הסתבכו ברמות
רועי יהלום (פאזל נכסים): את דרכי בעולם הנדל"ן התחלתי לפני 12 שנים, ואת 'העיסקה' הראשונה שהייתי מעורב בה לעולם לא אשכח. קיבלתי לידי נכס בשכונת רמות , דירת קוטג' ענקית עם שטח חוץ גדול במחיר שיווק של 3.2 מיליון שקל. בזמנו זה היה נחשב למחיר יחסית גבוה אך לא בלתי סביר.
כמה שבועות לאחר מכן פנה אלי זוג צעיר בעל חזות חרדית ממוצא רוסי שהתעניין לגבי רכישה של הדירה. לאחר מספר ביקורים בנכס, הבעל העביר לי הצעת מחיר מפתיעה, קרובה מאוד למחיר המבוקש והעסקה עברה די מהר לטיפול עורכי דין להשלמתה.
הרוכש סיפר שיש לו מספר עסקים ואין לו צורך במשכנתא וכי כל הכסף מוכן לביצוע עסקה מיידית. עוד ביקש שהפינוי יהיה מהיר ככל שניתן ואף יהיה מוכן לשלם מעל מחיר השיווק במידה וכך יהיה. סוכם כי שני מיליון מכל הסכום יהווה התשלום הראשון בהעברה בנקאית ושאר הסכום יועבר במסירת הדירה.
כטובה אגבית, מכיוון שהזוג הרוכש צריך לנסוע לרוסיה לחודש וחצי ועליהם לפנות את דירתם הנוכחית מפנים, הם ביקשו מבעלי הנכס שיקצו להם חדר אחד בבית לטובת התכולה – בעלי הנכס הסכימו, בניגוד לעצתי. מכאן לשם העיסקה נחתמה אבל ההעברה לא בוצעה והמוכר לא קיבל את הכסף.
תירוצים כאלו ואחרים ניתנו, אך לבסוף התברר שבנק ישראל אינו מאפשר את ההעברה של הכסף מרוסיה לישראל בטענה שמדובר בהלבנת הון ובעסקים לא חוקיים של הקונה ברוסיה – דבר שהקונה הכחיש כל פעם מחדש. הבעיה היא שיום לאחר חתימת החוזה הגיעה משאית עם עשרות ארגזים שפרקה את התכולה בחדר של המוכר התמים. לאחר כחודש הקונים פשוט נעלמו למוכרים ולעורכי הדין.
העלילה הסתבכה באמת לאחר כחודש וחצי - אז הופיע באמצע הלילה בפתח ביתם של המוכרים בחור גדול בעל מבטא רוסי וביקש להיכנס לחדר הארגזים. הוא הוציא ארגז מסוים ונעלם – והכל בכמעט אלימות. בעל הנכס התקשר אלי באחת בלילה כולו מפוחד וסיפר לי על מה שקרה. נסעתי אליו במיידי והחלטנו לפתוח ארגז אחד כדי לראות במה מדובר. בארגז שפתחנו מצאנו מספר אקדחים, ושקית שהתבררה כסם מסוכן. כמובן שהמשטרה הגיעה באותו רגע ופינתה משם את הארגזים ומאז דממה.
המצחיק הוא שכדי לבטל את החוזה היה צורך באישור של הקונים וכשהם חזרו לארץ בינתיים אמרו שהם מוכנים לעשות זאת בתנאי שישלמו להם את ההפרה היסודית כפי שקבוע בחוק, אך למזלו של הקונה בקשתם לא כובדה על ידי בית המשפט.
נפלאות הפרוטקציה
ליאת מזרחי (נדל"ן IN): "פנתה אלי מוכרת מבוגרת (בדיעבד הסתבר שהיא שכנה ותיקה של ההורים שלי). נוצרה כימיה טובה בינינו והיא הפקידה בידי את מכירת הנכס שלה ברחוב אורגוואי שבקריית יובל, ובנוסף למצוא לה דירה חדשה. בתור אדם מאוד חששן, אחת מההתניות שלה הייתה לחתום על קניה ומכירה באותו יום. קונים לנכס אכן מצאנו תוך שבוע ימים במחיר המלא המבוקש, ועל ידי שיתוף פעולה תוך משרדי מצאנו לה דירת יורשים שמתאימה בול לצרכים שלה.
אלא שמבחינה משפטית העניין התגלה כמסובך. הסיבה לכך היא כי אחת היורשות גרה בחו"ל. לכן תוך כדי תהליך היה צריך להפיק בשביל היורשת יפוי כוח קונסולרי. כדי לנסות ולפתור את הבעיה פנינו למספר עורכי דין בארה"ב על מנת שיסייעו לה במילוי המסמכים הדרושים, ולאחר מכן עוד לחכות לטופס המקור שיגיע ארצה.
רק כעבור חודשיים של תורים ודחיות עקב הקורונה הוא נשלח יפוי הכוח המיוחל לארץ. אלא שהצרות לא הסתיימו, מתברר כי המסמך הלך לאיבוד במכס. לא אמרנו נואש ועירבנו קרוב משפחה של אחת העובדות במשרד שעובד בדואר. הצלחנו לאתר את המסמכים ולהוציא את העסקה בשבוע האחרון של האישור משכנתא של הקונים, ולתאם את כל התשלומים מחדש.
