ההיסטוריה הגאה של ירושלים: אף אחד אינו חולק על כך שירושלים היא אחד המקומות הכי מוכרים ומדוברים בהיסטוריה - זו של ישראל ולמעשה זו של העולם כולו. אלא שלמרות האזכורים הבלתי פוסקים שלה, רוב האנשים לא יחשבו על ירושלים דווקא כעל מקור עשיר להיסטוריה להט"בית.
אך המציאות במקרה זה מוכיחה אחרת ומראה שגם בהיבט הזה יש לעיר הבירה מה להציע. הכירו את 'גיירוזלם', אירוע מיוחד ויוצא דופן שלוקח את המשתתפים למסע ירושלמי, מהעת החדשה ועד ימינו, תוך הסתכלות על הפרטים מהזווית הגאה.
מאחורי המיזם עומד מורה הדרך מוטי שושן, שלקח את נושא ההיסטוריה הלהט"בית הירושלמית כמפעל חיים. "אם מחפשים היטב מגלים שדמויות להט"ביות השפיעו על העיר הזאת הרבה יותר ממה שציפיתם", הוא מצהיר. "האמת שגם ההווה הלהט"בי כאן ממש לא גרוע כפי שנהוג לחשוב".
"סיפורים שלא מספרים לנו"
שושן (31) הוא אמן חזותי, שלפרנסתו משמש גם מורה דרך וגם מלצר בבית הקפה/חנות הספרים 'תמול שלשום' בנחלת שבעה. לירושלים הוא הגיע לפני כ־4 שנים, ולאחר מכן החל ללמוד בקורס למורי דרך של יד בן־צבי. "בקורס הרגשתי שיש פה כל מיני סיפורים מאחורי ההיסטוריה, סיפורים שלא מספרים לנו עליהם", הוא משחזר. "חקרתי, וגיליתי שהרבה מאוד מהאירועים ההיסטוריים המכוננים של ירושלים קרו בגלל סיפורי אהבה חד־מיניים. ואז היה לי רעיון והתחלתי לבנות סיור היסטורי שמספר את ההיסטוריה המושתקת של הקהילה הגאה בירושלים".
"הרגשתי שיש פה כל מיני סיפורים מאחורי ההיסטוריה, כאלה שלא מספרים לנו עליהם. חקרתי וגיליתי שהרבה מאוד מהאירועים ההיסטוריים המכוננים של ירושלים קרו בגלל סיפורי אהבה חד־מיניים"
וכך, בהשפעת הקורס, הקים שושן את 'גיירוזלם'. "בהתחלה היה לי חשש שככל שאעמיק במחקר שלי אגלה רציחות של הומואים, שריפות של פאבים והתנגדויות קשות למצעד הגאווה", הוא מספר, "אבל עשיתי את זה בכל זאת, ולשמחתי הגדולה גיליתי שירושלים עמוסה בסיפורים מרגשים וחיוביים מאוד בנושא. למשל זה שהפאבים הגאים הראשונים בירושלים נפתחו בכלל בידי סטרייטים או שיו"ר הבית הפתוח שרה קלה־מאיר היא סטרייטית, המון סיפורים שלא היית מצפה למצוא בעיר כל כך מסוכסכת בינה לבין עצמה".
רציחות, מצעדים ומקומות מסתור
הסיור עצמו נע במגוון אתרים באזור מרכז העיר, שקשורים להיסטוריה של הלהט"ביות בארץ בכלל ובעיר בפרט במהלך מאה השנים האחרונות - עם קפיצות קטנות גם לעת העתיקה, החל מרצח יעקב ישראל דה האן, שהיה ידוע כהומוסקסואל ומותו נחשב לרצח הפוליטי הראשון בתולדות הציונות, דרך התרת יחסים חד־מיניים בחוק, הקמת הבית הפתוח ומצעדי הגאווה הראשונים, ועד רצח שירה בנקי. בכולם שוזר שושן תיאוריות שאותן הגה.
דוגמה טובה לכך היא תיאוריה של הארכיאולוג עמיר פינק, ששושן הוסיף לה נדבכים, בנוגע לכך שרובם המוחלט של המקומות הקשורים בקהילה הגאה בעיר נמצאים באזור קו התפר שבין מזרח ירושלים למערבה. בסיור שושן מצביע על מקום סודי במרכז העיר, ששימש מסתור לחברי הקהילה מכל המגזרים בתקופה שיחסים הומוסקסואליים היו בגדר עבירה על החוק. עוד הוא מוסיף כי המקום היה בעצם שטח אש עד מלחמת ששת הימים, שבה הוסר איום צלפי הלגיון הירדני שפעלו באזור. "חברי הקהילה הגיעו לשם כי אף אחד אחר לא רצה להסתובב במקום המסוכן", הוא מספר.
