טקס הסיום של אולימפיאדת הפילוסופיה הבינלאומית בהולנד הגיע כמעט לסיומו. מור דבשי, צעירה מכרמיאל שהשתתפה בתחרות והמתינה בקהל הגדול להכרזת התוצאות, כבר השלימה עם העובדה שלא זכתה בתחרות, אלא שאז, רגע לפני הסיום, הודיע המנחה בקול גדול כי הזוכה במדליית הזהב בתחרות היא "מור דבשי מישראל".
בהתרגשות רבה עלתה דבשי לבמה לקבלת מדליית הזהב, שניתנה לה על החיבור שכתבה במסגרת התחרות והגיע למקום הראשון מבין 90 תלמידים מ-45 מדינות בעולם. בכך היא כבשה שיא ישראלי חדש. "לא בכל יום זוכים במעמד כזה. אני הישראלית הראשונה שזכתה בתחרות הזו במדליית זהב, ואני גאה לייצג את ישראל בתחום הפילוסופיה ובדרך הזו".
מור דבשי (17), תלמידת כיתה י"ב בתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים, גדלה והתחנכה בכרמיאל, והיא בת יחידה להוריה. אביה, גוסטבו רודברג, הוא מהנדס אלקטרוניקה, ואמה הדס - מרצה למתמטיקה.
כבר בשנותיה הראשונות פיתחה דבשי את האהבה לקריאה ולכתיבה: "הייתי תלמידה מצטיינת כל השנים, ותמיד אהבתי לקרוא ולכתוב. כילדה לא ידעתי שניתן לעשות עם זה משהו מקצועי ולהגיע עם זה גבוה, אבל אז, בסיום לימודי כיתה ט' בכיתה האקדמית בבית הספר אורט פסגות, התחלתי לחפש כיוון אחר.
"עסקתי בפיזיקה ובמתמטיקה, והמורים כיוונו אותי למשהו טכנולוגי בזמן שאני שאפתי לעסוק בתחום מדעי הרוח. רק אז ביררתי וגיליתי שבתיכון למדעים ולאמנויות בירושלים יש מגמה למדעי הרוח. ידעתי שתקופת התיכון היא תקופת זמן עשירה ורחבה שאוכל לעשות בה משהו טוב, והחלטתי לעבור".
דבשי: "ניצלתי את כל הזמן שניתן לי, למעט דקות בודדות שבהן יצאתי לאכול, לשתות ולסדר מעט את המחשבות"
המעבר לבית הספר בירושלים חייב את דבשי לעזוב גם את בית הוריה לטובת מגורים בפנימייה של בית הספר בעיר. עבורה זה היה שווה את המאמץ: "בתחילה זה הרתיע. היינו חוזרים הביתה אחת לשבועיים, בחופשות ובחגים. אבל, עם הזמן ראיתי שעל המרחק ניתן לגשר בעזרת הטכנולוגיה. שולחים תמונות והודעות וכמובן, מדברים הרבה בטלפון. היום אני יודעת לומר שהתקופה הזו הקנתה לי גם ניסיון חיים חשוב מאוד".
ארבע אמרות פילוסופיות
לא בכל יום פוגשים צעירה כזו, עם אוצר מלים עשיר ומחשבה בוגרת על החיים, שמשאירה את העומד מולה בפה פעור. אולי בשל כך גם הוריה תמכו ברעיון ועודדו אותה בדרכה המיוחדת: "לשמחתי, ההורים קיבלו את הבחירה שלי למרות ששניהם לא מתחום הפילוסופיה. הם עודדו אותי ללכת בדרך משלי, ובעיני אין שיעור גדול מזה. אני מעריכה אותם על כך, ולא לוקחת את תמיכתם ואת עזרתם כמובן מאליו. אני יודעת שלולא עזרתם, לא יכולתי לעשות זאת".
חודשים בודדים לפני פתיחת התחרות הבינלאומית נערכה תחרות ארצית, במהלכה נדרשו המתמודדים לכתוב חיבורים פילוסופיים בנושאים שונים, שנבחנו ונבדקו על ידי ועדה. בתום הבדיקה בחרה הוועדה מבין מאות החיבורים שהוגשו את השניים שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר, ושלחה את הכותבות אל התחרות הבינלאומית ברוטרדם. השתיים הן דבשי וחברתה לכיתה, נעה נוי מירושלים. דבשי: "ההודעה על הניצחון בתחרות הארצית והבחירה בי כנציגת ישראל באולימפיאדה שימחו אותי מאוד, ומאותו רגע התחלתי להתכונן לתחרות הגדולה בסיוע ובהכוונה של המורה שלי, ד"ר גיא פרודובסקי".
התחרות הבינלאומית הפגישה כ-90 צעירים מ-45 מדינות, ובמהלכה הוצגו בפניהם ארבע אמרות פילוסופיות שמהן נדרשו לבחור אחת לכתיבת מאמר תגובה בשפה זרה, שאינה שפת האם שלהם, במשך כארבע שעות: "התחלתי לקרוא חומרים פילוסופיים באנגלית כדי לבנות לעצמי אוצר מלים בתחום, שסייע לי בכתיבת המאמר באנגלית.
"בעולם הפילוסופיה כל מלה יכולה לשנות משמעות, וכדי לכתוב טענה שתהיה מובנת, הייתי חייבת לשלוט באוצר המלים. מעבר לכך, כתבתי ארבעה חיבורים באותה מתכונת, של ארבע שעות מול המחשב, ובסיום הגשתי אותם למורה שלי לבדיקה. ההערות וההארות שלו סייעו לי בכתיבת החיבור בתחרות".
