בעולם מסתובבים עכשיו לא מעט אנשים, שאין להם מושג שהחטיף, הבקבוק או האריזה שהשליכו לפח לפני מספר שנים, הם חלק מיצירת אמנות חריגה ביופיה, בגודלה ובעוצמת המסר שהיא מעבירה, כזו שנרכשה לאחרונה על ידי מרכז הסחר העולמי במנהטן, ניו יורק ותוצג שם בשנה הבאה.
במילים אחרות — כן, יש כנראה איזה בחור צעיר מטאיוואן שלפני שנתיים שתה מים, השליך את הבקבוק לפח, ואין לו מושג שממש בימים אלו אנשים עומדים בתור וקונים כרטיס בשביל לראות את האריזה של הבקבוק שלו.
(״לפני שיהיה מאוחר מדי״. ברקת)
במשך 3 אספה האמנית הירושלמית בברלי ברקת אשפה, מכל העולם. אריזות אפונה מישראל, חטיפים מאירופה, בקבוקי פלסטיק מאוסטרליה. ברקת לא רק אספה את הפסולת בעצמה, אנשים מכל רחבי הגלובוס שלחו לה זבל שאספו. את התוצאה, ניתן לראות בימים אלו באקווריום ישראל, שם מוצגת היצירה Earth Poetica, שגרמה להתעניינות גם על ידי העיתון החשוב בעולם, הניו יורק טיימס.
״אם לא נשנה את דרכנו, זה יהיה העתיד שלנו״
ברקת גדלה בדרום אפריקה של אמצע שנות ה-60 וכעשור לאחר מכן עלתה עם הוריה לישראל, שניהם אמנים. היא בוגרת האקדמיה לאמנות ועיצוב ״בצלאל״ ותלמידתו של האמן ישראל הרשברג. האהבה לאמנות כאמור, הגיע מבית והאהבה לטבע בין השאר מהחופים הקסומים של היבשת הדרומית שם בילתה חלק לא מבוטל מילדותה. בשנת 2022, שתי האהבות הללו התחברו יחדיו לפסל ענק של כדור הארץ, בקוטר של 4 מטרים העשוי כולו מזבל פלסטי, ולא סתם — ברקת ביקשה להעביר מסר.
איך עלה הרעיון להתעסק בזבל? ״זה התחיל מסרט דוקו שראיתי על זיהום פלסטי, זה היה ממש במקרה, נחשפתי לתמונה שזיעזעה אותי, ילדים שאוספים זבל פלסטי על החופים שלהם ורואים שכל החוף מצופה בפלסטיק וזבל שנשטף מהים. ואז שאלתי את עצמי - האם זו הירושה שאנחנו משאירים הלאה לדורות הבאים. זה התחבר גם לאימג׳ שהיה לי בדרום אפריקה, היינו הולכים לחופים היפים שם, ואני בתור ילדה הייתי אוספת צדפות על החוף. החיבור בין הצדפות שלי לבין הזבל שהילדים אספו ומכרו למחייתם, טלטל אותי. שם נפל לי האסימון והמטרה היתה ברורה — להעביר מסר. זה מיצב שמדבר על הבעיה של זיהום הפלסטי הבינלאומי העולמי ומה יהיה בעתיד אם לא נשנה את דרכנו״, מספרת ברקת. ״הוא לא סתם מוצב באקווריום, זה חיבור מאוד חזק. כאן מחנכים את הדורות הבאים לטפל בטבע, בבעלי חיים וגם למניעה של זיהום פלסטי עתידי. איך אנחנו יוצרים שינוי ומשפיעים על אנשים לקחת אחריות בנושא הזה״.
ממרחק, הכדור אינו נראה כמו כדור שעשוי מזבל, וזו בדיוק אחת ממטרותיה של ברקת. ״אתה לא יודע אם זה זכוכית, אולי זה חומר אחר״, היא מספרת. מי שיתקרב יגלה כי ברקת השאירה בו מספר פתחים שקוראים לקהל באופן ברור: בואו תכניסו את הראש פנימה. ״השארתי פתחים קטנים בשביל לאפשר לבן אדם להשלים את הסיפור עצמו. רק כשאתה מכניס את הראש פנימה וחווה את החוויה של הפנים אתה נחשף לעוצמות של אני עשיתי את זה, אתה מזהה את הזבל.