"לאחר המלחמה זה היה בעצם מקום מצוין בשביל הומואים משלושת מגזרי העיר: חילונים שהגיעו מאזור רחביה וטלביה, חרדים שהגיעו מאזור מאה שערים וגאולה, ובני המגזר שהצטרף לעיר אחרי המלחמה - ערבים שהגיעו מאזור העיר העתיקה. הנטייה המינית היתה חזקה יותר מהמחלוקות הפוליטיות והמגזריות".
שושן חוזר גם לתקופת מרד בר־כוכבא ומספר על הקיסר הרומאי אדריאנוס, שהיה ידוע כהומוסקסואל ואף היה לו מאהב יווני בשם אנטינואוס, שהקיסר הפך לאל לאחר מותו. לטענתו של שושן איסורו של אדריאנוס על ברית המילה נבע לא מהתנכלותו ליהודים אלא מתוך הערצתו וקידושו את הגוף הגברי ושלמותו.
תיאוריה נוספת של שושן נוגעת לעיצוב דגלה של 'האגודה למען ירושלים', הארגון שהקימו הבריטים מיד עם תחילת המנדט, שהעקרונות שהחיל אחראים במידה רבה למראה העיר ולאופייה החיצוני עד היום. במסגרת פעילות האגודה הזמין ארצה מושל ירושלים הראשון, סר רונלד סטורס, את האדריכל הבריטי הידוע צ'ארלס אשבי כדי לנסח את התקנות הראשונות לבנייה ולנוף עירוני בעיר. לטענת שושן, אותו אשבי היה ידוע כהומוסקסואל ואף כחבר ב'מסדר כאירוניאה', חברה סודית שהוקמה בסוף המאה ה־19 ופעלה לאיגוד מחשבתי של הומוסקסואלים.
התיאוריה של שושן גורסת כי דגלה המקורי של 'האגודה למען ירושלים', הכולל את סמלי שלוש הדתות, מכיל גם אלמנט הומוסקסואלי שמגולם בעיגול מקווקו שמקיף את שאר הסמלים. אומנם אף גוף מחקר רציני לא אישר את נכונותה של התיאוריה, אך לזכותו של שושן ייאמר שהוא מעדכן בכך את המאזינים שלו ואומר כי מדובר בתיאוריות שהגה אך עדיין לא הצליח להוכיח.
אמנות גאה ונדודים
שושן, הומוסקסואל בעצמו, מצהיר כי הוא רוצה לפעול למען הווה ועתיד טוב בירושלים. אך גם עברו והדרך שבה הלך כדי להגיע אל העיר ואל הפעילות יוצאת הדופן שהוא מקיים בה מרתקים לא פחות. "גדלתי בקרית שמונה, עם אחות גדולה ואח קטן", הוא מספר. "היציאה שלי מהארון התמשכה לאורך הרבה שנים. בהתחלה סיפרתי רק לאמא, בגיל 16, ובמהלך השנים גם לשאר בני המשפחה. הייתי מאוד עדין איתם. בגיל 18-17 כבר יצאתי מהבית לגרעין נח"ל בקיבוץ שדה בוקר, ושם כבר כולם ידעו. התגייסתי להיות מפקד טירונים בחוות השומר ואחר כך לוחם בגדוד 50. כשהשתחררתי כל החברים טסו לטיול שלאחר צבא, ואני אמרתי: 'אין לי לאן לטוס. אני אוהב את הארץ. כיף לי פה. אני אישאר ואדע את הארץ ברגליים'".
"לא מזמן היו לי בסיור זוג תיירים ששאלו אם שני גברים יכולים להסתובב יד ביד בירושלים. הצעתי להם לנסות והלכנו ככה מיפו עד מחנה יהודה (בתמונה). מילה לא שמענו"
שושן יישם את ההחלטה ויצא למסע בשביל ישראל. "לקח לי ארבעה חודשים. עצרתי בהמון מקומות והתנדבתי בכל מיני תחומים, ואפשר לומר שכל מקום שהייתי בו - גם חוויתי אותו", הוא נזכר. "אחרי שסיימתי את המסע עברתי לתל אביב, כי הרגשתי שכהומו זה המקום שלי. התחלתי שם לימודי קולנוע, אבל עזבתי די מהר. הגעתי דרך הפייסבוק לקומונה טבעונית שיתופית, שעזרה לי להקים את תערוכת הצילומים הראשונה שלי, 'מיינורמה'".
הכמיהה לירושלים
התפרקותה של הקומונה שבה היה חבר גרמה לשושן שוב לצאת ולנדוד, הפעם לאירופה. "החלטתי לעשות טיול טרמפים מיוון עד דנמרק, והיו לי חוויות מדהימות", הוא נזכר, "עד שפשוט נתקעתי בברלין לשנה וחצי. שם נמשכתי לחופש. יכולתי להיות שם מי שאני ואף אחד לא אמר לי כלום. בעיקר כתבתי שם שירים ותסריטים. עשיתי גם כמה סרטים עצמאיים קצרים כמעט בלי תקציב. הרבה מהיצירות שלי אז דיברו על נושא הלהט"ביות ועל בדידות עירונית".
