר, הגם שמדובר בשלושה משחקים בלבד, שועה אינו מצליח לעשות סיפתח במדים החדשים שלו. במצב עניינים רגיל לא צריכה להיות לאף אחד סיבה לדאגה או לטענות כלפי הרכש הכי גדול שנחת כאן העונה.
מצד שני, סכום חסר היגיון של 1.4 מיליון דולר ששולם על שחקן שאף אחד לא רצה לגעת בו, ושהקבוצה שלו, מכבי חיפה, חיפשה כל דרך אפשרית להיפטר ממנו, מצריך את הדרישה לראות את שועה מספק קבלות. עם תג מחיר כזה, ממי אמור להיות הר של ציפיות? מאביאל זרגרי או עוזיאל פרדו? כל שכן, כשמיכאל אוחנה ואלירן עטר מספקים את הסחורה.
שועהשועה
שועה
(צילום: עוז מועלם)
לזכותו של שועה ייאמר שעד כה לפחות בבית וגן מספרים שבניגוד גמור לגליון ההתנהגות המוכתם שאיתו הגיע מחיפה, שועה מתנהל בבית"ר כמו ילד טוב ירושלים. הוא מתאמן ברצינות, קשוב לסביבה, אפילו מפרגן (לפעמים בצורה מוגזמת) לחברים שלו, במקום להיות כמו כל חלוץ אחר, אגואיסט בתוך הרחבה. ועדיין, כמה שזה מוקדם, זה לא זה. משחק בינוני מינוס מול הפועל תל אביב, למרות הבישול לשער השוויון של מיכאל אוחנה שרשום על שמו.
החמצה מזעזעת מול הפועל חדרה במחצית הראשונה, כשהוא לבד חמישה מטרים מהשער, ובשבת האחרונה קבלת החלטות חסרת היגיון, עם מסירה מיותרת ליד השער, או מהלך נוסף שבו בית"ר תפסה את הגנת בני יהודה עם המכנסיים למטה, כששועה לועס את הכדור במקום לשים אותו ברשת. שוב, שחקן אחר אולי היה נתקל בסלחנות על פעולות כאלה, שעמוסות בחלודה ובקבלת החלטות רעה, אבל עם כמות הצ'קים שחוגג העביר ליעקב שחר בפריסת תשלומים שמגיעה ל־4.7 מיליוני שקלים, כרבע מתקציב השחקנים הכולל של בית"ר, הילד חייב להביא תוצרת

לשחרר את הפקק

הטענה היחידה שיש כלפי שועה בבית וגן, וגם היא זניחה, היא אחוזי שומן גבוהים יחסית שאיתם הגיע מחיפה. מי שראה איך מספר 20 של בית"ר שומר באדיקות על תפריט מיוחד שהוכן עבורו, וגם לא מתבייש לשאול מה מותר ומה אסור לו לאכול את מאמן הכושר טלמו דה אנדרס, מבין שההתנהלות שלו בריאה. באופן מפתיע, מי שלקח את שועה כפרויקט הוא אלירן עטר, החצי השני שלו בהתקפה. עטר מרבה לעודד את שועה תוך כדי משחק, ואחרי ההחמצה מול חדרה הוא ביקש ממנו בירידה למחצית: "תרים את הראש, זה יבוא". באחד המקרים לקח עטר את שועה לביתו הפרטי. שם, סיפרו לנו השבוע בבית וגן, הוא שרטט לחברו להתקפה מהלכי כדורגל והסברים על תנועה וחילופי מקומות. "עטר ושועה זה כוח התקפי קטלני, ואם תוסיף קישור כל כך יצירתי עם אוחנה, ורד ואדרי, אז ממש אין מה לדאוג לבית"ר, למרות התקלה בשבת האחרונה מול בני יהודה", אומר אלון מזרחי. "שועה יתרום הרבה לבית"ר השנה ובשנים הקרובות. שם רק צריכים להבין שמדובר בהשקעה לטווח ארוך ולגלות אורך רוח וסבלנות. כל מה ששועה צריך זה חיבוק מהצוות המקצועי, ואני יודע שהוא מקבל את זה במנות גדולות מדראפיץ' וברדה. זה ישתחרר אצלו בסוף, וכולם יהיו מבסוטים".

