גם שהתותחים מפסיקים לירות, הקופות עדיין מתרוקנות. בין הסערות הפוליטיות והבטחוניות במזרח העיר בחודשיים האחרונים חיים גם סוחרים ובעלי עסקים שניסו ועדיין מנסים להתפרנס למרות הדו־קיום השברירי. בשבתות של החודש האחרון התרוקנה העיר העתיקה כמעט משארית התיירים הישראלים, שנהגו למלא את הסמטאות, לשבת על חומוס, ולקנות תבלינים, פירות וירקות בלאדי. תוסיפו לכך את היעדר התיירות מחו"ל בשנה עקב משבר הקורונה, ותקבלו מכה כלכלית אנושה של ממש.
גם המוסכים בוואדי ג'וז, שהיוו אטרקציה זולה לנהגי המוניות ולירושלמים רבים לתיקון רכבם הפרטי, עומדים כמעט ריקים וחסרי עבודה. אפילו ברובע היהודי העסקים נפגעו בתקופת הלחימה בעזה ועד היום, מן הסתם בגלל תחושת חוסר הביטחון הכללי באזור. משבר האמון ותחושת חוסר הביטחון הרחיקו גם עד אבו־גוש. למרות היעדר הקשר בין תושביו למאורעות, גם הכפר השכן, שנחשב לידידותי, ספג מכה קשה.
מפקירים את השער
את הפגיעה העיקרית באזור מזרח העיר ספגו העסקים שנמצאים בסמוך למקום שבו הכל התחיל - שער שכם. גם כיום, לאחר סיום הלחימה בעזה והרגיעה היחסית באירועי האלימות במזרח העיר, החזרה לשגרה איטית והפגיעה במסחר הולכת ומתמשכת.
מאזן קאק, נשיא לשכת המסחר במזרח העיר: "המצב בחודש האחרון בהחלט קשה מאוד. אני מעריך שמדובר בירידה של 80 אחוז. באזור שער שכם עם כל הבלגן שהיה שם העסקים נפגעו הכי קשה כמובן. אני מכיר כמה עסקים שהחליטו החודש לסגור לגמרי. הם בקושי עבדו בזמן מגפת הקורונה ועכשיו הגיעו המלחמה והאירועים וההפגנות. חלק מבעלי העסקים נאלצו לעבוד, לראשונה, כשכירים בכל מיני מקומות. בשביל התושבים במזרח העיר אנחנו מהווים את מרכז העסקים והם עדיין באים, אומנם פחות אבל יש עדיין תנועה. באשר ליהודים, מדובר בקנייה משולבת עם בילוי משפחתי בעיקר בשבתות בצהריים. אז כשהחששות עולים וההרגשה של הביטחון האישי יורדת פשוט לא מגיעים לכאן, בטח לא עם הילדים והאישה. ובלי תיירים מה נשאר לנו לעשות? אני חושב שייקח לא מעט זמן ודרושה תקופה ארוכה של שקט כדי שהיהודים יחזרו לכאן.
"אמון מחדש זה משהו עדין שנבנה לאט לאט ועכשיו נשבר, וייקח זמן עד שזה יתאחה מחדש, אם בכלל".
מוסכים נטושים
אזור המוסכים בוואדי ג'וז היווה שנים רבות אטרקציה לישראלים שחיפשו שירותי רכב, כגון תיקונים, פחחות, צבע וטיפולי מנוע, במחירים זולים יותר מאלה של המוסכים בתלפיות. נהגי מוניות רבים היו נוהגים לפקוד את הוואדי לטובת ניקוי רכביהם וכדי לתדלק, מה גם שהזמינות בשבת היתה יתרון עבורם.
עכשיו מרבית הישראלים שמו ברקס, אם מתוך פחד על חייהם או בשל חרם אידיאולוגי על עסקי המגזר הערבי לאחר כל המהומות בערים המעורבות בכלל ובירושלים בפרט. כך או כך, התוצאה בפועל עגומה לעסקים באזור, היקף העבודה ירד משמעותית והמקומיים לא רואים את האור.
