לפני כשלושה שבועות עלו תומר פישמן וירמי שיק בלום על במת מועדון "אוזן בר" בתל אביב, לטבילת האש הראשונה של המופע "משקפופר ואיש רגיל". פישמן על תקן האיש הרגיל, ושיק בלום, כמה מפתיע, במשבצת המשקפופר.
כולה משקפיים. מה מצחיק?
פישמן: "הכיף שלי זה לרדת על המשקפיים שלו, ואני? אני סתם איש רגיל בלי משקפיים. תמיד נהניתי לצחוק על המשקפיים של אבא שלי. עכשיו הפכתי את ירמי למשקפופר התורן".
לפני שלוש שנים הגיעו השניים למסקנה שהזדמנויות להופיע על במה בתל אביב דלות. "רצינו שלסטנדאפיסטים צעירים יהיה מקום לבדוק את החומרים שלהם ודור חדש יצמח, ולכן יזמנו את הקמת הבמה הפתוחה של 'אוזן בר'", אומר שיק בלום. "זה היה כמובן גם בשבילנו, כדי להגיע לקהל ולבדוק אם החומר שלנו עובד. הרעיון הוא שחבר'ה צעירים נרשמים ומופיעים, עשר דקות כל אחד, והכול חינם. הקהל נהנה, האמן מקבל הזדמנות לבחון את החומרים שלו וכולם מרוצים".
במופע החדש פישמן ושיק בלום מדגמנים זוגיות לא שגרתית. הם פותחים יחד ברצף שטותי וספונטני של בדיחות לא בהכרח ברורות, ולאחריו מתפצלים כל אחד לקטעיו. "כבר ניסינו את מזלנו כסטנדאפיסטים על במות פתוחות, אבל הפעם עשינו קפיצת מדרגה", אומר שיק בלום. "שעה ורבע של מופע ארוך יותר, עבה יותר, כואב יותר ובעיקר אנחנו יותר, שיש בו אחריות כלפי קהל שקונה כרטיסים כדי לראות רק אותנו".
הרגע הכי מייבש הוא לספר בדיחה, ואף אחד לא צוחק.
פישמן: "לכל סטנדאפיסט יש רגע כזה. זה מביך, אבל אם יודעים לצאת מזה, הוא יכול להפוך לקטע טוב. בתחילת הדרך זה מלחיץ, אבל בהמשך אתה מבין שזה בסדר שיש קהל שאוהב ויש קהל שפחות".
השקוף שהפך למצחיק
כשתומר פישמן, 34, מתל אביב היה בן שש, הוא טס עם הוריו לשליחות בארצות הברית. בגיל 12, כששב לארץ, לראשון לציון, התמודד עם הרגשת "הילד הלא מורגש".
"הייתי ילד שמנמן, חנון, שקט, מופנם ודי שקוף, תלמיד טוב שרחוק מתדמית הליצן של הכיתה. היחידים שחשבו שאני מצחיק היו ההורים שלי והחבר היחיד שהיה לי באותה תקופה. לא הייתי ילד מוחרם, אבל בדרך כלל לא ממש הרגישו בקיומי. היה ברור שאלך ללמוד הנדסת מחשבים. הבמה לא הייתה בכיוון בכלל".
אז איך זה קרה?
"הצבא שינה אותי. שירתתי בתפקיד מלווה כלואים בכלא ארבע, ובמסגרת התפקיד פגשתי אוכלוסיות שונות ומשונות ואת חברי הטוב טל טרינגל. זאת הייתה תקופת טרום היוטיוב, ואת השבתות העברנו בצילום מערכונים שכתבנו ושיחקנו בהם. את התוצאה הקרנו בווידאו לחבר'ה מהיחידה וקיבלנו המון פרגון. כשהתחיל גל היוטיוב החשיפה שקיבלנו הלכה וגדלה".
בתום השירות הצבאי נסע פישמן למזרח הרחוק, בידיעה ברורה שישוב היישר ללימודי הנדסת מחשבים. "טיילתי רוב הזמן לבד ופתאום גיליתי שאני ממש מצחיק, לא רק את החברים הקרובים, אלא גם אנשים זרים. חזרתי עם המון אנרגיה וניגשתי לאודישן לתוכנית "פרויקט ביפ". משם, בעצם, התחיל המסע. קיבלתי תיאבון. פתאום הבנתי שזה מה שאני".
פישמן הקים את שלישיית "חמללו" הנאיבית, והיא ניסתה להצליח "בעזרת הומור נקי ולא גס, שאף אחד לא רצה לראות. כשהתפרקנו כל אחד מאיתנו פנה לדרכו, ואני התפרנסתי ממכירת יהלומים. למרות השכר הטוב, הרגשתי שזה לא זה, שזה לא אני. רציתי לחזור לבמה, אבל דשדשתי. שום דבר בכיוון לא באמת קרה".
