כמעט שאין תלמיד בירושלים שלא חווה את הרגע הזה: טופס ההרשמה מגיע בסביבות תחילת השנה האזרחית ובו האפשרות לסמן את בתי הספר המועדפים. שבועות ארוכים של חשיבה עם ההורים והחברים מתנקזים לרגע אחד - השם של בית הספר שייכתב במקום הראשון שבו ירצה התלמיד להעביר את שש השנים הבאות של חייו. השיטה הייחודית הזאת נהוגה רק בבירה, וכעת mynet "ידיעות ירושלים" מביא לכם את רשימת בתי הספר הפופולריים ביותר בעיר. מי הגיע לפסגה, באיזה מקום נמצאת הגימנסיה, והאם בתי הספר הפרטיים בולטים יותר מאלה הציבוריים? קבלו את הנתונים המלאים על הביקושים למוסדות החינוך הממלכתיים והממלכתיים־דתיים. שימו לב: הנתונים הבאים מתייחסים לתלמידי כיתות ו', תושבי כל ירושלים, שרשמו באיזו חטיבת ביניים ירצו ללמוד, כעדיפות ראשונה, בשנת הלימודים הקרובה תשפ"ב.
ממלכתי: נוקאאוט של הליד"ה
ב־2009 החליט ראש העירייה דאז ניר ברקת לפתוח את הרישום לבתי הספר בירושלים. המשמעות היא שבניגוד לערים אחרות, שבהן ברוב המקרים התלמיד ישתבץ לבית הספר הקרוב לביתו - במקרה הירושלמי יש לו אפשרות לבחור היכן הוא רוצה ללמוד. השיטה הביאה במהלך השנים למלחמת שיווק אגרסיבית בין בתי הספר על התלמידים, שעלתה הון תועפות למוסדות החינוך. בעיר שבה הרישום לחינוך הממלכתי מקרטע, המלחמה על כל תלמיד ותלמיד הופכת לקריטית. במקום הראשון, ובפער גדול, נמצא התיכון שליד האוניברסיטה (ליד"ה), עם 259 ביקושים בעדיפות ראשונה. הנתון המדהים הוא ששום תלמיד לא רשם את בית הספר כעדיפות שנייה או שלישית, רק כעדיפות ראשונה.
מייד אחריו נמצא תיכון בויאר, עם 168 ביקושים. גם במקרה הזה, התיכון לא נרשם כעדיפות שנייה או שלישית אצל אף תלמיד, ואחת הסיבות לביקוש היא הפנימייה שפועלת במקום עשרות שנים.
כאן המקום לציין כי בויאר וליד"ה הם בתי ספר ייחודיים הנחשבים ל'על אזוריים'. המשמעות היא שגם תלמידים מחוץ לירושלים, ממבשרת ציון למשל, יכולים להירשם אליהם, כך שבפועל הביקוש להם אף גבוה יותר.
את המקום השלישי ברשימת העל יסודיים בזרם הממלכתי קוטף תיכון ע"ש זיו ומרקס בבית הכרם, עם 145 ביקושים בעדיפות ראשונה לשנה הקרובה.
מייד אחריו, במקום הרביעי, נמצאת הגימנסיה העברית (עירוני א'), עם 133 ביקושים. במקום החמישי נמצא טדי קולק, עם 117 ביקושים.
אל המקום השישי מגיע מקיף גילה (עירוני י"ז), עם 102 ביקושים. במקום השביעי נמצא התיכון המסורתי, עם 90 ביקושים, ואחריו תיכון הר חומה, עם 79 ביקושים, וחט"ב מכללת אורט, עם 72 תלמידים שביקשו אותו כעדיפות ראשונה. במקום האחרון בעשירייה המובילה נמצא אורט מינקוף, עם 59 ביקושים.
ממלכתי־דתי: פערים גדולים
בזרם הממלכתי־דתי, שנחשב לנרחב במיוחד בירושלים, אפשר לראות את הפערים הגדולים שיוצרת שיטת הרישום הייחודית בבירה. בשני המקומות הראשונים ניצבים שני מוסדות פופולריים במיוחד, ואחריהם משתרכים שאר המוסדות בפערים עצומים.
את המקום הראשון ברשימה קוטף תיכון הימלפרב בבית וגן, שמיועד לבנים, עם 174 ביקושים בעדיפות ראשונה. מייד אחריו נמצאת אולפנת חורב, שמיועדת לבנות, עם 151 ביקושים. במקום השלישי, בפער גדול, נמצאת ישיבת מקור חיים־שפע, עם 105 ביקושים. אחריה ניצבת 'נועם', ש־94 מסיימי כיתות ו' סימנו אותה כעדיפות הראשונה שלהם. במקום החמישי נמצאת ישיבת חורב, עם 92 ביקושים. אחריה תיכון הרטמן, עם 84 ביקושים, אורט פלך בנים, עם 81 ביקושים, מדרשת אור תורה סטון, עם 80 ביקושים, אולפנת אמונה לאומנויות (עלמא אמונה), עם 76 ביקושים, ואולפנת צביה יצירתית, עם 66 תלמידות ו' שרשמו אותה כעדיפות הראשונה.
