כעיר בעלת מורשת היסטורית ארוכה לכל הדתות והזרמים, ירושלים שהתפתחה מחוץ לחומות הייתה לאימפריה של חינוך. ברחבי העיר עדיין פזורים להם מבנים יחודיים במינם, שהוקמו בהשקעה רבה בין היתר בגיוסי תרומות ובעיצובים מעוררי השראה. מרביתם ששרדו את תקופתם כמוסדות חינוך, מיועדים בעיקרם לשימור. הם ישוקמו וישופצו לטובת שימושים מגוונים עבור הציבור, בין היתר למלונות בוטיק, בתי כנסת, מוזיאונים וחלקם אפילו יוסיפו לשמש כבתי ספר.
מבנות לבנים // בי"ס למל
"בית הספר להאציל לבית למל", על שם שמעון פון (אדלר) למל, הוקם בראשית המאה ה־20, ברחוב ישעיהו שבשכונת זכרון משה. למרות התהפוכות שעבר, המבנה עוד משמש כמוסד חינוכי, אלא שבעוד שהחל כבית ספר אוסטרי־יהודי לבנות, כיום הוא משמש כבית ספר תורני לבנים. את המבנה תכנן האדריכל הטמפלרי תיאודור זנדל, שבתיק עבודותיו נמצא גם את בתי החולים הגרמני ברחוב הנביאים ושערי צדק הישן. בהקשר זה, נציין כי ביצוע הבניין הופקד בידי הקבלן שהיה אחראי גם על הקמת שערי צדק, יעקב צן. המבנה עוצב בסגנון נאן קלאסי אירופאי, בשילוב של יסודות מזרחיים. הוא שימש גם לצרכים קהילתיים ונערכו בו הרצאות ואסיפות שונות, כמו גם פעילויות של תנועת הצופים. ב־1946 הפקיעה ממשלת המנדט הבריטי מספר חדרים מתוכו בכדי לשכן את חיילי הוד מעלתה, ובהמשך, בשל מיקומו, אכלס המבנה 'תלמוד תורה' של חסידות בויאן. ב־2011 מכרה ההסתדרות את המתחם לעמותת ישיבת 'עץ החיים'. ב־2014 פורסמה תוכנית במסגרתה יוקמו שני בנייני מגורים בחצר המתחם, וכן יחויב היזם בשימור המבנים הקיימים, אלא שהמיזם, נכון לכתיבת שורות אלו, נותר על הנייר.
הפרעת? טוס לצינוק! //שנלר
מתחם בית היתומים שנלר פעל למעשה כקומפלקס חינוכי מקצועי בו למדו מכיתה א' ועד ללימודי גבוהים למקצועות ומלאכות. הילדים רכשו בו את מקצועות אומנות הברזל, דפוס, בניית רעפים ולבנים ועוד. שנלר היה נחשב למוסד החינוך הפרוטסטנטי הגדול מסוגו במזרח התיכון בעשרות השנים שפעל בעיר. יצא לו מוניטין בחינוך הנוצרי וכן בהקניית הידע והמלאכה. אגב, בעליית הגג של המבנה המרכזי היה גם חדר בידוד, "צינוק" שבו סגרו לפרקי זמן ילדים עם בעיות התנהגות, או כך לפחות היה מקובל בעידן טרום הריטלין. בימים אלו מוקם באזור פרויקט מגורים חדש כששמונת המבנים של בית הספר המונומטלים, יוסבו לשימושים שונים ובין היתר ישמשו כמוזיאון לעדות ישראל, מתנ"ס בית ספר ומספר בתי כנסת.
ויוה לה פראנס // כי"ח אליאנס
בית הספר אליאנס נוסד ב-1882 בשם 'בית הספר לתורה ולמלאכה'. הוא נפתח בבניין ברחוב יפו שנרכש על ידי רשת 'כל ישראל חברים' (כי"ח) וזו ייעדה אותו כבית ספר לבנים יהודים. הוא נחשב לאחד מבתי הספר המודרניים הראשונים בירושלים, כאשר שפת ההוראה הייתה בעיקר צרפתית ותוכנית הלימודים דמתה למקובל בבתי הספר בצרפת. אלא שעם השנים מבנה בית הספר המקורי נהרס ועליו הוקם מרכז כלל, והמבנה שנותר לשימור מהמוסד הוא תוספת שטח צמודה בו פעלה גם פנימייה. בימים אלו מתחילות העבודות במתחם הצמוד לשוק מחנה יהודה במטרה להפוך אותו למלון בוטיק לצד מגדלי המשרדים החדשים שכבר עולים וצומחים לצידו. לצורך כך 'יעלו' את המבנה ויחתכו את יסודותיו בכדי לחפור תחתיו. בשנים האחרונות שימש הנכס כמרחב ציבורי בו פעלו עמותות וארגונים חברתיים כגון 'רוח חדשה' ועמותת 'מאס צ'לנג' לפיתוח וקידום יזמות.
