מגרשי הכדורגל בישראל לא היו אף פעם ידועים בנימוסים והליכות, אבל כל התשדירים בנושא לא עוזרים - ורף האלימות רק עולה ועולה. בשבוע שעבר זה הביא לפיצוץ משחק הכדורגל בין מכבי חיפה למכבי תל אביב באצטדיון סמי עופר בשל מהומות ואלימות חסרת תקדים מצד אוהדים. עוד לפני המשחק הודיעה המשטרה כי עוכבו כ-100 אוהדים שנתפסו עם כלי תקיפה רבים, סכינים ורימוני עשן.
"גרוע משנה לשנה"
המשחק הזה הוא ממש לא דוגמא בודדת. יומיים בלבד קודם לכן, במהלך משחק בין הפועל תל אביב להפועל נוף הגליל, אוהדים פרצו לכר הדשא ותקפו שוער ומאבטחים באצטדיון בלומפילד ביפו. הפורעים הורחקו מהדשא על ידי אנשי האבטחה, ובעקבות זאת שוטרי תחנת יפו איתרו ועצרו שישה חשודים.
"המצב נהיה גרוע יותר משנה לשנה", מודה סנ"צ קובי אבוטבול - מפקד משטרת יפו, האחראי על פיקוח האבטחה באצטדיון בלומפילד, "אנחנו בהחלט רואים כי בשנתיים האחרונות חלה הקצנה בכל הקשור לאלימות בספורט: אם זה קטטות מחתרתיות, שימוש גובר בפירוטכניקה (חזיזים, נפצים, זיקוקי דינור אבוקות עשן, ש.ש.) וכן אמצעי לחימה (רימוני עשן, ש.ש.) שזולגים מהמלחמה. הכל פרוץ, קל לרכוש את זה, והמדינה לא מטפלת בזה".
איך לדעתך צריך לטפל בזה?
"זה מתחיל בעובדה שאין בארץ שופטי ספורט, או מערכת משפטית שיודעת לשפוט את הפורעים. מתייחסים לזה כמו לתקיפה ברחוב, משחררים אחרי כמה ימים, אבל צריך להבין שהאמוציות במשחקי כדורגל הרבה יותר אלימות. במקום ליצור הרחקה של אוהד מתפרע לכמה שבועות – צריך לאפשר למשטרה גם הרחקה של כמה שנים אם צריך".
איך המשטרה נערכת למשחקי הכדורגל?
"לפני כל משחק מקיימים הערכת מצב עם מד"א, כבאות אש, העירייה, כל מי שיש לו אחריות למשחק, ומנהלים אישור תוכניות. המשטרה אחראית על תחום פיגועים חבלניים ושמירה על ביטחון הקהל מבחוץ, כולל חניונים, חניות, חסימות, פריצות לתוך המגרש ועוד. אם זה משחק משמעותי, הוא יכול לכלול בין 400-800 סדרני ספורט וביטחון, תלוי בליגה ובקבוצה. בתוך המגרש עצמו – מנהל המגרש ובעל הרישיון אחראי על הביטחון. יחד עם זאת, המשטרה מוכנה להתערבות כשהוא מודיע לנו שהוא לא מסוגל לנהל את הסיטואציה ומבקש מאיתנו סיוע".
"המשטרה לבד מול חוליגנים"
השאלה הגדולה נוגעת לאיתור האוהדים האלימים. הרי לא כל האלפים ביציעים הם כאלה, אז איך מוצאים את מי שמצית את האש? "ישנם אוהדים שחברים בקבוצות כמו אולטרס הפועל תל אביב, לה־פמיליה בית"ר ירושלים, הירוקים של מכבי חיפה ועוד – חלק מוכרים למשטרה, וחלק פחות, אבל רואים שהאלימות גוברת בקרבם", אומר סנ"צ אבוטבול.
