מי שרוצה הוכחה לכך שליצירה, שמחת חיים ועשייה אין גיל, צריך לקרוא את הסיפור הבא על להקת "צעירים לנצח" של בית הדיור המוגן של אחוזת בית הכרם. להקת "צעירים לנצח" של בית הדיור המוגן אחוזת בית הכרם, שהמבוגר בה הוא בן 97 (!!!), הופיעו בפסטיבלים בארץ ובעולם ועכשיו גם חולמים להופיע בפני נשיא המדינה יצחק הרצוג. בין חברי הלהקה אפשר למצוא את המנהל המיתולוגי של בית הספר בית הכרם, אימו של מייסד מובילאיי, אנשי חינוך ופנסיונרים של משרדי ממשלה ששוכחים הכל כשהם עולים על הבמה. כי בדיוק כמו שמה של הלהקה, סמלם המסחרי הוא "צעירים לנצח".
הלהקה הייחודית "צעירים לנצח" המורכבת מבני הגיל השלישי, דיירי אחוזת בית הכרם, בית דיור מוגן בירושלים, משתתפים מזה שנים במופעים בארץ וגם לצד להקות בינלאומיות מכל העולם, כמו בפסטיבל באיטליה, בתקופה שלפני הקורונה. אגב, אם תהיתם, כ־20 מבין חברי להקת "צעירים לנצח", של אחוזת בית הכרם הם בגילאי 80 עד 97.
"אין להם זמן להיות חולים"
להקת 'צעירים לנצח' הוקמה לפני כ -14 שנים, והופיעה, במהלך שנים, בפני ציבורים רבים עם מחזות זמר ושירי ארץ ישראל, והיא מתאימה את הרפרטואר שלה לכל אירוע.
מפיק הלהקה, שי לביא מספר כי הרעיון של להקה בגיל מבוגר אינו ברור מאליו, והחברים בה עובדים קשה ועושים חזרות שבועיות, מה שבסופו של דבר ממלא את חייהם. הלהקה הפכה למשהו מאוד משמעותי עבור החברים בה וההתלהבות והשמחה שלהם ללא ספק מדביקים את כל מי שמסתכל עליהם.
עבור חלק ממשתתפי הלהקה, הפעילות היא מימוש חלום ישן, וחלקם מגלים כישרון שהיה חבוי בהם כל השנים וכלל לא ידעו על קיומו. למרות המגבלות והכאבים, על הבמה, חברי הלהקה, שוכחים מהכל, מהמחלות ומהכאבים, שרים רוקדים ונהנים
לביא: "התאהבתי בחברי הלהקה, וגיליתי גם במשך השנים שכשאני אוהב את מה שאני עושה יש לי כוח יצירתי גדול מאוד ואני כל פעם מגיע עם רעיונות חדשים. אלו אנשים מיוחדים, הם לא כל כך יודעים את זה, מי שיודע את זה, זה מי שיושב בקהל. הם מגיעים מלאי שמחה ורעננות, הם לא חולים יותר ולא דואגים יותר. אנשים אופטימיים, אין להם זמן להיות חולים".
לביא נזכר בימים שלפני הקורונה בהם הלהקה הופיעה באיטליה "בפעם האחרונה, הלהקה שהתה באיטליה במשך שישה ימים, ומתוכם הופיעה בפסטיבל בגארדה במשך יומיים לצד להקות בינלאומיות מכל העולם", הוא מספר. "לכל להקה שהשתתפה היו מאפיינים משלה ואנחנו הגענו עם רפרטואר ישראלי שגרם לקהל להתלהבות גדולה וקיבל את הלהקה במחיאות כפיים סוערות, כמו בכל פעם שהיא על הבמה. הם העבירו משהו מאוד מרענן לקהל ומאוד צעיר ואופטימי. הם היו מצוינים וייצגו את המדינה בצורה נפלאה".
עבור חלק ממשתתפי הלהקה, הפעילות היא מימוש חלום ישן, וחלקם מגלים כישרון שהיה חבוי בהם כל השנים והם כלל לא ידעו על קיומו. למרות המגבלות והכאבים, על הבמה, חברי הלהקה, שוכחים מהכל, מהמחלות ומהכאבים, שרים רוקדים ונהנים. הרפרטואר שאיתו הם מופיעים הוא, כאמור, בהובלת הבמאי שי לביא והוא כולל מגוון שירים נוסטלגיים וקטעי קישור אותם כתבו הדיירים.
חינוך הווי ובידור
רוב חברי להקת "צעירים לנצח" מגיעים מעולם החינוך. המנהל המיתולוגי של בית הספר בית הכרם, יצחק בן יחזקאל שמספר כיצד הגיע לבית הכרם כבר ב־1931, כאשר אביו הצליח לרשום אותו ואת אחיו ואחיותיו לביה"ס של בית הכרם, לאחר מכן עבד בביה"ס הריאלי בחיפה ועם פרוץ המלחמה התגייס לפלמ"ח. לאחר המלחמה חזר לבית הספר בבית הכרם בו עבד 40 שנה, כמחנך ומנהל. הוא אף חגג יום הולדת על הבמה בתחרות בגארדה.
