יש מעט מאוד מקומות בארץ שנקראים על שם בית העסק ששוכן שם. בירושלים יש שניים כאלה: הירידה של רחמו וסמטת בהרי, ששוכנת אומנם ברחוב יעבץ אבל כל הירושלמים הוותיקים מכירים אותה כסמטת בהרי על שם החנות המיתולוגית לממכר פיצוחים. השבוע כשעברתי בסמטה קיבלתי צמרמורת והזיכרונות צפו ועלו.
זוהי מבחינתי ירושלים של פעם, לפני עידן הקניונים ומתחם הרכבת, כשהיה רק מרכז העיר ושם היתה כל ההתרחשות. בחנות התקליטים גידי יון פגשנו את כולם, ומשם המשכנו, דרך חנויות הבגדים של הפרסים (אז לא היו חנויות מותגים), לפיצוחי בהרי. ריח קליית הפיצוחים שעמד באוויר לא השאיר אף אחד אדיש. מאז העיר השתנתה, נפתחו מרכזי קניות מודרניים, פיצוחים אפשר לקנות גם בשקית בסופר, אבל סמטת בהרי עומדת על תילה. גם הפיצוחים של פעם השתנו. אז היה עידן הגרעינים השחורים/לבנים והיום אפשר למצוא גם מייאסי, רביולי בטעם גריל ואפונה וואסבי.
הטובים לפיצוחים
בחנות אני פוגש את רן בהרי, נכדו של אליהו בהרי ובנו של יונה. "ב־1951 עלה מבגדד סבא אליהו, ובשנת 1953 הוא פתח דוכן פיצוחים בשוק מחנה יהודה. בתחילת שנות ה־60 הוא פתח עם אחיו יוסף את החנות הראשונה ברחוב יעבץ", נזכר רן. "אחרי מספר שנים התגלעה מחלוקת בין האחים, ואחרי התערבות של בית משפט הוחלט שיוסף יישאר בחנות וסבא יקבל פיצויים ויעזוב את המקום. סבא אליהו, לא ויתר ופתח חנות משלו מול הדוכן של אחיו. אחרי שנים החנות של הדוד נסגרה והחנות של סבא פרחה והיא פועלת באותו מקום עד היום".
אליהו הלך לעולמו וגם בנו יונה. רן תפס את מקום השניים ונראה שהוא כמו המוהיקנים האחרונים. הוא מתעקש להמשיך לקלות כל יום פיצוחים טריים בשיטה המסורתית, כפי שעשו אביו וסבו לפניו, ולא לרכוש מבית קלייה. וכן, הוא מתעקש להישאר בסמטה שכל כך מזוהה עם שמה של המשפחה. "היו הרבה הצעות להתרחב ולשווק את הסחורה לרשתות שיווק, אבל לא עשיתי את זה מהטעם הפשוט שלדעתי הסחורה לא תישמר טרייה כפי שהיא צריכה להיות. אני חושב שפיצוחים צריך לקלות כל יום מחדש. רק ככה הם מקבלים את הטעם המיוחד.
"יחד עם זאת הקושי הכי גדול אצלנו זה דווקא המיקום היום במרכז העיר. כבר לא משקיעים ומעודדים מסחר פה וכל תשומת הלב מתמקדת בשוק ובמתחם התחנה, וזה חבל".
כמה סוגי פיצוחים אתם מוכרים?
"היום יש יותר מ־30. כשאני הייתי ילד היו אולי שישה".
ומי הלקוחות?
"בעיקר אנשים מבוגרים שרגילים לטעם שלנו. יש אנשים שקונים רק אצלנו על אף הקושי להגיע למרכז העיר. אחד מהם הוא בנימין נתניהו שמבקש שייקנו לו פיצוחים רק אצלנו".
נתניהו מפצח?
"גרעינים שחורים בקלייה כורדית. בכלל, גרעינים שחורים, גרעיני אבטיח ובוטנים הם הכי מבוקשים פה. אני באופן אישי הכי אוהב בוטנים".
יש עוד דבר כזה, מקצוע הקולה?
"היום כבר אין מקצוע כזה. אם תפרסם מודעה בעיתון שדרוש קולה פיצוחים וטייס קרב אז יש סבירות יותר גבוהה שטייס תמצא וקולה לא. היום בודדים הם המקומות שעושים קלייה טרייה במקום. רוב חנויות הפיצוחים קונות את הסחורה ממפעל קלייה. אני עדיין קולה בכל יום טרי ולא משאיר סחורה מאתמול. זה לדעתי סוד ההצלחה: לקלות בצורה איטית ומבוקרת עם הרבה אהבה ומעט מלח".
× × ×
בילדותי אני זוכר שבימי שישי כל המשפחה היתה מתקבצת מול הטלוויזיה לצפות בסרט ערבי ולפצח, ובשבת בבוקר מול הרדיו כל החבר'ה בשכונה היו שומעים 'שירים ושערים' ומפצחים. אני חושב שהקידמה מעט שיבשה את הנוהג לפצח בעידן של עשרות ערוצים וטלפונים חכמים. נראה שהגירוי לפצח ירד. אני באופן אישי מכיר אדם שזה הפתרון שלו לקשב וריכוז במקום ריטלין.
כשהסתובבתי השבוע במרכז העיר הרגשתי צביטה בלב וגעגועים למרכז העיר של פעם, כי היום אפשר לקנות פיצוחים במכולת מתחת לבית ואין צורך לכתת את רגלינו למרכז העיר. אך אין ספק שזה לא אותו דבר, לא בטעם ולא בטיב ובטריות. סמטת בהרי היא מקום מיוחד עם זיכרונות מיוחדים וריח של ילדות שקשה להסביר, ורן בהרי ראוי להערכה כאשר הוא מתעקש לא להתמסחר ולהמשיך במסורת למרות הקשיים.



