זה שלא ידע להפסיד בכבוד
שם: ראע'ב נשאשיבי
מתי: 1920
מטעם מי: האימפריה הבריטית
ראע'ב נשאשיבי נולד בארץ ישראל בשנת 1881. הוא היה אדם משכיל, למד הנדסה באיסטנבול, היה מהנדס מחוז ירושלים וייצג את ירושלים בפרלמנט הטורקי העות'מאני בשנת 1914.
"נשאשיבי היה בן גילו של רונלד סטורס", אומר ד"ר איתמר רדאי מהאוניברסיטה הפתוחה. "בגלל ההשכלה והגיל סטורס חשב שנשאשיבי יהיה מתון יותר מחוסייני, שמשל לפניו. האמת היא שנשאשיבי, מבחינת דעותיו, לא היה שונה ממשפחת חוסייני, אבל הוא היה מאוד נהנתן ויש שיאמרו אפילו מושחת. תמיד ראו אותו לבוש בבגדים יקרים. היה בזה גם יתרון כי חשבו שיוכלו לקנות אותו. מספרים עליו שבתקופת כהונתו כראש העיריה הוא הלך ברחוב יפו ועבר ליד חנות של שען יהודי. כשהוא ראה בחלון הראווה שעון שמצא חן בעיניו הוא נכנס לחנות ודרש שייתנו לו את השעון במתנה".
אחרי 14 שנות כהונה שנשאשיבי הפסיד את ראשות העירייה, "זה קרה כי היהודים הפסיקו לתמוך בו. נמאס להם מהשחיתות שלו. אחרי ההפסד הוא שלח שורה של מכתבים לראשי הציונות ודרש תמיכה כספית. במכתביו הוא כתב 'היות שתמכתם ביריב שלי ובגללכם הפסדתי את ראשות העיריה, אני דורש שתתמכו בי כספית מפני שאנשים הפסיקו לתת לי שוחד בגלל שאני לא ראש העיר וזה מונע ממני לקיים אורח החיים של נכבד', אורח חיים יוקרתי יחסית לאותם הימים", מוסיף ד"ר רדאי בחיוך.
על תוצאות הבחירות שבהם נבחר ברוב גדול חוסיין אל ח'אלידי, הוא גם ערער מה שגרם לדיונים שנמשכו כמה חודשים ובסופו של דבר הוחלט לדחות את הערעור.
"אגב, נשאשיבי הנהנתן היה נשוי ליותר מאישה אחת, כולל ליהודיה", מוסיף ד"ר רדאי. "ברחוב המלך ג'ורג' אפשר לראות שלט הנושא את שמו לצד המושל סטורס והנציב הרברט סמואל, ביום פתיחת הרחוב".
המלך האחרון של ירושלים
שם: בלדווין הרביעי (המצורע)
מתי: המאה ה-12
מטעם מי: הממלכה הצלבנית
בלדווין הרביעי נולד ב-1161 למשפחה מלכותית. אביו אמלריך הראשון מלך על ירושלים אך מת כשבנו היה בן 13 בלבד. עם מות האב הוא הוכתר למלך ואמנם בימי הביניים בגיל 13 כבר היית בוגר מספיק להתחתן ולהוליד ילדים, שלטון זה כבר עניין אחר ולמלך הטרי מונה עוצר ששלט בשמו במשך שנתיים.
"בסביבות גיל 15 החלו להופיע אצל בלדווין סימנים של צרעת", מגלה המרצה להיסטוריה של הממלכה הצלבנית במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה בבר אילן, פרופ' יוני רובין. "המורה שלו סיפר שכשבלדווין שיחק עם חבריו והם צבטו אותו, לא כאב לו. המורה, שכנראה היה בעל ידע רפואי, הוטרד ובעקבות כך הוזמנו לבדוק אותו רופאים, חלקם היו מוסלמים, והם גילו שהנער אכן מצורע. מכיוון שמצורעים היו מנועים מלהתחתן ולהעמיד יורשים וגם היה ברור שהוא לא יאריך ימים דבר מחלתו הכניס את המדינה למשבר פוליטי מאוד חריף. בלדווין עצמו היה איש מאוד מוכשר ותלמיד טוב וחכם ולמרות הקשיים שלו הוא היה לוחם מצוין ואף הצליח להנהיג את הצבא שלו לניצחון על צלאח א-דין בקרב ליד גזר".
לבלדווין היו ארבע אחיות והוא רצה שאחת מהן, סיבילה, תתחתן עם אציל חשוב בתקווה שבנה יירש אותו במותו. וכך היה.
"המחלה הלכה והקשתה עליו ולכן באיזשהו שלב בלדווין מינה עוצר שיהיה השליט בפועל", אומר פרופ' רובין. "השליט החדש היה אציל שהגיע מצרפת בשם גי דה ליזיניאן". הטקטיקות הצבאיות של העוצר מול צבאות המוסלמים לא מצאו חן בעיני המלך שכבר התעוור והיה מרותק למיטתו והוא הדיח אותו ומינה עוצר אחר.
ב-1183 הכריז המלך המצורע על יורשו, האחיין בלדווין החמישי, שמונה למלך בגיל חמש בלבד. כעבור שנתיים בגיל 24 הלך בלדווין הרביעי לעולמו בגלל מחלתו ויורשו לא האריך ימים אחריו ונפטר כשהוא בן תשע בלבד מה שהוביל לקרב ירושה יצרי.