כמו כל דבר טוב, גם התקופה של שושן בברלין הגיעה לסיומה וחתונתה של בת דודתו החזירה אותו ארצה. אחרי תקופה קצרה בתל אביב וקפיצה קטנה נוספת לברלין הוא נחת בירושלים. ואכן, בתחילת כל סיור של 'גיירוזלם', שושן מסביר לנוכחים מדוע הוא בכלל נמצא כאן. "אני אוהב את העיר הזאת", הוא אומר. "כיף לי פה. אני מרגיש הכי נוח בעולם, אפילו ללכת עם גבר יד ביד.
"לא מזמן היו לי בסיור זוג תיירים ששאלו אותי אם שני גברים יכולים להסתובב יד ביד בירושלים. הצעתי להם לנסות והלכנו ככה מיפו עד שוק מחנה יהודה. מילה לא שמענו. חיוכים קטנים היו, אבל אף אחד לא אמר לנו שום דבר. גם דיברתי בעברית תוך כדי, שיבינו שאני ישראלי".
עשייה שקטה וגאה
שושן מעיד כי תדירות הסיורים ב'גיירוזלם' היא בערך אחת לשבוע. "הקהל ממש משתנה", הוא אומר. "היתה לי קבוצה של נוער מקיבוץ שפיים, נוער מהבית הפתוח, מהקהילה הרפורמית, ובעוד שבועיים תגיע קבוצה מההנהגה של הצופים. פעם אחת אפילו הגיעו זוג הומואים מתל אביב, שאחד מהם הפתיע את השני ליום הולדת ביום כיף בירושלים. הם באו לסיור שלי ואחר כך הלכו למסעדה ולסרט. אגב, זה ממש לאו דווקא להט"בים - באים גם המון סטרייטים.
"אין לי כל כך כסף לפרסום, אבל לשמחתי הסיורים מוצלחים ועוברים מפה לאוזן. מבחינתי מדובר גם במיזם חברתי וחשוב לי שיבואו אנשים, וגם אם אין להם אמצעים נמצא פתרון. מדי פעם אני גם נותן את הסיור בהתנדבות מלאה לקבוצות מתנדבים של הבית הפתוח, ולאחרונה התחלתי לחפש מרחב בעיר לקיים בו פעילויות שקשורות בנושא".
בסיור שושן מצביע על מקום סודי במרכז העיר, ששימש מסתור לחברי הקהילה מכל המגזרים בתקופה שיחסים הומוסקסואליים היו בגדר עבירה על החוק. זה היה בעצם שטח אש עד מלחמת ששת הימים
מהניסיון שלו, שושן מעיד שהשיח בין המגזרים אפשרי, אפילו בעיר כמו ירושלים. "אנחנו כל הזמן שומעים רק מה רע כאן ובחדשות יש רק דקירות ואונס", הוא אומר. "לי יש שעה וחצי לבוא ולספר דברים טובים, להגיד כמה טוב פה ולא רק כמה רע, ואיך אפשר לעשות טוב. בתור מורה דרך אני פוגש הרבה אוכלוסיות והבנתי שהשיח אפשרי. אני מקבל תמיכה מאנשים שבחיים לא חשבתי שיוכלו לקבל נטייה חד־מינית. אני מנסה לבחון בסיור גם איך מתמודדים עם הומופוביה. אני מבין שהאדם שאומר אמירות הומופוביות רחוק מהשקפת עולמי, ועדיין אני מקבל את השקפת העולם שלו. ברגע שתבוא ממקום שלא תוקף תצליח להגיע לדו־שיח ואולי להבנה וקבלה".
אם יש דבר אחד ששושן ודאי למד מההיסטוריה הלהט"בית של ירושלים שהוא חוקר, זה שככל הנראה הדברים הכי משמעותיים נעשים בשקט ובנחת. "בכל מצעד גאווה יש כל כך הרבה בלגן מסביב, ואני לא רוצה חלק בזה", הוא מסכם. "אני מעדיף לעשות את הדברים בצורה שקטה. בסיור למשל אני לא מסתובב עם דגל הגאווה. אין לי מטרה להתסיס דברים. אני אגיד את מה שיש לי, וזה מספיק. מי שלא נמצא בתוך המסגרת של הסיור, אין לי כוונה להכניס אותו לתוך זה בעל כורחו. אני לא אומר שהמצעד לא חשוב, להפך - רק כשיהיה שוויון זכויות מלא אפשר יהיה לוותר על המצעד. אבל אני רוצה לבוא בגישה אחרת, לא להבעיר את העיר".
*למעוניינים בסיור ניתן ליצור קשר במייל [email protected].
