הזעקה האילמת


מדוע דווקא תקיעת השופר, החותמת את יום הכיפורים יכולה ללמד אותנו את אחד הסודות הגדולים של ההורות, התקשורת והאינטליגנציה הרגשית?


דקות ספורות לפני סיומו של יום הכיפורים, בית הכנסת כולו עומד על רגליו. הצום הארוך כבר מורגש היטב, המילים האחרונות של תפילת נעילה נאמרות בקול רועד, ואז מגיע הרגע.
דממה.
קול תקיעת שופר אחת ארוכה מנסר את חלל בית הכנסת.
תמיד הרגע הזה מרתק.
1 צפייה בגלריה
זמני כניסת וצאת יום כיפור והצום בירושלים 2
זמני כניסת וצאת יום כיפור והצום בירושלים 2
זמני כניסת וצאת יום כיפור והצום בירושלים
(מערכת mynet)
דווקא אחרי יום שלם של תפילות, וידויים, סליחות ותחנונים, אחרי אלפי מילים שנאמרו מתוך הלב, מגיע קול אחד פשוט שאין בו אף מילה ומרטיט את הלב.
השופר מלמד אותנו שיעור עמוק לא רק בעבודת ה', אלא גם בהורות, בחינוך ובתקשורת בין־אישית.
קוראים לו: "הזעקה האילמת".
זוהי הזעקה שאינה זקוקה למילים. השפה הפנימית של הלב. המקום שבו האדם אומר לבוראו: ריבונו של עולם, אמרתי כבר כל מה שאני יודע לומר; עכשיו אני מעביר לך גם את מה שלא הצלחתי לבטא.
רעיון זה מופיע במקומות רבים במקורותינו. חנה, אם שמואל, עומדת ומתפללת: "רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע" (שמואל א', א', י"ג). דווקא מתפילה זו למדו חז"ל את יסודות התפילה.
גם אליהו הנביא זוכה לגילוי האלוקי לא ברוח, לא ברעש ולא באש, אלא ב*"קול דממה דקה"* (מלכים א', י"ט, י"ב). מתברר שהדברים העמוקים ביותר אינם תמיד נאמרים בקול רם. לפעמים הם נאמרים דווקא בשקט.
אולי משום כך אנו אומרים בתפילת השופר:
"טרשת שפתינו יערב לפניך...מבין ומאזין, מביט ומקשיב לקול תקיעותינו."
די לומר שהקב"ה שומע ומאזין. אך התפילה מלמדת אותנו דבר עמוק יותר: הקב"ה אינו רק שומע את הקול; הוא מבין אותו. הוא קורא את מה שמסתתר מאחוריו. הוא מביט אל הלב.
וכאן מתחיל השיעור הגדול בחינוך.
במשך שנים רבות של עבודה עם הורים ומחנכים למדתי שילדים ומתבגרים אינם תמיד יודעים לבטא את עולמם הפנימי. אין להם תמיד את אוצר המילים הדרוש כדי לומר: "אני פגוע", "אני מפחד", "אני בודד" או "אני זקוק לקשר".
במקום לדבר – הם מתנהגים.
לפעמים הם כועסים.
לפעמים הם מתריסים.
לפעמים הם מסתגרים.
ולפעמים הם עושים דווקא.
הורים רבים שומעים את ההתנהגות.
מחנכים גדולים שומעים את הזעקה שמאחוריה.
"מחנך טוב הינו אחד שמבין" את שפת הילד אך מגיב ומתייחס אליו כ"מבוגר"
בעולם המקצועי מקובל לומר כי כל התנהגות היא סוג של תקשורת. ההתנהגות אינה תמיד הבעיה; פעמים רבות היא המסר.
דניאל גולמן, מחלוצי תחום האינטליגנציה הרגשית, לימד כי היכולת להבין רגשות של אחרים אינה מסתכמת בהקשבה למילים בלבד. אדם בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה מצליח לזהות את הצורך, את הרגש ואת המצוקה המסתתרים מאחורי ההתנהגות הגלויה.
וירג'יניה סאטיר, מן הדמויות המשפיעות ביותר בתחום הטיפול המשפחתי, האמינה כי מאחורי התנהגויות רבות מסתתרים צרכים אנושיים עמוקים – צורך באהבה, בשייכות, בהכרה ובקבלה.

גמר חתימה טובה.
מערכת mynet ירושלים
פורסם לראשונה: 11:53, 20.09.26