עיקרון ההחלפה
המתווך יניב גולדשטיין (משרד יעד נדל"ן): לקוחה שמכרה את דירתה במבשרת ציון ביקשה לעשות זאת בכדי לקנות דירה גדולה יותר. כעבור כשלושה חודשים מצאתי רוכשת מתאימה אבל תוך כדי המשא ומתן היא ציינה שאלה המיועדים לקנות ממנה את הדירה בבעלותה, מתחילים 'להתקרר' ולסגת מכוונתם. תחקור קצר העלה שהדירה שלה גדולה יותר, והיא למעשה פועלת 'בכיוון ההפוך' ורוצה לעבור לדירה קטנה בהרבה. עשיתי אחת ועוד אחת והצעתי לה לעניין את המוכרת מהדירה במבשרת.
המשא ומתן שגלש עד לשעה 22:30 המשיך לביקור ספונטאני בנכס במבשרת ובסופו של דבר - נוצר 'רומן נדל"ני' – כאשר הקונה מכרה את דירתה למוכרת ולהיפך.
אח, איזו עיסקה
המתווך דוד מונשיין: אי אז בשנות השמונים פרסמתי עבור בעל נכס, דירת ארבעה חדרים ברמת אשכול. החתמתי אותו על הסכם תיווך והתחלתי באיתור קונים, מלאכה שהייתה קשה יותר לפני עידן הרשתות החברתיות ואף פרסמתי מודעה ציורית בעיתונות המקומית. אחד מאלו שגילו עניין היה בעל שם משפחה זהה לזה בעל הנכס. הבאתי אותו לבניין ולפני שעלינו במדרגות החתמתי אותו, כנהוג על טופס התיווך. כשנפתחה הדלת החלו לפתע שני הבחורים המבוגרים הרציניים לבכות ולהתרגש.
הם חיבקו אחד את השני והחלו לגמגם משפטים ביידיש. מסתבר שמדובר בשני אחים אובדים שנפרדו בתקופת השואה. הם נשלחו למחנות, ולא ידעו אחד על גורל השני. לאחר המלחמה אח אחד עלה לארץ, והאחר ברח לארץ אחרת, שיקם את חייו והתעשר ורק שנים רבות לאחר מכן עלה גם הוא ארצה.
השניים שביקשו להשלים את העיסקה טענו בפני כי בשל היותם אחים אינם מחויבים בתשלום תיווך אבל אני התעקשתי על כך שאני הוא זה שהפגיש בניהם ובסופו של דבר הם שילמו לי עבור תיווך מלא. ודרך אגב, למרות שמדובר באחים ולמרות המפגש המרגש, האח המוכר לא עשה שום הנחה לאח הקונה מהמחיר ההתחלתי.
חדר האימה במעלה אדומים
דורית דבש (דבש נכסים): לפני מספר שנים טיפלתי בדירת דופלקס במעלה אדומים שהייתה בבעלותם של זוג חובב בעלי חיים. היו להם בגינה חתול, כלב, ארנבים וחיות נוספות. אבל היה חדר אחד מלא במגירות שקופות ובתוכם חיו להם בנחת מספר נחשים, חלקם ארסיים. באותו חדר הוצב גם פריזר של חולדות לבנות קפואות, ששימשו כאוכל לשכנים הזוחלים.
בכל פעם שהצגתי את הדירה, השארתי את חדר הבלהות הזה לסוף הביקור. החדר היה חם מאוד וללא אוורור לצורך גידולם של הנחשים, ורוב הקונים הפוטנציאליים שאהבו את הדירה, הזדעזעו כשנכנסו לחדר הנחשים והחולדות. הם אפילו לא זכרו כלום אחרי שיצאו ממנו וכמובן שהוא הפך להיות עקב האכילס של הבית.
הזוג האחרון שהגיע לדירה התרשם ממנה מאוד והרגשתי שתתכן כאן קנייה. לפני שנכנסו לחדר 'המפחיד' התרעתי בפניהם שאמנם יש כאן חדר מרווח ויפה אך יש בו מגירות עם נחשים אז נא לא להיבהל. האישה צרחה, ירדה במדרגות ופנתה אל היציאה מהדירה. היא אמרה שלא תקנה דירה שמתגוררים בה כל כך הרבה נחשים. הסברתי לה שהם עוברים דירה עם בעלי הבית ולא כלולים בעיסקה. אך גם לאחר שנרגעה, המשיכה להיות מוטרדת מהשאלה מה יקרה אם ישכח פה נחש? הפגישה כמעט התפוצצה, אך ברגע האחרון הצלחתי לשכנע אותה לעלות ולראות את חדר הנחשים שעשוי היה להתאים לבן שלה.
בדיעבד היא סיפרה לי שלקח לה יותר מיממה שלמה להירגע מחווית הביקור בחדר של הנחשים, ולבסוף היא קנתה את הדירה והיא מודה לי על כך מידי שנה.