כסאות מוזיקליים // וילה שוקן
בית שוקן, הידוע גם כ'וילה שוקן' בטלביה, שימש בין השנים 1957 עד 1985 כמשכנה של האקדמיה למוזיקה עד שעברה למיקומה הנוכחי בגבעת רם. בתקופה המדוברת המבנה המפואר שנרכש על ידי האקדמיה, נמכר במרוצת השנים לקבוצת בעלים פרטית. המבנה מתאפיין בסגנון הבינלאומי וכולל רצפות עם ריבועי שיש ואפילו בריכה פרטית קטנה בחצר הפנימית של המתחם.
המבנה שתוכנן על ידי האדריכל הידוע אריך מנדלסון הוקם ב־1935 עבור הנדבן והמו"ל זלמן שוקן, אך משפחתו התגוררה במקום רק שנה אחת וכבר עזבה לארצות הברית. בתקופת המנדט הבריטי הושכר המבנה לטובת מגורי קצינים בריטיים בכירים, ובהמשך ניתן כאמור לאקדמיה למוזיקה. לאחר עזיבתה, המבנה עמד בשיממונו למשך שנים רבות, אולם בין השנים 2013 עד 2022 המתחם סופח למתחם בית ראש הממשלה הסמוך ושימש לצרכים שונים, בין השאר אירוח פמלייתו של פוטין בביקורו הרשמי כאן ב־2013. אומנם לפני כמה שנים ניסו בעלי הנכס הנוכחיים לקדם מיזם בנייה לגובה במקום, אך התוכנית הורדה מסדר היום בגלל מאבק ציבורי נגד הריסת המבנה.
דוד שלי מלך מצרים | בי"ס הכרמלי
מבנה בית ספר הקרוי על שמו של פעיל הציבור וחבר הכנסת אליהו כרמלי, שוכן ברחוב עמק רפאים 23 בלב המושבה הגרמנית. הקמתו בוצעה בראשית המאה העשרים על ידי קרוב משפחה של מלך מצרים, פארוק, ונקרא אז בית פרעון. בתקופת המנדט הבריטי המבנה שימש כתחנת משטרה ורק לאחר קום המדינה הוסב לבית ספר. מאז ועד היום כאמור הוא משמש כמוסד חינוכי רק שהמוסדות עצמם התחלפו עם השנים. הדייר האחרון השוכן כיום במבנה הוא תיכון 'בית חינוך' שביצע 'הצרחה' (החלפה) עם בית הספר האנתרופוסופי 'אדם', שפעל שם לפניו במשך מספר שנים.
מגמת תיאטרון // בית מזיא
בית מזיא ברחוב מסילת ישרים היה ביתו של הרב ד"ר אהרון מזי"א, איש ציבור רב פעלים שעבר לירושלים בשנת 1902. למרות שהוקם כבית מגורים מפואר ומרווח, בשנות ה־30 של אותה מאה, עקרה ממנו משפחת מזיא לתל אביב, ובשנות ה־60 הופקע המבנה על ידי עיריית ירושלים ושימש כבית ספר ממלכתי בין עד 2005. מאז הוסיף לעמוד מיותם ונטוש במשך שנים אחדות עד ששופץ על ידי חברת 'עדן' העירונית והוסב למרכז הצגות פרינג' המשמש מספר קבוצות תאטרון ירושלמיות.
"הצרכים והתנאים בעבר לבתי ספר השתנו לבלי הכר", אומר איציק שוויקי , לשעבר מנהל מחוז ירושלים של המועצה לשימור אתרים. "ברור שהמבנים המונומטלים האלו לא תואמים עוד את הדרישות של היום, ומגמת ההסבה למלונות ומבני ציבור היא בהחלט פתרון ראוי בעיני, כמו כל שימוש אחר שמאפשר לציבור הרחב להכנס למבנה".
הממונה של השימור בעירייה שרון דינור מוסיפה: "בתי הספר ההיסטוריים של ירושלים הם חלק מסיפור התפתחותה של העיר אל מחוץ לחומות ואל מחוץ לקהילות הסגורות שאפיינו את העיר העתיקה, אל חיים של ידע ורכישת מקצוע לצד לימודי דת. לצד הפיתוח המואץ שירושלים עוברת ועוד תעבור בשנים הקרובות, בעירייה רואים חשיבות רבה בשמירת הצביון של העיר וזהותה המקומית, ההיסטורית והנוכחית, כמו גם על מרכיב הציבוריות במבנים אלו, שימשיך איתנו גם בסיפור החדש של העיר. זאת במטרה להכניס לתוך מבנים אלו כמה שיותר אנשים שיוכלו להתחבר לאופייה המיוחד והייחודי של העיר".