שני עובדים בגוגל
ביום שישי, 28 במאי, נחתו דבשי, נוי והמורה, ד"ר גיא פרודובסקי, בהולנד, נרגשים לקראת התחרות. בשלב הראשון, לאחר טקס פתיחה קצר, ניגשו המתמודדים למלאכה: "כל אחד מאיתנו ישב מול מחשב, אז הוצגו בפנינו לראשונה המובאות הפילוסופיות. אני בחרתי לכתוב על האופן שבו הטכנולוגיה עיצבה ושינתה את היחסים הבינאישיים והמקצועיים שלנו, ובמאמר שכתבתי הגבתי למספר הטענות שהעלה כותב המאמר.
"ניסיתי להראות מדוע אין הבדל בין התנהגות מקצועית נייטרלית לבין התנהגות שנובעת מסובלנות. הבאתי דוגמה של שני אנשים שעובדים ביחד בגוגל, אך נמצאים במקומות מרוחקים, וניסיתי להסביר מדוע אין הבדל ביחס שבו ינהגו האחד כלפי השני, בין אם זה כלי מנהלי, כמו הוראה מהבוס, ובין אם זה יגיע מתוך התנהגות סובלנית - כשאותו אדם מעוניין לנהוג בדרך יפה כדי להכיר את שותפו כאדם".
הרעיון שהסבירה דבשי הוא רק חלק קטן מהמאמר, אותו כתבה במשך ארבע שעות: "ניצלתי את כל הזמן שניתן לי, למעט דקות בודדות שבהן יצאתי לאכול, לשתות ולסדר מעט את המחשבות".
דבשי: "סגן ראש העיר של רוטרדם, מארק ניל, נשא דברים ובירך את המתמודדים החרוצים, ולאחר מכן החל שלב הכרזת התוצאות"
המתמודדים הגיעו לסוף שבוע של שלושה ימים, ובתום התחרות נשארו לבלות את השבת בעיר, במהלכה נערכה בדיקת החיבורים. המורים המלווים של המתמודדים הם חלק בלתי נפרד ממערך הבדיקה. בשלב הראשון כל קבוצה של ארבעה מורים בדקה ארבעה חיבורים שאינם שייכים לתלמידיהם ומבלי לדעת למי שייך החיבור, ונתנה ציון על פי חמישה קריטריונים שנקבעו מראש.
33 החיבורים עם הציון הגבוה ביותר הועברו לשלב הבא. בשלב זה נבדקו החיבורים פעם נוספת על ידי ועדה מקצועית ורחבה, שגם דירגה אותם והעניקה לכותביהם את הציונים. המקומות הגבוהים ביותר זיכו את כותבי המאמרים במדליות ארד, כסף וזהב.
התגשמות חלום
בבוקר יום ראשון כונסו כל המתמודדים בבית הקולנוע בעיר. האווירה היתה מתוחה. עבור כל אחד מהם זכייה בתחרות היא התגשמות של חלום ומעין אישור להמשך הדרך בתחום הייחודי. סגן ראש העיר של רוטרדם, מארק ניל, נשא דברים ובירך את המתמודדים החרוצים, ולאחר מכן החל שלב הכרזת התוצאות.
דבשי: "בהכרזת התוצאות מתחילים בציונים לשבח ועולים עד להכרזה על הזוכים במדליות. במהלך הטקס היתה לי הרגשה שאין לי סיכוי לזכות, כי נשארתי האחרונה, אך אז, אחרי שניים נוספים שזכו גם הם במדליית הזהב, הקריאו את השם שלי, אחרון אחרון בתחרות. זה היה רגע מרגש מאוד".
דבשי עלתה על הבמה להענקת המדליה וקבלת התעודה לקול מחיאות הכפיים הסוערות של הקהל. דקות בודדות לאחר מכן שלחה אל הוריה את התעודה שניתנה לה: "בשלב הראשון רציתי להודיע להם על מקומי בתחרות. אחר כך דיברנו והתרגשנו מאוד". את האירוע חתמו המתמודדים במסיבה חגיגית על הגג של אולם הקולנוע.
גם בעת הראיון, כשבוע לאחר רגע הזכייה, דבשי מתרגשת: "כל השנים נשלחו מתמודדים ישראלים לייצג את המדינה בתחרות, אבל רק השנה, בפעם הראשונה, ישראלית זכתה במקום הראשון, ואני גאה להיות בעלת ההישג. מעבר לכך, זו התחרות הראשונה בתחום הפילוסופיה שהשתתפתי בה, והגעתי בה למקום הראשון.
במהלך שלוש השנים שלי בתיכון ידעתי שיש לי כישרון בתחום וגם קיבלתי על כך תגובות בבית הספר, אבל ברגע שבו הוכרז שמי כזוכה בתחרות, הבנתי שאני אחת הטובות בעולם. זו ליגה אחרת, וזה לא מובן מאליו".
בתום שנת הלימודים תסיים דבשי את דרכה בתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים ותשאיר אחריה חותם של מי שהביאה כבוד רב לבית הספר: "בשנה הבאה אני מתכננת להתנדב לצה"ל ומקווה להשתלב בתחום המודיעין. באשר לעתיד, אני חושבת על לימודים אקדמיים שישלבו בין התחומים השונים שמעניינים אותי".
