לפתוח עסק ראשון בתור צעיר חסר ניסיון זו משימה קשה שמצריכה הרבה תעוזה, אבל לשרוד איתו את משבר הקורונה זה בכלל ראוי להערכה. לרגל יום העצמאות פגשנו חבר'ה שעם שחרורם מצה"ל דילגו על הטיול והאקדמיה (או סתם לרבוץ בבית בתקופת המגפה), והחליטו לקפוץ ישר למים העמוקים של המגזר העסקי.
מחאקי לקטיפה
סטודיו לעיצוב שמלות ערב בהר חומה
הבעלים: שובל חמדני (24)
כבר בשלב מאוד מוקדם בחייה ידעה חמדני מה תרצה לעשות כשתהיה אזרחית. חודשים ספורים לאחר שחרורה מצה"ל החלה ללמוד עיצוב בלימודי חוץ של מכללת 'שנקר', כאשר כבר תוך כדי הלימודים פתחה עסק עצמאי ראשון מהבית לתפירה ותיקוני שמלות ערב. כשהלקוחות החלו להצטבר ולחזור, גייסה חמדני את ההורים, נטלה הלוואות, קנתה ציוד, הקימה אתר, ופתחה סטודיו לעיצוב בהר חומה.
חמדני: "ההורים שלי מאוד תמכו בי וסייעו לי בהכל. בלעדיהם לא הייתי מצליחה להגשים את החלום שלי מגיל מאוד צעיר - לעצב ולתפור שמלות.
"לפתוח עסק חדש בתקופת הקורונה דורש יותר מחשבה, אומץ וזהירות. צריך לדעת מראש שייקח יותר זמן לתפוס ולהתפתח, ושהכל מתקדם בהילוך איטי. אני כרגע מתמחה בשמלות ערב ועושה גם תיקונים. השמלות הן בעיצוב שלי באופן בלעדי. בהתחלה אני משוחחת עם הלקוחה ושומעת ממנה את כל הרצונות והדרישות ואחר כך יושבת עם עצמי ויוצרת את השמלה. אני משווקת ומגיעה ללקוחות חדשות בעיקר דרך הרשתות החברתיות עם עמוד עסקי בפייסבוק ובאינסטגרם, וגם דרך המלצות והתרשמות ממראה עיניים. אומנם אני מעצבת בעיקר שמלות ערב אבל מתמחה גם בבגדי ים לפי מידה ובקשת הלקוחה. בנוסף, יצא לי כמה פעמים לעצב ולתפור כל מיני תחפושות מיוחדות לפורים".
השאיפה: "להתמקצע בשמלות כלה ולפתוח סטודיו גדול במרכז הארץ. אני כרגע גם לומדת יום בשבוע בבית הספר של המעצב שמואל ג'ורנו באור עקיבא במיוחד לשם כך".
השיפוצניק הבודד
עסק לעבודות חשמל ושיפוצים
הבעלים: אהרון זץ (25).
בעוד משפחתו החרדית עדיין מתגוררת בניו יורק, זץ עלה ארצה לבדו כדי להתגייס. את שירותו ביצע כלוחם בגדוד 'נצח יהודה' של הנח"ל החרדי, ולקראת השחרור אף קיבל צ'ופר בדמות קורס הכשרה כחשמלאי מוסמך. בתום השירות החליט להתמקצע בתחום השיפוצים, וכעבור כחצי שנה פתח עסק עצמאי, כשכיום הוא מתמחה בעבודות פנים, ריצוף, אינסטלציה, וכמובן עבודות חשמל.
זץ: "למזלי פתחתי את העסק עוד לפני הקורונה. ההתחלה לא היתה קלה, אבל היה שוק והיתה עבודה. הרבה בתחום זה שיווק מפה לאוזן והשקעתי בזה את כל כולי. אומנם כבר נהיו לי הרבה המלצות טובות, אבל בקורונה חטפתי מכה קשה. לרוב, שיפוצים הם לא הדבר הכי קריטי אז מי שיכול דחה אותם, ככה שכולם בתחום נפגעו והרבה אנשים עזבו את התחום. הרבה הצעות עבודה שנתתי והיו רגע מלהיסגר נשארו תלויות באוויר ובסוף בוטלו. היו גם כאלה שביקשו שאכין להם תוכנית עבודה עם הצעת מחיר, כשמראש הם התריעו שהם רוצים לשפץ רק אחרי הקורונה. אני עדיין מחכה להם ומקווה שיחזרו אלי עם תשובה חיובית.
"בסך הכל היתה אי־ודאות איומה, ואומנם קיבלתי תמיכה מהמדינה אך היא לא היתה משמעותית. עכשיו השוק קצת מתאושש ויש יותר עבודה, אבל הקורונה זה כמו תאונת שרשרת ענקית. כולם יצאו נפגעים, גם מי שהיה ראשון וגם מי שבסוף השיירה. חלק נפגעו קשה וחלק קל. אבל כך או כך זה לא שמחר בבוקר העבודה חוזרת למה שהיה כאן לפני כן. להפך. עכשיו כולם חושבים פעמיים לפני שהם מחליטים לעשות שיפוץ. זה צעד די משמעותי ולא קל לקבל החלטה".
השאיפה: "להתחזק בעסק ולהתפתח. עד עכשיו לא היה לי בכלל שיווק וגם לא אתר אינטרנט ועבדתי רק דרך המלצות. במצב כיום אני מבין שאני חייב להשקיע גם בזה ולהגיע לקהל לקוחות גדול יותר. העבודות שלי היו בעיקר בירושלים, אבל אני צריך להתרחב גם מחוץ לעיר: למעלה אדומים, מבשרת ואזורים נוספים. בירושלים לבדה קשה לשרוד בתחום, במיוחד עכשיו".