מאני טיים

בבית"ר טוענים שתג המחיר של שועה הוא זה שיושב לו כמו אבן ריחיים על הצוואר. שזה הדבר היחיד והמשמעותי שהורס לו כל בדל של ביטחון עצמי. האובססיביות להוכיח לכל הציניקנים שחוגג הוא לא פראייר ששילם עליו סכום חסר היגיון שכזה, הרצון לגמול לבעל הבית של בית"ר ולמועדון על כך שפדו אותו מהגיהינום במכבי חיפה, הידיעה שבית"ר היא כנראה הצ'אנס האחרון שלו ברמות הגבוהות, ולפני כל דבר אחר, הלהט להוכיח לאקסית מכפר גלים שהיא טעתה בענק בהתנהלות שלה כלפיו, כל אלה גורמים לשועה לחוסר שקט נפשי שבא לידי ביטוי במגרש.
עטר ושועה. מספר 16 לקח את מספר 20 כפרויקט עטר ושועה. מספר 16 לקח את מספר 20 כפרויקט
עטר ושועה. מספר 16 לקח את מספר 20 כפרויקט
(צילום: עוז מועלם)
השבוע כתבה לאה שועה, אמו של ירדן, פוסט, בתגובה לפוסטים מזלזלים של אוהדים, חלקם אוהדי מכבי חיפה, על הבן שלה. בין היתר נכתב שם על ידי הטוקבקיסטים: "שועה קיבל ים של הזדמנויות. בגילו נמני, עטר, ברקוביץ', בניון, רביבו, אוחנה כבר היו כוכבים. שועה, בקטגוריה של תעלומה כרגע, הוא בדרך להיות בן רייכרט הבא בתחרות עקיצת העשור בכדורגל". וכך כתבה אמא שועה: "כשהוא יבקיע מה תגידו, שהוא מלך? גם מסי לפעמים מחמיץ. ירדן עשה הכל כדי לעזוב את מכבי חיפה ולהגיע לבית"ר, גם אם זה להפסיד כסף. חיפה בשום אופן לא רצתה לשחרר אותו עוד מהשנה שעברה. היו לו הצעות גם בחו”ל. מעניין למה חוגג רצה רק אותו. לא סתם הוא (חוגג) התעקש עליו".
בבית וגן דווקא מנסים בשבוע האחרון לשכנע את שועה שהוא הבעיה האחרונה של בית"ר, שהוא חייב להשתחרר מכל מיני רעשים שמפריעים לו לבוא לידי ביטוי, שאף אחד בצוות המקצועי לא עומד לו עם סטופר ובוחן כל תנועה שלו בגלל תג המחיר ו/או התדמית הבעייתית שאיתה הגיע מחיפה. במשחק האחרון למשל מול בני יהודה שועה גמע יותר משבעה קילומטרים ב־70 דקות. זה נתון מצוין לחלוץ, במיוחד כשמדובר במאמץ פיזי של משחק שלישי בתוך שבוע ימים. מספרית, הממוצעים של שועה למשחק מלא הם 9.6 ק"מ למשחק, נתון פנטסטי (מרקוס רשפורד והאחים סטרלינג למשל רצים בין 9.5 ל־10 ק"מ למשחק בממוצע). פרט לעבודה אינסופית מול השער, הצוות המקצועי השתמש גם בגארת' בייל מטוטנהאם כדוגמה חיה לדרך שבה שחקן מתעלם מרעשי רקע כדי לספק את הסחורה. למי שלא יודע נספר שבהופעת הבכורה של בייל במדי התרנגולים הוא נכנס למשחק של קבוצתו מול וסטהאם במצב של 0:3 לטוטנהאם.
המשחק נגמר בתיקו 3:3 דרמתי, לא לפני שבייל מחמיץ שער בטוח שמנע מקבוצתו ניצחון. כל התקשורת האנגלית והספרדית לגלגה על בייל, צחקה שהוא 'השפיע' משמעותית על המשחק. בקיצור, צלבו אותו. שבוע אחרי כבש בייל את שער הניצחון של טוטנהאם מול ברייטון וכולם היללו אותו. זה מה שדראפיץ' וברדה מנסים להסביר לשועה: "אל תנסה בכוח להוריד את הקוף מהגב, כי הקוף נמצא רק בראש שלך". בצד זה, גם שועה יודע שכמות הדקות שהוא מקבל תצטמצם אם הוא לא יתחיל להבקיע וכשפלייטר האסלביינק יחלים מהפציעה הנדירה שלו (החלוץ סובל מדימום בטני שהגיע עד לכבד). עד ששועה ימצא את הרשת, הוא יצטרך להתמודד עם תג המחיר, הלעג של אנשי מכבי חיפה וטוקבקיסטים, ולקוות שחוגג, כמו גם אוהדי בית"ר, לא יתחילו לאבד את הסבלנות.