חניכי שבט מצדה של תנועת הצופים הממוקם בעמק המצלבה מקיימים הערב (יום ג') את טקס יום הזיכרון, הנחשב לפסגת פעילותם השנתית שכולל בתוכו גם תערוכה אותה הם מציגים הערב ומחר. לטקס מגיעה קהילת השכונה, בני משפחות שכולות של נופלי השבט, בוגרי השבט וכמובן החניכים. הם יקפידו לזכור להזכיר אנשים כמו המשפחה בתמונה הזו - משפחת קדם-סימן טוב. האם תמר הייתה בשבט, היא וכל בני המשפחה נרצחו בשבעה באוקטובר.
אולי יעניין אתכם:
על הטקס והתערוכה עמלים חודשים רבים לפני יום הזיכרון. כאשר ישנם צוותי חשיבה שמורכבים אך ורק מבני הנוער שהם בעצם המדריכים וחניכי השכב"ג (השכבה הבוגרת) של השבט. אחרי החשיבה, מגיעה מלאכת העבודה שכוללת גיוס כספים, תכנון תערוכות ויצירות וכמובן כתובות אש אודות השכול, שבשנה וחצי האחרונות בשל המלחמה רק נעשה כואב ומוחשי יותר.
קונספט הטקס השנה הוא ״ההיבט של הזמן בהתמודדות עם השכול. האם הזמן מרפא? או שעם הזמן הכאב הולך ונהיה קשה יותר?״ התערוכות מתחלקות לתערוכת חוץ שנמצאת בגינת השבט ולתערוכת פנים שנמצאת במבנה השבט. לכל תערוכה יש נושא משלה המחבר בין הטקסטים שנבחרו לתערוכה ועל בסיס אותם טקסטים השכבה הבוגרת יוצרת מאפס מייצגים שממחישים את הטקסטים. בתערוכת החוץ, הנושא השנה הוא סערת הרגשות המתחוללות בראשו ובלבו של אדם שכול שאיבד את היקר לו מכל.
התערוכת מחולקת לשלושה חלקים, כניסה לסערת הרגשות עצמה והתייחסות לכל רגש בנפרד עם מייצג משלו, יציאה מהסערת רגשות עצמה והסתכלות עליה מבחוץ כדבר כולל וחלקה האחרון של התערוכה הוא מייצגים המתייחסים לאירועי השבעה באוקטובר, לדוגמא מבוך בגודל אמיתי, כשבכל מבוי סתום אליו מגיעים ישנה פינת זכרון עבור נרצחים או חללים בעקבות אירועי השבעה באוקטובר.
המדבקות לזכר הנופלים
תערוכת הפנים תעסוק השנה ב"זכרון שנותר". דברים שהשאירו אחריהם הנופלים, הזכרונות, מי שהיו והדברים הקטנים אך המשמעותיים כל כך המזכירים לנו אותם ביום יום. התערוכה תחולק לחדרים, כל חדר יעסוק בטקסט נפרד הנוגע לנושא שמעביר את הרגשות בו ואת משמעותו. בנוסף, באולם מבנה השבט יתקיים מיצג על כל נופלי השבט, כמדי שנה, בו ייתלו פוסטרים על נופלי השבט וסיפורם.
אחד המייצגים בתערוכה נוגע לחלק משמעותי בחיינו, בטח לאחר ה 7.10, והוא מדבקות הנופלים, "סטיקרים" שנהפכו דבר מוכר לכל רחוב בארץ. במיצג, הפכו את החדר לרחוב של ממש, במרכזו נמצא ספסל, עליו יושב אדם עשוי מגבס, מכוסה כולו בסטיקרים של נופלים שונים, כאילו הפך בעצמו ל"סטיקר". גם בשאר הרחוב מודבקות מדבקות של נופלים. המיצג ממחיש את מה שמזכיר לנו את אותם נופלים ביום-יום, ולמה שהפכנו להיות - "מדינת הסטיקרים".
לקראת הטקס, נפגשנו עם חברי השכבה הבוגרת של 'מצדה' לשמוע מהם על ההכנות, איך בכלל מקימים דבר שכזה, איך המלחמה משפיעה עליהם.