אם לא נשנה את דרכנו, זה העתיד שלנו״. ואכן, מהרגע שמכניסים את הראש, החוויה מתעצמת פי כמה וכמה. הכדור עוטף את המתבונן, מעביר תחושה משכרת חושים של צבעים, אפילו גלי הקול שיוצאים מהפה נשמעים אחרת. פנים הכדור נותן הצצה לצד השני של חומרי הגלם, כאשר הבולט בהם הוא רשתות הדיג — אולי הגורם המשמעותי ביותר לתמותת בעלי חיים באוקיינוס. הרשתות, לוכדות והורגות דגים, צבי ים, דולפינים, עופות ים ויצורים ימיים נוספים. אגב, מרחק של כמה עשרות מטרים בלבד מהיצירה של ברקת, שוחים להם באקווריום ישראל שני צבי ים בעלי איברים כרותים — כתוצאה מהסתבכות ברשתות הרפאים.
״זבל בשבילם, יהלומים בשבילי״
ברקת אספה פסולת עם מכנה משותף אחד: פלסטיק. שקיות, בקבוקים, אריזות. ברגע שפריט פסולת הגיע לסטודיו הוא עובר ניקוי, מיון לפי צבע, מיקום גיאורפי ורמת שקיפות ואטימות. לאחר מכן מתחיל תהליך העיבוד ושילובו ביצירה באמצעות המניפולציות שאפשר לעשות איתו.
איך בעצם משיגים זבל מכל העולם? ״לפני הקורונה נסעתי הרבה, ופשוט התחלתי לאסוף אשפה מכל מקום שהייתי בו. הייתי בטאיוואן, אספתי זבל מטאיוואן, הייתי בלונדון, חזרתי לארץ עם זבל מלונדון. כך גם בארצות הברית ובשאר המקומות. לאט לאט אנשים שהיו קרובים אלי התחילו לראות שאני אוספת והתחילו לאסוף בשבילי גם ולשלוח לי לארץ״.
מה אומרים בשיקוף של שדה התעופה שאת מגיעה עם מזוודות מלאות זבל? ״אכן זה היה קצת בעייתי, זה אפילו יותר בעייתי זה כשאני מקבלת חבילות בדואר עם זבל. אנשים ששמעו על הפרויקט התחילו לשלוח לי חבילות עם הזבל שלהם. הגיעו חבילות מאסיה, מאירופה, ואז הייתי צריכה להצהיר במכס וקצת לתת הסברים״.
זו יצירה גדולה מאוד פיזית. היו לך רגעים של יאוש או רצון לעשות סוג של ריסטרט? ״אלו לא רגעים של יאוש או להתחיל מחדש, אלא רגעים של יש בעיה ובואו נפתור אותה מבלי להרים ידיים. כשיש בעיה צריכים לראות אותה כאתגר, לנהל אותו. להתגבר על הפחדים, לפרק את המכשולים לאט לאט ולתת את תשומת הלב הנדרשת״. יכול להיות שזו היצירה הכי גדולה שלך? ״בעתיד לא יכולה להתחייב לכלום או שאני אעשה משהו כזה קטן או שבואו נעשה בניין, לא יודעת״.
על איזו יבשת היה הכי ״כיף״ לעבוד? ״זה לא שזה הכי כיף. כל יבשת וכל אזור על הגלובוס אפשר ליבשת הבאה להיות מה שהיא. התחלתי עם דרום אמריקה, זו היתה היבשת הראשונה שעבדתי עליה משם המשכתי לצפון אמריקה, לאפריקה, לקוטב הצפוני והדרומי, לאוסטרליה. כל אחד הזין את העבודה על האחר״.
בתערוכה, שמוצגת בימים אלה באקווריום ישראל, ניתן לראות לצד הכדור הענק גם את שלבי העבודה עליה — המיון והעיבוד. ניתן אפילו לגעת בחומרי הגלם ולחוש אותם. ״ארץ פואטיקה היא פעולה אסטית הקושרת בין האופקים הפנימיים של האמנית לבין העולם״, כתבה אוצרת התערוכה, רפאלה פרסקרלי. ״בברלי ברקת חוקרת קווי רוחב גיאוגרפיים וקווי אורך פואטייים במטרה להציג לנו בבואה של כדור הארץ שעבר שינוי צורה אוקיינוסים רחבים וימים, הרים, נהרות ואגמים, עיירות וערים, מדבריות ומישורים צחיחלים - כל אלה נעלמו, נחלנקו תחת פסולת הפלסטיק.
ארץ פואטיקה | אקווריום ישראל — גן החיות התנכ״י | שעות פתיחה: ראשון-רביעי ושבת: 09:00-17:00 חמישי: 09:00-19:00, שישי: 09:00-16:00 | הכניסה בתשלום