תוכנית שנויה במחלוקת
כדי להבין את המצב הנוכחי, שבו תלמידים בוחרים את בתי הספר המועדפים עליהם, צריך לחזור 12 שנה אחורה. אז, חודשים ספורים לאחר שנכנס לתפקיד קיבל, כאמור, ברקת החלטה גורלית: לפתוח את אזורי הרישום במערכת החינוך בעיר.
המשמעות פשוטה - אם עד אז התלמידים שעלו לכיתה א' או לחטיבת הביניים למדו במוסדות החינוך הקרובים לבתיהם, מרגע שהפרויקט יצא לדרך הם יכלו לבחור ללמוד בכל בית ספר ברחבי העיר.
התוכנית התקבלה בהתנגדות עצומה של מנהלי בתי הספר בעיר, שאיימו להיאבק בה ובראש העירייה. הם טענו כי היא תהרוס את מערכת החינוך ותבסס את מעמדם של קומץ בתי ספר כאליטיסטיים. מנהל הגימנסיה באותן שנים, דוד גל, יצא נגד ברקת בישיבת המועצה. "אתה אומר שהציבור הוא זה שדרש את המהלך, אבל לצערי אתה מדבר בשם ציבור מאוד קטן", אמר.
ואיך היו התגובות לתוכנית? מצד אחד היא בהחלט יצרה מצב לא פשוט של תחרות על ליבו של התלמיד, כזאת שלפעמים נגררה למחוזות פחות נעימים. אולם בעיני רבים המיזם של ברקת התגלה כהצלחה. שיעורי שביעות הרצון של התלמידים נעים מאז בין 80% ל־90%. המדד העיקרי להצלחה הוא דווקא ההחלטה של משרד החינוך להרחיב את התוכנית לשאר ערי ישראל. ב־2012, לבקשת ראשי הערים, קיים ברקת כנס, שבו הסביר כיצד פתח את אזורי הרישום בעיר ומדוע. "המודל שבנינו מהווה כלי חשוב שמאפשר לעירייה ולמנהלי בתי הספר לבנות תוכניות עבודה במטרה להשיג את היעדים ולהקצות את המשאבים", אמר אז.
ואכן באותה שנה נפתח פיילוט של פתיחת אזורי הרישום, שהתרחב בהמשך ל־45 רשויות מקומיות. מספר שנים לאחר מכן הכתיר משרד החינוך את הפיילוט הצלחה, כאשר 90% מהתלמידים הביעו שביעות רצון מהתוכנית. "מרבית ההורים חושבים שהתוכנית משפרת את רמת החינוך ואת המוניטין של היישוב", נמסר אז ממשרד החינוך. "לכל ילד מגיע לבחור ללמוד בבית ספר שמתאים לו, ולא בהכרח בזה הקרוב למקום המגורים".
"נשארים בשכונה"
מחזיקת תיק החינוך בעירייה, חגית משה: "אפשר לראות מגמה שהולכת וגדלה בשנתיים האחרונות של עלייה בביקוש לבתי ספר בתוך השכונות. בגילה, הר חומה ופסגת זאב רואים קפיצה בביקושים לבתי הספר בתוך השכונה. זאת אומרת שאם פעם התלמידים בשכונות הללו היו יוצאים לבתי הספר שנחשבים ליוקרתיים, היום הם נשארים בשכונה ומחזקים אותה מבפנים".
משה מבדילה בין בתי הספר הציבוריים לאלה שמתוחזקים על ידי עמותות פרטיות. "בויאר וליד"ה הם בתי ספר שמנוהלים על ידי עמותות. שכר הלימוד שם גבוה יותר, ובשנים האחרונות הפכנו את בתי הספר הציבוריים ליוקרתיים בעצמם. בגלל זה רואים את הביקוש הגבוה לגימנסיה העברית, לטדי קולק ולמקיף גילה. הבאנו את היוקרה לבתי הספר הציבוריים".
גם בחינוך הממלכתי־דתי, המגזר שממנו משה מגיעה, רואים התפלגות מתונה יותר של ביקושים. "אם פעם כולם רצו רק מוסד או שניים, היום אנחנו רואים יותר ויותר ביקושים למוסדות חדשים בציבור הדתי", היא מסכמת. "היו מאות בנות ירושלמיות שהיו יוצאות ללמוד באולפנות בערים אחרות, אז פשוט פתחנו אולפנות חדשות בשכונות והשארנו אותן בירושלים".