גם אטה בלטמן ילידת פולין עסקה בהוראה והייתה סגנית מנהלת בית ספר. "אני, פולניה במלוא רמ"ח אבריי" אומרת בלטמן. "אני אוהבת לשיר ואני אוהבת להופיע, ואני תמיד רוצה שיראו אותי". רות שרון נכדה לראשוני מקימי זכרון יעקב, מתגוררת 11 שנים באחוזה, עבדה כמורה בביה"ס ניל"י בזכרון יעקב.
"לאחר שהגעתי לירושלים הייתי מורה לעברית בשועפט בבית ספר ערבי לבנות" אומרת שרון. "בזמן המלחמה המנהלת של בית הספר סגרה אותנו בחדר כדי שלא יעשו לנו לינץ'". גם רחל רחמילביץ', ילידת הארץ עבדה כמורה במכינות מגיל 19 עד 65. חברה נוספת בלהקה, מזל באג'יו שוורץ עבדה כמורה לחינוך מיוחד עם בעלי צרכים מיוחדים ועם עיוורים ב'בית חינוך עיוורים'. "אני מרגישה כאן כמו מלכה, כיף לי מאוד להיות בלהקה ואני מאושרת", אומרת באג'יו שוורץ.
טובה לידר מבין הדיירות הראשונות באחוזת בית הכרם סיפרה: "אני בוגרת סמינר לגננות, לאחר הגיוס עבדתי במעברת עתלית. אחר כך יצאנו לשליחות מטעם סולל בונה 6 שנים באפריקה ובטורקיה. אני מתמידה מהיום הראשון להגיע לכל החזרות ומחכה כל שבוע ליום חמישי להגיע לשיעור. אני פעילה בהרבה דברים באחוזה".
מרים ברדווין, בתו של הרב קוסובסקי שעסקה כל שנות חייה בחינוך סיפרה :" אני נמצאת פה כמעט 12 שנה ואני מאוד מאושרת פה, אני אוהבת את החברים שיש לי פה,טוב לי להיות בלהקה. הם מכניסים לי שמחה וחיים".
מבין חברי הלהקה בין היתר ישנם לא מעט עובדי ממשלה לשעבר: בהירה משולם שהצטרפה לא מזמן ללהקה עבדה שנים רבות במשרד ראש הממשלה. דבורה שוורץ כבר ששוהה כבר עשור באחוזה עבדה במשרד החוץ כעובדת רווחה. לבנה ארואסטי עבדה במנהל מקרקעי ישראל. "טוב לנו פה גם כשבריאים וגם כשחולים", אומרת ארואסטי.
שלמה אזן יליד דמשק עלה עם משפחתו ב1943 ועבד 55 שנה במשרד החוץ. שלמה, ניצול טהראן, שירת במדינות שונות בשליחות מטעם משרד החוץ. בין יתר חברי הלהקה ניתן למצוא גם את אווה זליקוביץ , שעלתה ארצה ב 1946, מנהלת חשבונות במקצועה, "אני אוהבת את הבמה, את הלהקה, ואני אוהבת להופיע זה עושה לי טוב לנשמה", אומרת זליקוביץ'.
פרידה אבירם אימו של זיו אבירם, ממייסדי חברת הענק "מובילאי", עלתה ממוסקבה לארץ, עבדה כמהנדסת מזון 14 שנה בטשקנט ולאחר מכן במחלבה של תנובה בארץ במשך 20 שנה. "אני מרגישה שכשאני מגיעה לחזרות של הלהקה וכשאני מופיעה על הבמה, כל הכאבים שלי נעלמים. גם שלי וגם אצל כולם פה, פתאום לא כואב שום דבר, יש בנו רק שמחה", אמרה לנו אבירם.
רות בירם מורה מקצועית, איבדה את בעלה בשנת 1968 אחרי שעלה על מוקש בים המלח. לאחר התקרית עברה לירושלים ונשארה בה. רות היא סבתו של אחד ממקימי עמותת "ישראליס", עמותה שעובדת עם צה"ל ומעבירה חיילים סדנאות הסברה על ישראל. בנוסף לרות נכד בוגר סיירת מטכ"ל ונכד נוסף שסיים קורס טייס. "אני סבתא גאה מאוד", היא משוויצה.
חברת להקה נוספת אתי ריבלין עבדה במרכז ההשקעות של משרד הכלכלה. היא באחוזה 14 שנה. "אני גרה כאן, באחוזת בית הכרם, מיום הקמתה, ואני מאוד אוהבת את המקום ואת הלהקה", היא אומרת בהתרגשות.
"החלום שלנו" מסכמים חברי הלהקה, הוא להופיע בבית הנשיא החדש יצחק הרצוג. אנחנו רוצים להעביר שם באמצעות השירים והריקודים, לצעירים ולמבוגרים מסר לפיו אפשר ליצור מציאות טובה יותר בעולם טוב יותר".
