”קבעתי שאני אאסוף אותו. בליינד דייט שגרתי. כשהתקרבתי עם הרכב ראיתי את הציציות הארוכות שיוצאות מהחולצה הצמודה. זה היכה בי באחת: אני לא ההומו הדתי היחידי“.
(אביעד דורון, בוגר הימלפרב והמכינה ביתיר, נשוי לבן זוגו. מתוך הפרויקט 'הפנים שלנו')
הרוחות במגזר החרדי בעיר סערו לפני שלושה שבועות כשבפאב הגאה 'וידאו' שבמרכז העיר נערך ערב שזכה לכותרת 'דוד ויהונתן'. פשקווילים שהופצו באותו ערב ונתלו על כל קיר פנוי בשכונות החרדיות קראו: "ערב פריצות ותועבה לעשות להם כנוכרים לשחק בחורים עם בחורים יחדיו".
אך המקרה הזה נחשב יוצא דופן בקהילה הגאה בעיר. דווקא אלה שמנהלים אורח חיים דתי מרוצים מהווי החיים ומציינים לחיוב כי ישנן קהילות אורתודוקסיות שוויוניות, שבהן בנים ובנות יושבים יחד בתפילות השבת בלי מחיצות ובלי אפליות.
מצעד הגאווה ייערך ב־3 באוגוסט בעיר תחת הכותרת 'דת ולהט"ב'. לא מעט הומואים ולסביות דתיים חיים בירושלים, ועבורם העיסוק בשמירת ההלכה והרצון להקים בית יהודי, לצד האיסור על משכב זכר, מייצר לא מעט קונפליקטים. לקראת המצעד אף יצא ארגון 'חברותא' בפרויקט מיוחד שבו נחשפו עשרות דתיים ודתיות מהקהילה שסיפרו את סיפורם האישי.
"לא מתחבקים בציבור"
”לעולם אל תוותר על המקום שלך ליד השולחן של היהדות - כך אמר לי הרב שלי כשהייתי נער. ואני מוסיף ואומר, לעולם אל תוותרו על החלומות שלכם. תמיד חלמתי לבנות בית שתהיה בו אהבה, מחויבות הדדית, צחוק של ילדים וגם קדושה. לא ויתרתי על החלום. בדרכי שלי זכיתי לבנות בית נאמן בישראל“.
(יהושע שוחט גורטלר, בוגר תיכון הרטמן, רב סרן במיל‘ בפרקליטות הצבאית. נשוי לליאור ואב לנעה ויובל. מתוך הפרויקט 'הפנים שלנו')
“ההתמודדות של דת ולהט"ב היא איך אנחנו יכולים להקים בית דתי ואיך ההלכה בא לידי ביטוי בעולם שלנו", אומר דניאל יונס, תושב העיר ובוגר ישיבת עתניאל, שמכהן גם כיו"ר ארגון 'חברותא' המאגד הומואים דתיים. "זאת הדרישה שלנו מהרבנים. אנחנו רוצים שנוכל לקיים בית הלכתי בלי לעבור על ההלכה".
יונס נשוי לאורי ארמן, דוקטורנט להיסטוריה שלמד בתיכון הימפלרב ובישיבת מעלה הגלבוע. לחתונתם הגיעו בני המשפחה משני הצדדים ובביתם הם שומרים על אורח חיים דתי ועל כל המצוות ("גם הדלקת נרות").
בתוך המרחב הירושלמי, דתיים הומוסקסואלים מתארים שהם לא מרגישים בנוח להתחבק או אפילו להחזיק ידיים במקומות ציבוריים. "אנחנו חוששים”, מודה ניר לקס. "בן זוגי ואני לא הולכים יד ביד ברחוב, ובהופעות בשירים רומנטיים אנחנו לא מתחבקים כי אנחנו מרגישים מאוימים. ביום רביעי שעבר חזרנו, בן זוגי אסף ואני, לארץ אחרי שהתחתנו בניו יורק. שם הרגשנו חופשיים לעשות כל מה שבארץ אנחנו לא מאפשרים לעצמנו. זה היה מוזר גם לנו”.
קלה: "המסר שלנו הוא שאי אפשר להתעלם מכך שיש דתיים להט"בים בכל הזרמים, וגם בחברה הדתית ראוי שיתייחסו לנושא גם אם יש בעיות הלכתיות. הרעיון הוא לא לתקוע אצבע בעין, אלא איך מאחדים כוחות. הרוצח של שירה בנקי טען שהוא רוצח בשם הדת, אז אנחנו אומרים 'זאת לא הדת שלנו'"
אף על פי שירושלים נתפסת בעיני רבים כעיר חשוכה ופרימיטיבית, חברי הקהילה מסתייגים מההכללה. “הציבור הדתי עובר תהליך קבלה גדול שמחלחל לאט לאט”, אומרת נעמה ארנון שחיה עם בת זוגה נועה. "גדלתי באפרת והתחנכתי במוסדות חינוך דתיים, והיום אני גרה בעיר עם בת זוגי ואני אמא לשני ילדים. אני יכולה לומר שאנחנו מרגישות ממש טוב בירושלים. גרנו בתל אביב, שם יש קבלה מוחלטת של להט"ביות, אבל קשה יותר מבחינה דתית. פה, לעומת זאת, קל יותר מבחינה דתית, למרות שיש הומופוביה".