לדבריו, "משטרת ישראל נאבקת בודדה בצריח מול חוליגנים, שהספורט בכלל לא מעניין אותם. הם מייצרים אלימות מאוד קשה ומקדשים את עצמם ולא את הספורט. אלו חוגי אוהדים קיצוניים – שהלכה למעשה משמידים את הספורט, ובהם אנחנו נלחמים. להם - אנו לא נוותר, אפס סבלנות, ונגיב בהתאם כדי שלא יהרסו את חווית הספורט במדינת ישראל".
מי שמוסיף מידע על כך הוא מתן סגל, מנהל תוכנית 'בועטים את האלימות והגזענות מהמגרשים גבעת חביבה', שמסביר כי "ישנה עלייה של מאות אחוזים במקרי האלימות בשתי נקודות מרכזיות בעשור האחרון: התפרצות מגפת הקורונה ופרוץ המלחמה בעזה. לפני פרוץ הקורונה, נקראו רק 26 קריאות גזעניות ביציעים על ידיי הקהל לעומת עונת הקורונה 22-23 שבה נמדדו 190 קריאות גזעניות, ובשנה שעברה, בסמוך לימיה הראשונים של המלחמה, נמדד נתון שיא של 224 קריאות גזעניות".
"לפני הקורונה, לא נזרקו חפצים כלל לעבר הדשא בסיבוב המשחקים הראשון של ליגת העל (לאחר מכן לא שוחקו משחקים עם קהל בשל מגפת הקורונה), בעוד שבשנת הקורונה (21-22), נזרקו 110 חפצים, שנה לאחר מכן 167 חפצים ומפרוץ המלחמה, 209 חפצים".
מה גרם לזינוק באלימות?
"הזנחה של שנים מצד ממשלות ישראל, משטרת ישראל, מערכת המשפט וראשי הענף. ההזנחה הזו התפוצצה בפנים של כל אוהדי ואוהבות הכדורגל הישראלי. האלימות בכדורגל אינה דבר שנולד בסמי עופר ובלומפילד ולא נחלתם רק של אוהדי מכבי תל אביב, מכבי חיפה או בית"ר ירושלים".
אז על מי נופלת האחריות?
"יש לפעול בשני כיוונים מהותיים ובאופן מיידי. יש לקדם אכיפה פרטנית כנגד אוהדים פורעים בשיתוף פעולה עם המועדונים, המשטרה, בתי המשפט, ההתאחדות והמנהלת. מצד אחר, יש לפעול בשותפות עם האוהדים על מנת לשפר את חווית המשחק באופן מהותי. אחרת, נחזור לאותה הנקודה ואף נידרדר עוד יותר".
בשבוע החולף הנחה פרקליט המדינה עמית איסמן את אלון אלטמן, המרכז את נושא האלימות בספורט, ללוות את המשטרה בתהליך אכיפת האירועים בבלומפילד ובסמי עופר ולוודא כי הטיפול המשטרתי והאכיפתי יהיה מהיר ואפקטיבי ככל הניתן. זה בטח לא יספיק כדי לפתור את הבעיה, שעדיין ממתינה לפתרון של ממש - כדי שמשפחות יוכלו בכלל לשקול לחזור ולשבת ביציעים.
קראו גם:
גזענות ואלימות בכדורגל ב־2024*
224 קריאות גזעניות בעונה האחרונה, לעומת 190 בקודמת.
בית"ר ירושלים עם מספר הקריאות הגזעניות הגבוה – 96. מכבי ת"א במקום שני עם 72.
209 אירועי השלכת חפצים, אלימות ופריצה לכר הדשא. בראש: בית"ר ירושלים (45), הפועל תל אביב (28) ומכבי חיפה (24).
21 נהמות כלפי שחקנים בשל צבע עורם - ירידה ביחס לעונה שעברה שבה נשמעו 28 פעמים.
10 אירועי התנגשות בין כוחות המשטרה לאוהדי הקבוצות בתוך היציעים.
109 שירים המוזילים את זכר השואה.
קבוצות שבמגרשיהן לא נשמעו קריאות גזעניות: מכבי פ"ת, הפועל ירושלים, מ.ס. אשדוד, הפועל פ"ת והפועל חדרה.
* מתוך דו"ח 'בועטים את האלימות והגזענות מהמגרשים, גבעת חביבה'
