מה הדבר הכי משוגע שעשית בעיר? "פרצתי עם חבר, שהיה אמיץ ממני, לבניין הנטוש ברחוב המלך ג'ורג', 'בניין סולל ובונה' בפינת רחוב אבידע, מול המוסדות הלאומיים. הוא קפץ בין הקומות, מיומן ובטוח, ואני הסתובבתי ביראה, בין מזרקים משומשים ועפר לבן. מאז הבניין כבר נהרס".
מה הכי גרוע בעיר? "המדרכות. כל כך הרבה אנשים הולכים על הכביש כי על המדרכות יש עצים, עמודי חשמל או סתם מכוניות חונות. אני לא מדבר בכלל על עגלות תינוק ועל אלה שמתניידים בכיסאות גלגלים. כואב לי לדמיין איך הם מצליחים להסתדר בעיר הזו".
עם מי היית רוצה לשבת לדרינק? "עם סבתא שלי, שנפטרה לפני 15 שנים. אהבתי אותה מאוד, ובשנותיה האחרונות הייתי מגיע לבקר אותה בכל שבוע בבית ברחוב קרן היסוד, מול מלון 'הנשיא'. כל כך התגעגעתי לבית הזה, עד שהכנסתי אותו לספר הראשון שלי, 'טובי בנינו', בתור הבית הישן של אחד מגיבורי הספר".
מקום סודי בעיר? "הבניין ברחוב כורש 14 - אין עוד הרבה בנייני מגורים בעיר שבחזית שלהם יש פסל בטון שיצר יגאל תומרקין. יש בו אווירה מסתורית ונעימה של גבול, גלריה מקסימה ואדריכלות של מבוכים וחצר פנימית. חלק מהעלילה בספר שאני כותב עכשיו מתרחש בבניין הזה".
למה ירושלים? "כי יש בה כל כך הרבה בכל רגע נתון. ברחבה של בניין משרד החינוך יכולים לראות דגל ישראל, שלט 'אל תעברי בשכונתנו בלבוש לא צנוע', צלב של כנסייה ושלט בערבית. העושר הזה כובש אותי בכל פעם מחדש".
איך ירושלים תיראה בעוד 20 שנה? "כירושלמי כל חיי, קשה לי עם הבכי והנהי על גורלה ועתידה של העיר. גם בעוד 20 שנה יימשכו אל העיר הזו סופרים, משוררים, אומנים, חולמים ולוחמים ויהפכו אותה לעיר המיוחדת שהיא".