יונס מסכים עם ארנון וטוען שלמרות הסטיגמות יש קבלה של הומואים דתיים בעיר, אולם הדרך עדיין רחוקה מקבלה מלאה. "באופן פרדוקסלי, בניגוד למה שנהוג לחשוב, יש יותר מרחב ללהט"בים דתיים בעיר. במשך השנים נוצרה בירושלים אורתודוקסיה מאוד מגוונת וצמחו הפמיניזם הדתי, המניינים השוויוניים ועוד תופעות של פלורליזם דתי. המגוון הזה מאפשר לנו למצוא את המרחב שלנו. לא סתם המצעד הירושלמי מושך אליו דתיים שבאים לתמוך, לאו דווקא מהקהילה. יש בעיר שיח אחר, שמאפשר לחיות איך שאתה גם במרחב הציבורי”.
לקס: "אדם הומו הוא אנוס. לי אין ברירות. אדם שרוצה לאכול חזיר יכול לאכול פרה. אדם שרוצה לחלל שבת, זה עניין של פעם בשבוע, לעומת זאת אדם שנולד הומו - הוא הומו. זה לא רק לשנה, אלא לכל החיים. הברירות שיש לו זה לשבת לבד בבית ולשמור בסוד, או להתחתן עם אישה ולשקר"
לצד ההרגשה החופשית, יונס מתאר גם תופעות של בריונות נגד הקהילה. “אישית לא חוויתי תקיפה, אבל חברים שלי הותקפו פיזית ומילולית בלב העיר, בזמן שהיו בתחבורה ציבורית. אני מכיר סיפור גם שאדם מהקהילה הותקף באוטובוס והנהג לא עשה דבר", הוא מספר.
לחיות או לחדול
”ההתמודדות עם הקושי שיש במשיכה לבני מיני החלה עוד בישיבה. ניסיתי מעין טיפולי המרה ולאחר כחצי שנה אמרו לי שאני לא במקום הנכון לטיפול. הבנתי שאני מי שאני, אבל להסתיר את המשיכה אני חייב להמשיך. את הישיבה ואת התואר הראשון סיימתי. ההורים שלי שמעו אבל לא ממש קיבלו ועל הנושא הזה לא דיברו. עד שמצאתי את אהבת חיי, וזהו, אמרתי די. אני כבר לא מסתתר ולא מתבייש. אני לא רוצה שאחרים יסבלו כמו שאני סבלתי“.
(מנחם הראתי, בוגר הישיבה התיכונית כפר הרא“ה ששירת בהסדר שילה ובשריון, עובד כדיאטן קליני ונשוי לשמוליק. מתוך הפרויקט 'הפנים שלנו')
לקס טוען שהכעס הגדול שלו מופנה כלפי החברה הדתית שבה גדל. “קשה לי שיש בתוך המגזר שלי אנשים שאומרים לי, 'איך אתה יכול לקרוא לעצמך דתי?' זה כמו שמישהו שמחלל שבת יקרא לעצמו דתי'. מישהו אפילו אמר לי פעם אחת 'זה כמו לאכול חזיר'.
יונס: "באופן פרדוקסלי, בניגוד למה שנהוג לחשוב, יש יותר מרחב ללהט"בים דתיים בעיר. יחד עם זאת חברים שלי הותקפו פיזית ומילולית בלב העיר, בזמן שהיו בתחבורה ציבורית. אני מכיר סיפור גם שאדם מהקהילה הותקף באוטובוס והנהג לא עשה דבר"
"ההשוואה בעייתית, כי מי מגדיר מיהו דתי? אין פה מקום להשוות, מאחר שאדם הומו הוא אנוס. לי אין ברירות, אדם שרוצה לאכול חזיר יכול לאכול פרה. אדם שרוצה לחלל שבת, זה עניין של פעם בשבוע. לעומת זאת אדם שנולד הומו - הוא הומו. זה לא רק לשנה, אלא לכל החיים. הברירות שיש לו זה לשבת לבד בבית ולשמור בסוד, או להתחתן עם אישה ולשקר לה ולעצמו, או שיחיה עם בן הזוג ויחיה את האמת שלו.
"אני רואה דתיים שיצאו מהארון והתחילו לפרוח. הארון הזה תוקע ולכן זה להיות או לחדול. דווקא במגזר שלי לא מקבלים אותי וזה מרגיז וקשה. את חלק מהחברים שלי לא העלו לתורה ולא אפשרו להם להיות חזנים”.