קשה יש רק בחלה
'חלאתי', כריכי חלה בשריים במושב אורה
הבעלים: אמרי משה (24) ותאיר גרתי (23).
אמרי שירת כלוחם איסוף קרבי שחתם שנתיים וחצי בקבע, ותאיר שירתה כלוחמת מעברים. השניים הכירו בצבא על ידי חברה משותפת. משה במקור מכפר יונה, וגרתי ממושב אורה. בתחילת הקורונה שניהם עבדו כשכירים והוצאו לחל"ת, אלא שבמקום להיתקע מול הנטפליקס בבית החליט הזוג להקים עסק אוכל משותף אצלם במטבח. השניים רכשו ציוד מקצועי והחלו לאפות חלות אישיות, לטגן שניצלים פריכים, ולמכור הכל ביחד עם מטבוחה ביתית וחצילים קלויים במשלוחים.
אמרי: "בסגר הראשון יצאנו לחל"ת והחלטנו שחייבים לעשות משהו. זה התחיל בקטן, ולאט לאט זה תפס. כולם ישבו בבית וחיפשו מה להזמין ומשהו לנשנש, ולנו היה הפתרון היצירתי עם אוכל ביתי, לא תעשייתי וגם משביע. התחלנו להוסיף כל מיני דברים בצד, כמו קובה נבלוסיה, סיגרים שאנחנו מכינים ופסטלים לצד צ'יפס, בטטה ועוד, כשמנת הדגל היתה ונשארה השניצל בחלה. בהמשך קנינו עוד קצת ציוד למטבח, ועכשיו אנחנו כבר עושים משלוחים כמעט בכל רחבי העיר ומגיעים גם עד למבשרת".
תאיר: "כמו כל דבר חדש, התחלנו עם הרבה פחדים וחששות. צריך לא מעט אומץ לפתוח עסק חדש וקונספט חדש ולבנות הכל מאפס ועוד בתקופה של הקורונה. זה בהחלט לא היה קל ומאוד מאתגר. את הכוח לזה שאבנו מהמוטיבציה והיכולת המשותפת שלנו. כשהאנרגיות שלנו פועלות יחד אנחנו מסוגלים להתמודד עם כל דבר, ולבד זה לא היה קורה. להיות עצמאים זה באופי שלנו, וגם כשהיינו שכירים לתקופה קצרה בעבודות אחרי השחרור, היה לנו ברור מההתחלה שהכיוון זה לפתוח עסק פרטי, פשוט הקורונה אילצה אותנו ללכת על זה הרבה יותר מהר ממה שחשבנו".
השאיפה: "עיקר העבודה שלנו היום היא על בסיס משלוחים. מעבר לזה מי שנמצא בסביבה מגיע גם ל'טייק אוויי', והמקום שלנו מופיע לאנשים שמחפשים משהו לאכול כאן על הדרך באפליקציית 'איזי'. אבל לאורך זמן אי אפשר להתבסס רק על משלוחים, והחלטנו גם לצאת מהבית ובמקביל לפתוח מקום בשוק מחנה יהודה, שזה הכי מתאים לקונספט של האוכל שלנו. אנחנו מקווים שזה יקרה כבר בחודשים הקרובים, ומעבר לזה אלוהים גדול. אנחנו עושים צעד אחרי צעד, במיוחד במצב כיום שבו כל העסקים חייבים גם להיות שקולים וזהירים בהשקעות ולהיות מחושבים ככל שאפשר. עם זאת בהחלט יש לנו מוצר ש'תפס', ואנחנו רוצים לקדם ולפתח אותו כמה שאפשר".
עיצוב בלוני הליום
הבעלים: לירז לוי
לירז לוי (21) לוחם מג"ב שהשתחרר לפני כחצי שנה פתח לאחר השחרור עסק עצמאי לניפוח בלוני הליום, עיצוב בבלונים לאירועים, בר מצוות וימי הולדת. לוי שכר אפילו סטודיו קטן במעלה אדומים משם הוא מארגן ומתפעל את העסק.
לוי: "הכל התחיל בכלל מרעיון של אמא של חברה שלי. חשבתי הרבה זמן מה נעשה אחרי השחרור ואיך נתפרנס ונפתח עסק. אז אמא של החברה שלי הציעה לי לעסוק בעיצוב בלונים. היה לי גישה לזה כי תמיד הייתי עושה לחברה שלי הפתעות מושקעות לימי הולדת. ממלא לה חדר בעשרות בלוני הליום ובבלונים מיוחדים וכל מיני קישוטים. את מיכל ההליום הראשון ההורים שלי עזרו לי לקנות ומשם העסק הלך וצמח לאט לאט בכוחות עצמי.
"בקורונה באמת היתה תקופה לא קלה אבל עשיתי לא מעט אירועים קטנים בבתים. דווקא שהיה אסור לעשות הפקות גדולות אז חשוב כל פרט והבלונים המיוחדים שלי תפסו. עכשיו אני מקווה שאחרי תקופת העומר האירועים והחתונות היותר גדולות יחזרו והעבודה שלי תתפוס תאוצה".
השאיפה: "אני רוצה להתפתח בתחום אבל השאיפה של בטווח היותר רחוק זה בכיוון של לפתוח חברת הפקות לאירועים שהבלונים יהיו חלק מזה אבל זה יכלול הכל מהתחלה ועד הסוף. עיצוב, ארגון והפקת אירועים. זה החלום שלי".