מורד קוואסמי, מוסכניק דור שני בוואדי ג'וז, מביט בעצב על העובדים המובטלים שלו ועל משטחי הטיפולים הריקים ממכוניות.
קוואסמי: "80 אחוז מהעבודה שלנו זה לקוחות ישראלים. הדו־קיום חגג פה. אנחנו נתנו שירות אמין במחירים מוזלים והקהל היהודי הגיע באלפים. עכשיו הכל התפרק. העבודה שלנו ירדה ב־50 אחוז. אני משלם לעובדים שלי משכורת חודשית ולא יכול להוריד להם כי אין עבודה. מקסימום אנחנו סוגרים יותר מוקדם והולכים הביתה, וכך עשינו בשלושת השבועות האחרונים. מי שאיתנו בקשרי עבודה קבועים ולקוחות נאמנים לפחות מתקשרים ומודיעים שהם לא באים ודוחים טיפולים לרכב, אבל הרוב בכלל לא מתקשרים ופשוט נעלמו. יש לי במוסך עובדים שהם יחד איתנו עוד מהתקופה של אבא שלי, אז אין אפילו מחשבה לפטר אותם או להוריד להם בשכר".
ואין לקוחות ערבים שבאים?
"זה פשוט מאוד. כל מגזר הולך איפה שהכי זול ומשתלם לו. הערבים ממזרח העיר הולכים לטיפולים גדולים ותיקונים משמעותיים בשטחי הרשות בבית לחם ושם הם משיגים מחירים זולים יותר משלנו. רק לתיקונים קטנים, כשאין ברירה ולא כדאי לנסוע רחוק בשביל כמה שקלים, הם מכניסים את הרכב אלינו. היהודים מן הסתם מגיעים אלינו כי לרשות הפלסטינית הם לא יכולים להיכנס, אז להם אנחנו האופציה הכי זולה. אנחנו קיימים יותר מ־40 שנה והתקופה האחרונה היא הכי חלשה שהיתה לנו. אפילו בין הסגרים של הקורונה היתה לנו הרבה יותר עבודה".
הרובע נצור
גם בצידה האחר של העיר העתיקה, ברובע היהודי, ספגו העסקים מכה קשה בתקופה האחרונה. טיולים וקבוצות מאורגנות, שרק לאחרונה שבו לעיר והגיעו במיוחד לרובע היהודי - בוטלו. גם אירועי הבר־מצוות בכותל חוזל"שו בעשרות, עברו לבתי כנסת או לכל הפחות התקיימו במתכונת מצומצמת, כשרק המשפחה הקרובה הגיעה לחגוג, ויתר האורחים העדיפו שלא להסתכן ולהישאר בבית.
אפילו ביום ירושלים, שהיה אמור להיות אבן שואבת ללקוחות, נרשמה פגיעה קשה בפדיון, כשמצעד הדגלים על מאות משתתפיו שינה את מסלולו ברגע האחרון.
דודו סער, בעל מספר עסקים ברובע ונציג הסוחרים: "בסוף, יום ירושלים היה עבורנו יום קשה. כשהחליטו ברגע האחרון לחסום את הרחוב המוביל לעסקים שלנו, פשוט לא האמנו. הייתי בשוק שזה קרה וכולם כעסו. התארגנו ליום הזה במיוחד עם סחורות, הכנות ותגבור של עובדים, וראינו איך הכל יורד לטמיון. ואז עוד הגיעה הלחימה בעזה והרובע בכלל נהיה שומם לגמרי.
"אני פה שנים לא מעטות וזכורות לי תקופות לא פשוטות, אבל בדרך כלל כשהיו מלחמות או מבצעים ואינתיפדות מייד היו מארגנים משלחות של אוונגליסטים, שהיו מגיעים לכאן לאות סולידריות. הם נוהגים לקנות מכל הבא ליד וברובע היהודי במיוחד. הם היו נותנים לנו גם כוח נפשי ומעלים את המוראל וגם מלמדים את הישראלים שצריך לחזק אותנו. חלק אפילו הביאו מעטפות ונתנו לנו ביד כסף מזומן. עכשיו, גם בלי ישראלים וגם בלי תיירים מחו"ל זה נורא".