"לאורך השנים השבט הקנה לנו ערכים ברורים של תרומה לקהילה ,שירות צבאי משמעותי, אהבת הארץ ומעורבות חברתית. אותם ערכים הם אלה שמובילים את השכבה הבוגרת לייחס לאירועי יום הזיכרון חשיבות עליונה. לצערנו, מספר הנופלים הגדול בשבט 61 גורם לשכבה הבוגרת בשבט לחיבור חזק עוד יותר עם חשיבותו של יום הזיכרון. במהלך העבודה על אירועי יום הזיכרון השכבה הבוגרת פוגשת משפחות נופלי השבט ושומעת את סיפורי הנופלים וכל מפגש ומפגש כזה מייצר חיבור משמעותי לכל נופל ונופל".
קצת קשוח, לא?
"לא, התחושה היא תחושה של גאווה על עצם אותם סיפורי גבורה שהקריבו את חייהם לטובת הערכים בהם הם מאמינים. אותם סיפורים מהווים הבנה על חשיבות היום הזה וציונו בצורה משמעותית. ההשקעה הגדולה בטקס מבחינתנו זה מובן מאליו למרות שאנחנו מקריבים לא מעט. כולנו תלמדי תיכון ועבור רובנו הלימודים חשובים ויום הזכרון מתקיים בדיוק בתקופה העמוסה ביותר של שנת הלימודים, מתקיימות בגרויות מתכונות ומבחנים".
אז מאיפה הזמן והכסף?
"השכבה הבוגרת מתחילה בגיוס הכספים במכירת חולצות של השבט, באירועים שבטיים, מכירת מדבקות שהשכבה הבוגרת עיצבה בעצמה, שטיפת מכוניות הפתוחה למשך יום שלם ברחבת השבט, הכנסות המזנון השבטי ובעוד פעולות נוספות. ההכנות הפיזיות של התערוכות אחרי בחירת הנושאים והטקסטים מתחילות שלושה שבועות לפני ערב יום הזכרון עצמו ובכל יום עבודה עובדים מהשעה המוקדמת ביותר המתאפשרת עד אמצע הלילה. מעבירים את חופשת הפסח שלנו בימי עבודה עבור המטרה במקום ללכת לים או כל פעילות חברתית אחרת. עם כל הוויתורים האלו אנחנו מבינים שבאחריותנו להנציח ולזכור את אותם הנופלים ומן הראוי שנוותר על כל מני דברים בחיינו עבור הנצחתם הראויה".
מה מיוחד בטקס של 'מצדה' בניגוד לשבטים אחרים?
"נתחיל עם זה שבאמת אצלנו זה מיוחד ושונה והטקס מתקיים כבר עשרות שנים. הטקס מלווה עם קונספט יחודי שנבחר מדי שנה. הטקסטים, השירים וכל שאר הדברים תואמים את הקונספט. לטקס מגיעים מדי שנה מאות אנשים וזה הפך לטקס הגדול ביותר מבין תנועות הנוער בעיר. לטקס מגיעים מכל שכונות העיר וכל שנה המטרה היא לשאוף לייצר את החיבור בין האוכלוסיות בעיר לבין השבט והדבר במקרה".
יש קצת תחרות עם שבטים אחרים? ומה החלק הכי חשוב בעיניכם?
"החלק שאליו אנחנו מתכוננים הכי הרבה (אם חייבים לבחור מה הכי חשוב) זה קטעי הקריאה על כל נופל ונופל שגדל והתחנך בשבט ושימור הזיכרון שלו. אנחנו לא מרגישים שיש תחרות מהסיבה הפשוטה שאין שבט נוסף שעושה את מה שאנחנו עושים מדי שנה. התערוכות לא דומות בשום דרך הנצחה של שאר השבטים בעיר. כמובן שכל שבט בוחר איך להנציח את נופליו ואת חלילי צה״ל כולם בדרכם שלהם ואין דבר יפה מזה ובנושא זה לא יכולה להתקיים תחרות".
