בת אל טגן. צילום: יואב דודקביץ'בת אל טגן. צילום: יואב דודקביץ'
בת אל טגן. צילום: יואב דודקביץ'
(בת אל טגן. צילום: יואב דודקביץ')
"הגעתי בשנת 98' לישראל מאתיופיה", מספרת בת אל טגן בת ה־24 את סיפורה האישי, שיהיה גם הוא חלק מהפסטיבל. "הייתי בת שלוש וגרתי עם המשפחה שלי בקרוואן בגבעת המטוס. שלושת האחים שלי כבר נולדו כאן בירושלים. קצת לפני שעליתי לכיתה א' עברנו לרחוב בר יוחאי בקטמונים, אז שלחו אותי לבית הספר גבעת גונן, שם הייתי הילדה האתיופית היחידה".
איך התייחסו אלייך? "זה היה נורא. חוץ מהמנקות הייתי האתיופית היחידה, הילדה השחורה היחידה בבית הספר, עד שבכיתה ג' הגיעו ילדים אתיופים נוספים. עדיין קשה לי להיזכר בתקופה הזו. הילדים התעללו בי, סגרו אותי בשירותים והיו יורקים עלי".
מה עם המורים? הם לא עזרו לך? "לא קיבלתי שום תמיכה לצערי. יותר מזה - כשאמא הגיעה לבית הספר המנהלת אמרה לה שאני סובלת מהצקות בגלל שאני מציקה בעצמי לשאר הילדים. זה ממש פגע בי כי זה היה שקר מוחלט".
איך הגבת? "אמרתי להורים שלי שלא רק שאני רוצה לעזוב את בית הספר אלא לעזוב את המדינה הזו בכלל".
איך החזקת מעמד? "החלטתי להראות לכולם. לא רק שהייתי התלמידה הכי טובה בכיתה, גם באתי לבושה הכי יפה כל יום. לא רציתי לתת שום סיבה להגיד עלי דברים רעים. מה שרציתי בכל מאודי היה להראות להם כמה אני טובה, גם לתלמידים וגם למורים. לא היו לי חברים אז התרכזתי בלימודים שלי ובספרים שלי".
עד מתי נשארת שם? "בכיתה ח' עברתי לבית הספר קשת בקטמון ומשם לסליגסברג, כאשר המשפחה עברה לשכונת ארמון הנציב. גם שם הייתי מצטיינת ובנוסף דוברת מועצת הנוער העירונית ועורכת העיתון השכונתי. בצבא הלכתי לעתודה ולמדתי משפטים. כיום אני תובעת צבאית".
המספרת: בת אל טגן בת ה־24. היא סגן ותובעת צבאית בפרקליטות איו"ש.
אז מה הסיפור בכל הסיפורים?
פסטיבל סיפורי תושבים בשכונות ירושלים, שיתקיים בשכונות ברחבי העיר במהלך חג החנוכה, חושף אוצר בלום של פיסות היסטוריה עירונית שמעולם לא שמענו עליהן. הסיפורים עצמם נבחרו לאחר עבודת מחקר בקרב התושבים והם ייחודיים, מפתיעים ומאוד ירושלמיים. המספרים, תושבי השכונות, הוכשרו ויספרו את סיפוריהם בליווי מספרי הסיפורים המקצועיים יוסי אלפי, ג'קי לוי וישראל גליס.
"זה ניסוי לפסטיבל שאני מקווה שיהפוך למסורת", אומרת לילי שחר, מנהלת מחלקת תרבות בשכונות. "אנו מנסים לשלב את הקהילה בעשייה התרבותית בעיר במינהלים הקהילתיים שבה תוך ניסיון לספר את הסיפור האישי הירושלמי תחת מעטפת של מה שנקרא אירועים בוני קהילה שיוצרים שייכות, זהות וגאוות יחידה. אני מקווה שבשנה הבאה יצטרפו לפסטיבל גם מחלקות התרבות של המגזר החרדי והמגזר הערבי".
"הסיפורים בפסטיבל נעים בין ערגה, פחד, היסוס, שמחה, הצלחה ולא פעם דווקא שלווה", אומר יוסי אלפי. "כולם יחדיו חושפים אוכלוסייה מגוונת ויחד הם מספרים את סיפורה של החברה הירושלמית. מה שיפה ומיוחד בירושלים, שאין באף עיר אחרת, זו העובדה שלכל שכונה המיתוג שלה והמשהו המיוחד שלה, וזה בהחלט בא לידי ביטוי בפסטיבל היפה הזה".
פסטיבל מספרים בשכונות:
מתחם התחנה - יתקיים ביום רביעי, 25 בדצמבר, בשעות 22:00-19:00.
בית הכרם, בית הוועד הישן - מוצ"ש, 28 בדצמבר, בין 20:30 ל־22:30.
המינהל הקהילתי מיתרים - יתקיים בבית חינוך עיוורים - יום ראשון, 29 בדצמבר, בין השעות 22:30-20:30.
המינהל הקהילתי יובלים, בית טיילור, זנגוויל 23 - יום ראשון, 29 בדצמבר, בין השעות 22:00-20:00.
תלפיות מזרח, שלוחת ארנונה הצעירה, ישראל אלדד 11 - יום שני, 30 בדצמבר, בין השעות 22:00-20:00.