"זו לא הדת שלנו"
”במהלך טיפולי המרה שהייתי בהם חבר מהקבוצה שם קץ לחייו. המוות, הסוף המר הזה, העיר אותי, פקח את עיניי. העדפתי להתחיל ללמוד לקבל את המציאות כמו שהיא, מאשר לנסות לשנות את עצמי. מאז אני במגמת אושר מתמשכת וכרגע חובק אהבה גדולה שגדלה מיום ליום“.
(יהודה אלוני, יליד בית אל, בוגר המכינה הקדם צבאית עצמונה. מתוך הפרויקט 'הפנים שלנו')
מצעד הגאווה ה־16 ייצא לדרך ביום חמישי בעוד קצת פחות משבועיים. צפויים להשתתף בו עשרות אלפי צועדים ותומכים מכל רחבי הארץ, לצד תיירים ותושבים. ארגון 'הבית הפתוח', האחראי על המצעד, החליט להקדיש אותו השנה לנושא הדת, לאחר שהנוער הגאה בחר לעלות על נס את הסוגיה הכואבת.
"מובן שהנושא הנבחר מסעיר את כולם, כי חלק מהדתיים אומרים שאין קשר בין דת ללהט"ב וחלק אחר אומר 'למה להאדיר את הלהט"בים?', כשהרבנות היא הגוף הראשי שמדיר אותנו", אומרת מנכ"לית הבית הפתוח שרה קלה. "המסר שלנו הוא שאי אפשר להתעלם מכך שיש דתיים להט"בים בכל הזרמים, וגם בחברה הדתית ראוי שיתייחסו לנושא גם אם יש בעיות הלכתיות. הרעיון הוא לא לתקוע אצבע בעין אלא להדגיש שיש ערכים שמשותפים לכולנו, ונראה איך מאחדים כוחות. ירושלים היא עיר דתית והרוצח של שירה בנקי טען שהוא רוצח בשם הדת, אז אנחנו באים ואומרים, 'זאת לא הדת שלנו'. נשמח אם יבואו למצעד גם אושיות דתיות ויתמכו, אבל כנראה זה עדיין קצת מורכב”.
בשנה שעברה נשבר שיא המשתתפים במצעד הגאווה, כאשר בין 25 ל־30 אלף צועדים הציפו את רחובות מרכז העיר, בדיוק שנה אחרי רצח הנערה שירה בנקי ז"ל. גם השנה הרצח עוד מהדהד. למרות החששות, חברי הקהילה נחושים לקחת חלק במצעד.
"לפני המצעד שבו שירה נרצחה היתה לי הרגשה לא טובה, וגם בשנה עברה", אומר לקס. "גם השנה יש לי סרטים שחלילה יקרה משהו לחברים שלי או לבן זוגי ושמישהו יפגע בנו. עם זאת, אני אלך ואצעד, כי אם אני רוצה לשנות אני צריך לעשות את זה בדרכים לגיטימיות, והמצעד הוא חלק מהכוח שלנו להביא לשינוי. זאת הדרך להביע הזדהות עם הקהילה".
ארנון: "גדלתי באפרת והתחנכתי במוסדות חינוך דתיים, והיום אני גרה בעיר עם בת זוגי ואני אמא לשני ילדים. אנחנו מרגישות ממש טוב בעיר. גרנו בתל אביב, שם יש קבלה מוחלטת של להט"ביות, אבל יותר קשה מבחינה דתית. פה, לעומת זאת, קל יותר מבחינה דתית, למרות ההומופביה"
המצעד השנה יוצא לדרך כשברקע תשובת המדינה לבג"ץ שזוגות הומואים ולסביות שירצו לאמץ ילד לא יוכלו לעשות זאת. התשובה עוררה כעס ועלבון גדול בקהילה הלהט"בית. “זה מאוד מאכזב - אתה מרגיש סוג ב'", אומר לקס. "כשהמדינה לא מאפשרת לי לאמץ זו הסתה של המדינה שלי נגדי. למעשה, המדינה לא רואה את טובת הילד. טובת הילד היא שיהיה לו זוג הורים תומך ואוהב שיתנו לו חינוך טוב, וזוג ללא ספק טוב יותר מאדם חד־הורי. פה אני מרגיש את ההפליה וזה עצוב מאוד”.
ארנון, שמאוכזבת גם היא מתשובת המדינה, מנסה לשמור על אופטימיות. “אני מאמינה שזה עניין של זמן ושהלחץ הציבורי יעשה את שלו", היא אומרת. "משפחה לא שונה בגלל הנטיות של ההורים, וחוץ מזה, מי אמר שחריגות זה רע? לפעמים זה דווקא טוב".