את שיק בלום הוא הכיר דווקא כשהיה בשפל של חייו. "נפרדתי מהחברה שלי אחרי חמש שנים, פוטרתי מהעבודה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הכול קרטע אצלי. יום אחד ראיתי את ירמי במופע של במה פתוחה, ניגשתי להחמיא לו ומשם הכול זרם. הצטרפתי לקבוצת 'כל מה שמצחיק בעולם', ודברים התחילו לקרות".
מרגע שהתחיל פישמן לעסוק בזה הוא לא הפסיק. הוא כתב והשתתף בסדרות רשת מצליחות כמו "כוח סודקו" ו"אז אתה עומד למות בכל רגע" בכיכובו של שי אביבי, השתתף בתוכנית המערכונים "מצב כפית" מבית היוצר של "דומינו גרוס", כתב לתוכנית "לילה תירס" בערוץ השני, השתתף בתוכנית "חלם בהם" של החינוכית, הגיח לתפקידי אורח ב"ארץ נהדרת", "אלישע", "גאליס" וכתב ל"היום בלילה" של גורי אלפי.
היום הוא מופיע בהצגה של תאטרון יוצר בצוותא וגם כותב ומופיע, עם שיק בלום, ב"טלוויזיה מהעתיד". מדובר בתוכנית ובה מערכוני נונסנס וסאטירה גסה של חבורת קומיקאים נטולי חנופה, שלרובם קילומטראז' ארוך ברשת. בלשון עדינה אפשר לומר שקהל היעד אינו צופי קומדיות קלאסיות בסגנון "ארץ נהדרת", וזאת לא רק אני שלפעמים לא מבינה את הבדיחות.
המחוצ'קן ופינת הצ'יזבט
ירמי שיק בלום, 30, נשוי טרי, תושב תל אביב, הוא בן בכור למשפחה בת ארבע נפשות, פלוס אחות נוספת מצד האב. "אני דור חמישי לילידי תל אביב", הוא אומר. "גדלתי בפלורנטין. עד גיל שמונה הייתי ילד יפה ואהוב, אבל בגיל שמונה התחלתי להרכיב משקפיים והפכתי לחנון שמן והיו לי חצ'קונים. הייתי רגיש מאוד ונוטה להיעלבויות. בכיתי מכל מילה מיותרת שמישהו זרק לי. למרות זאת, מנודה לא הייתי, אולי כי בתל אביב החנונים הם קולים. אף פעם לא נחשבתי לליצן של הכיתה, אבל תמיד חיפשתי את הקטע הקומי. בתיכון למדתי במגמת קולנוע, וגם את התואר הראשון עשיתי בקולנוע. לא חשבתי להיות בפרונט, רק המחשבה על זה הביכה אותי".
איך התהפך הגלגל?
"כשסיימתי את לימודי התואר לא היה לי מושג מה לעשות איתו. עבדתי כשליח של אוכל סיני, ויום אחד הגעתי עם המשלוח לביתה של תום יער. הכרתי אותה מ'אוזן בר' ואמרתי לה שהייתי רוצה לעשות סטנד אפ. היא הסתכלה על השליח המוזר והציעה שאגיע לפגישה. ככה זה התחיל. נתנו לי במה והייתי גרוע, חסר ביטחון ולא מצחיק".
איך מרגיש סטנדאפיסט גרוע ולא מצחיק מול קהל אדיש שלא צוחק?
"זה מביך, ואז אתה מבין שיש לך עוד דרך לעשות. ברור שיש פער גדול בין לכתוב מצחיק ובין להצחיק".
בין העוינים והקשוחים שבקהל היה באותו ערב גם אחד שחשב ששיק בלום דווקא שיחק אותה. קראו לו תומר פישמן. הוא ניגש אליו, החמיא לו ואמר, 'ואללה, היית טוב'".
שיק בלום: "היית היחיד שהיה נחמד אליי שם. הייתי כזה חסר ביטחון".
פישמן: "אהבתי את ההומור הציני, המתוחכם. הבנתי מיד שזה מדבר בשפה שלי".
בד בבד עם גיחות קלות אל הבמות הפתוחות התפרנס אז שיק בלום כמורה לקולנוע בבת ים ובנתניה. באותו הזמן חבר לפישמן ולארבעה חבר'ה נוספים, ויחד הם החלו ליצור מערכונים לאינטרנט. "כתבנו, ביימנו, צילמנו, העלינו לרשת וצברנו צופים רבים", הוא אומר. "כשהתלמידים התחילו לבקש ממני חתימות, הבנתי שהגיע הזמן לעזוב את ההוראה ולהתחיל להתמקד בתחום".
שיק בלום השתתף בתוכנית "נדחפים" בערוץ הילדים וכיכב בפינה "האיש המוזר מהקהל", זה שנדחף לאנשים ומנדנד להם בתוכנית של אייל קיציס. הוא כתב לגורי אלפי, שיחק בסדרה "האחיות המוצלחות שלי" והיום הוא משתתף כפאנליסט נציג השמאלנים בתוכנית "עד כאן". בין תוכנית אחת לאחרת הוא מגיש פינה ברצועת הלילה של גיא זוהר. "אצל זוהר אני מקדם את האנג'נדות הפוליטיות והחברתיות שלי ומדבר גם על ההפגנה בפתח תקווה, שאליה אני מגיע בכל מוצאי שבת. יש לי 'פינת הצ'יזבט', שבה אני הופך אירוע אקטואלי לסיפור מפחיד ומדבר על השחיתויות".