מכתבי תלונה לפרעה
שם: עבדיחבה
מתי: תקופת הברונזה המאוחרת
מטעם מי: האימפריה המצרית
עבדיחבה ("עבדי" - עבד, "חבה" - שמה של אלה חורית, מה שאולי מרמז על מוצאו). היה מושל ירושלים מטעם האימפריה המצרית ומשל על העיר לפני כ-3,350 שנה. בארכיון שהתגלה באלעמארנה שבמצרים במאה ה-19, התגלו 7 מהמכתבים שנשלחו על ידו לפרעה אמנחותפ הרביעי או בשמו השני אחנתון. שישה מהם השתמרו במלואם, כתובים בכתב יתדות. "בארץ ישראל של אותה תקופה היו 25 ערי מדינה שעל כל אחת מהן משל נציג האימפריה שהיה כפוף ישירות למלך מצרים", מסביר ד"ר ערן אריה, לשעבר אוצר במוזיאון ישראל וכיום מרצה בבית הספר לארכיאולוגיה ולתרבויות ימיות באוניברסיטה חיפה. "מושלים שמשלו בערים שכנות היו רבים בהמון פעמים על שטחים. גם עבדיחבה לא היה שונה ובמכתביו הוא מתלונן על מושלי גת, שכם וגזר, איתם יש לו סכסוכים על השטחים".
לדברי ד"ר אריה, עבדיחבה דאג לשכור את שירותיו של דובר מצוין, "הסופר של עבדיחבה הוא סופר מהמעלה הראשונה והוא יודע לכתוב באיכות ובשנינות. בדרך כלל הוא מוסיף הערה בסוף המכתבים, לא למלך מצרים אלא לסופר של מלך מצרים שקורא לפניו את המכתבים. עבדיחבה והסופר שלו כתבו בסוף המכתבים הערות לסופר של מלך מצרים כמו: 'הבא מילים יפות לפני המלך', כלומר זה לא מספיק שתקריא את המכתב הזה כפי שאנחנו כותבים אותו, אלא אתה יכול להוסיף מילים טובות וגם תקריא את המכתב ברוח טובה. אנחנו מניחים גם מהערה זו וגם מהערות נוספות שעבדיחבה התחנך במצרים ואפילו היה מקורב למלך המצרי. עבדיחבה כתב גם: 'זרוע המלך החזקה הושיבתני בבית אבי בירושלים', וממה שאנחנו מבינים הכוונה היא לא אני המלכתי את עצמי כמו חלק מהמושלים, אלא מלך מצרים הוא שהמליך אותי. חיל המצב המצרי ישב בירושלים ופקידי המלך המצרי הזיזו אותו משם. בעקבות זאת עבדיחבה פחד מאוד על המלכות שלו והוא קיטר על זה במכתביו".
חובב האסתטיקה
שם: רונלד סטורס
מתי: 1917
מטעם מי: האימפריה הבריטית
רונלד סטורס נולד לאיש כנסיה ולבת למשפחת אצולה. סטורס התחנך בקיימברידג', ידע שפות והיה ידוע כבעל תחביבים כמו ציור, בישול ועוד. כמו הרבה בריטים בתקופת האימפריה הוא הצטרף לשירות הקולוניאלי. בתחילה נשלח למצרים, שם למד את השפה והתרבות הערבית והיה מעורב בכיבוש המזרח התיכון על ידי בריטניה במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1917 מונה למושל הצבאי השני של ירושלים ומשל בה 14 שנה.
"בתור מושל ירושלים הוא עשה כמה דברים שמשפיעים על ירושלים עד היום", מספר ד"ר איתמר רדאי, מרצה בכיר במחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה. "לדוגמה בשער יפו, שהיה אז מרכז העיר, ניצב מגדל שעון בולט שנבנה על ידי התורכים. סטורס הרס אותו בטענה שהמגדל מכער את המראה של חומת העיר העתיקה. גם מסביב לחומת העיר העתיקה הטורקים בנו בתים צמודים לחומה בבנייה צפופה, סטורס הרס את הבתים בהדרגה והיום מסביב לעיר העתיקה יש אזור פתוח של גנים ודשא. בנוסף, עד אז כל הבתים בירושלים היו עשויים מאבן, כשהגיעו הבריטים לארץ ישראל הם הביאו איתם את הבנייה מבטון. סטורס חוקק חוק עירוני שכל הבתים בירושלים חייבים להיות מצופים באבן כדי לשמור על המראה ההיסטורי של העיר. אלמלא החוק הזה, ירושלים היתה נראית היום כמו כל הערים בארץ".
היחסים של סטורס עם היהודים היו מורכבים יותר. היהודים טענו שהמושל של העיר מנהל מדיניות של הפרד ומשול, "זו מדיניות שהבריטים נהגו לנהל, היתה להם נטייה לסכסך בין קבוצות שהם שלטו בהן. ההנהגה היהודית, שבעקבות הצהרת בלפור קיבלה מעמד בארץ, טענה שסטורס מעודד את הערבים להתנגד להם. לערבים אגב היו טענות משלהם", אומר ד"ר רדאי.
ב-1920 התחוללו מהומות נבי מוסא, כאשר בעקבות דרשות הסתה באזור החגיגה ליד יריחו פשטו פורעים ערבים על העיר העתיקה, רצחו, אנסו ובזזו מכל הבא ליד. היהודים האשימו את הבריטים שלא מנעו את הפרעות. "סטורס קרא לראש העירייה מוסא כאזם אל חוסייני ולמרות שהוא עצמו כנראה לא השתתף בפרעות, אבל בכירים ממשפחתו דווקא כן, הוא פיטר אותו ומינה תחתיו את ראע'ב נשאשיבי".
פורסם לראשונה: 02:55, 28.02.24
