בעידן של העצמה נשית וכתיבה רב־מגדרית, הובלת גני הילדים היא עדיין מקצוע ששמור בעיקר לנשים. רק ב־4 מתוך מאות הגנים הפזורים ברחבי ירושלים, אלה שמקבלים את פני הילדים הם גננים. "היינו באירוע פתיחת שנה אז היינו שני גברים בחדר, אז נגיד שאותי קל לזהות", מספר בחיוך דניאל גורדון (30), אחד מארבעת הגננים שהתחיל היום את השנה השנייה שלו כמוביל גן בבקעה. בגן הוא אחראי על 35 ילדים יחד עם שלוש סייעות.
"לא קיבלתי אף פעם תגובות שליליות על הבחירה", הוא מספר. "מהילדים בוודאי שלא, כי עבור ילד מה שהוא מכיר נראה לו נורמלי, בכל מיני מובנים, אבל גם לא מההורים. הרבה שואלים: 'איך בכלל הגעת לזה?'".
גם הוא בעצמו בכלל לא התכוון לעסוק בהוראה, אף שכנער היה מדריך בבני עקיבא ואחר כך עשה שנת שירות שגם בה עסק בחינוך. "לא ראיתי את עצמי מורה בבית ספר. התחלתי ללמוד הנדסה בתל אביב. הייתי שם איזה שנה-שנה וחצי והבנתי שזה לא בשבילי. אז אמרתי אוקיי, אז מה כן? ופתאום הבריק לי הברק, נפגשתי עם גננת ואמרתי למה לא. מה שמיוחד בגן זה שהוא מוסד הרמוני וכולל. זה יום אחרי יום עם הילדים, יצירה ומשחק. משהו בצורה הכוללת של החינוך הזה תפס אותי. אני אף פעם לא הכרתי גננים, עברתי לירושלים ונרשמתי ללימודים בדוד ילין".
גם במכללה הוא היה גבר יחיד במחזור שלו, במחזור שמעליו למדו עוד שני סטודנטים. "הקטע של מה יגידו לא היה שיקול", הוא מבהיר. "במשפחה הופתעו לדעתי בעיקר מעצם השינוי, למרות שלפני שנה או שנתיים פתחנו את קפסולת הזמן מהתיכון – כל אחד כתב על עצמו ועל מי שישב לידו, וזו שכתבה עליי כתבה שאני אהיה מחנך". הוא אב לשניים, גילאי 4-2. "אלה ילדים שלי ואלה ילדים שלי, אבל זה עדיין שונה".
לאחרונה סיים תואר שני בעברית בחינוך לגיל הרך. את התזה כתב על השוני בין גנן לגננת ואיך הילדים תופסים אותו. "הרבה גננים נתפסים כמי שעושים בגן דברים גבריים, כמו ניסויים מדעיים שגננות אולי היו פחות מתעסקות בזה. או יש גנים שאולי מדגישים את הצד הפיזי, ספורט, נגרות, ויש הרבה מזה. אני מרגיש ברמה האישית שתחומי העניין שלי הם אחרים, אז דברים מתבטאים בצורות אחרות. אני כן חושב שיש משהו מיוחד שיש אותי הגנן וסייעות שהן נשים, אז יש דמות גברית ודמויות נשיות, ואז לילד יש אפשרות להזדהות פעם עם דמות כזו ופעם עם דמות אחרת".
הגן שלו מיועד לגילאי 4-3, דבר שמרגש אותו במיוחד. "זה גיל שנראה לי מאוד משמעותי, ואלה שנים מאוד מעצבות לילדים. למרות שזה גיל שיש ממנו זכרונות מאוד בודדים, אני מרגיש שזה דווקא אומר שהחוויות מהגן יושבות במקום מאוד עמוק. ההתפתחות האישית, פיתוח האמפתיה, הקשרים החברתיים, אלה דברים שקורים בגיל הזה. המחשבה על איך הילדים ייצאו לגן חובה בתום שנתיים יחד, זה דבר שמאוד מרגש אותי".