בלי בדיחות ביבי ושרה
פישמן ושיק בלום כבר עשו, שיחקו והופיעו לא מעט. ברשת רצות סדרות מוטרפות של קטעים שכתבו וביצעו. יש בני נוער שיודעים לדקלם את הקטעים שלהם בעל פה. ולמרות זאת, לתודעת הציבור הם עדיין לא פרצו.
למה זה לא קורה לכם?
שיק בלום: "נגענו בהמון דברים וניסינו הכול, אבל אנחנו רוצים לשלוט במה שאנחנו עושים. ההתגבשות והדיוק לוקחים זמן".
פישמן: "ברור שהפנטזיה היא להיות כוכבי על ושכולם יכירו אותנו, אבל צריך לעשות דרך. אנחנו עושים הכול בעצמנו, את הכול למדנו לבד. בכתיבה לתוכניות סאטירה כמו "מועדון לילה" וגורי אלפי יש משהו חזק, אבל אותי לפחות זה לא מספק. אני רוצה את הטריטוריה שלי. אבל זה מסוג הדברים שקורים בקצב שלהם".
זה לא קל, כי הרשת מוצפת בסטנדאפיסטים.
שיק בלום: "הכול מוצף בכול. אנחנו דור אחר של קומיקאים, דור שצמח בשלבי הבראשית של הרשת. הכתיבה והחשיפה ברשת בנתה אותנו, יחד ובנפרד, לנתיבים יותר מגובשים, ובתכל'ס יש מקום לכולם".
פישמן: "מי שמביא את המשהו המיוחד מתוך עצמו תמיד יהיה רלוונטי".
עבדתם ככותבים של גורי אלפי, אייל קיציס, אבי נוסבאום. זה בית ספר לא רע.
פישמן: "הבדיחות שכתבנו להם הן פחות ביבי ושרה, יותר אקטואליה רחבה. מכל אחד מהם למדנו משהו, וכל אחד הוא פורמט אחר וסגנון אחר".
שיק בלום: "לי הרבה פעמים אמרו שאני כותב הומור טוב, רק שאף אחד לא מבין אותו, או שפשוט אי אפשר להשתמש בו בטלוויזיה".
אף שהצליחו לפלס דרך בטלוויזיה, היו גם רגעים שבהם הרכבת עפה לפישמן ושיק בלום מהפסים. התוכנית "נדחפים", למשל, שהגישו בערוץ הילדים, ירדה בעקבות מחאת אינסטגרם של צופי הערוץ, שביקשו לשלוח את צמד המגישים הביתה. "את ההצעה מהערוץ לקחנו בשתי ידיים", אומר פישמן. "נכנסנו למשבצת בעייתית, כי לא היינו היפים והנקיים, היינו גברים בעלי כרס וזקן שהתחפשו לבחורות ועשו מה שבא להם".
שיק בלום: "צמחנו באינטרנט ורצינו להמשיך באווירה. יצרנו, ערכנו וביימנו את המערכונים בעצמנו, כדי להנחיל תרבות חדשה. הגענו אחרי שטל מוסרי עזב, והייתה ציפייה שנמלא את המשבצת, אבל בשעה שפנינו לצעירים סקרנים שאוהבים נונסנס, יצא שצופי ערוץ הילדים הקלאסיים לא התחברו ויצרו מחאה באינסטגרם כדי להעיף אותנו".
מעליב?
פישמן: "להפך, זה הוכיח שאנחנו לא מתפשרים על מה שאנחנו עושים ולא רוצים להיות משהו אחר".
לא להתפשר זה יפה, השאלה אם הולכים עם זה למכולת.
פישמן: "השאלה היא עם מה אתה חי טוב יותר. אם תתפשר ותעשה מה שיגידו לך ותרוויח כסף, סביר להניח שתרוויח גם תסכול. כמובן, אנחנו צריכים להתפרנס, אבל מאחר שלא התפשרנו, אין לנו הרגשה של תסכול".
אתם שואפים להיות סטנדאפיסטים במשרה מלאה? למלא אולמות כמו אדיר מילר?
פישמן: "השאיפה היא כמובן להצליח בגדול ולמלא אולמות, כל אחד במופע משל עצמו. אנחנו מודעים לעובדה שההומור שלנו מתאים לסוג מסוים של אוכלוסייה, הוא לא תמיד ברור עד הסוף. אין לנו בדיחות על הילדים ואשתי, אבל אולי זה מפני שלירמי עדיין אין ילדים, ולי אין אשתי".
המופע הבא יתקיים ב־20 בדצמבר בבאר שבע.