מתחם הקארדו, שבו פועלים כ־15 עסקי מזכרות ויודאיקה, סגור עדיין מתקופת הקורונה, ועד שיגיעו לכאן קבוצות התיירים המתחם יישאר נעול. אם זה לא מספיק, לבעלי העסקים מתחום בתי הקפה והאוכל המהיר יש לאחרונה גם ויכוח מול המינהל הקהילתי בנוגע לשעות הפעילות בערב ובלילה.
סער: "איך יכול להיות שיגבילו פה את שעות הפעילות בערב של עסקי המזון? זו הפרנסה שלנו, וזה הקש שישבור אותנו סופית. יש מגמה ברובע של התחרדות ורוצים שבכלל חלק מהעסקים והפעילויות כאן לא יתקיימו.
"בסוף נהפוך למאה שערים ולאזור שבכלל לא יגיעו אליו אנשים שלא מתגוררים כאן, בין שהם ישראלים או תיירות חוץ ונוצרים אוהבי ישראל, ואז כל המגזר המסחרי פה ייפול".
גם אבו-גוש ריקה
גם בתי העסק בכפר אבו־גוש חווים טלטלה קשה בחודש האחרון. ברשתות החברתיות קראו להחרים את העסקים שם ותנועת העדר הישראלית מיהרה להוריד מהמפה את הכפר הוותיק, שידוע בנאמנותו עוד מתקופת קום המדינה. עכשיו מנסים לקרוא משם לאישי ציבור בולטים מהמגזר היהודי לבוא ולהפגין סולידריות, אפילו ברמה של פוסט או תמונת אינסטגרם מפרגנת תוך כדי ניגוב צלחת חומוס.
התושבים ובעלי החנויות מתקשים לעכל את המראות של המסעדות והחנויות הריקות, במיוחד בסופי שבוע. גם השכנים ממבשרת, שנתקעו בשבת בלי פיתות או כמה ירקות, מעדיפים לעשות קנייה זריזה ולהיעלם, ובטח שלא להסתובב או להתיישב לאכול.
בעלי מסעדת אבו־גוש החדשה, ג'אוודת איברהים: "כאן לא קרה כלום ואין עוינות, אבל ברשתות החברתיות הסיתו נגדנו שלא בצדק וכולם נעלמו מכאן ללא סיבה או הצדקה. אני מנהל באופן עצמאי קמפיין להחזיר את הפעילות לכפר. קראתי לכל מי שאני מכיר להגיע לכאן ולשבת ולאכול אצלנו בכיף כמו פעם. הופעתי בטלוויזיה, ברדיו ובכל מקום אפשרי, וגם מכאן אני קורא לכולם לחזור לבלות פה אצלנו. הכל שקט ורגוע ואין שום סיבה להחרים אותנו".
בינתיים בשבועיים האחרונים נצפו במסעדה שלו דמויות מוכרות כמו ציפי לבני, חמי פרס, משלחת של ראשי מבשרת ציון לשעבר, וגם השר היוצא עמיר פרץ. ראש המועצה סלים ג'אבר נפגש עם יזם ההייטק הירושלמי והח"כ לשעבר אראל מרגלית, בניסיון לקדם שיתופי פעולה ולשקם את הדו־קיום. ג'אבר: "אראל הגיע אלינו לכפר, ואחר כך עשינו אצלו ביקור גומלין ברובע ההייטק ליד מתחם התחנה. אנחנו יוזמים פעילויות ומפגשים בין בני נוער ערבים ויהודים אצלנו במתנ"ס. העסקים אצלנו מאוד נפגעו ובמיוחד המסעדות. ייקח עוד זמן עד שנחזור למה שהיה כאן קודם, אבל אני מאמין שנצליח להחזיר את האמון של הישראלים ואינשאללה יחזרו גם התיירים מחו"ל".
לעדכונים נוספים – חדשות ירושלים
