המאבק של הנערות חסרות הבית להחזרת המקלט שהציל את חייהן: בחודש שעבר, פרצה שריפה ליד בית החולים 'ביקור חולים' במרכז העיר. למרבה הצער, השריפה פגעה בשלטר שמיועד לנערות חסרות בית – 'עלם', שהוציאה אותן לרחוב וגרמה להן להפוך לחסרות בית קבע פעם נוספת.
הירושלמים תושבי העיר התגייסו למענן וציידו אותן בחפצים שישמשו אותן בתקופה הקרובה, אולם הן עדיין חסרות את הדבר הבסיסי – בית של קבע. כעת, עמותת עלם יוצאת בקמפיין נרחב על מנת לגייס את הסכום הדרוש לבניית 'שלטר' חדש.
"לילות של סיוטים"
כ' היא צעירה בת 19 שנכנסה למרכז הנערות 'עלם' ביוני האחרון. "היו לי כל מיני בעיות עם המשפחה, ויום אחד זה די התפוצץ. קיבלתי הרחקה מהמשפחה ומהעיר שלי".
כ' הייתה זקוקה להסדר בצורה של מסגרת של פנימייה והוצמדה לה מלווה לחיים עצמאיים. היא הופנתה למקלט הירושלמי ליד ביקור חולים'. גיליתי מקום מדהים: קיבלו אותי ממש כמו שאני. זה לא היה מובן מאליו היו שם מדריכות שמאוד הכילו אותי, כשחזרתי מהעבודה היה מי שידבר איתי וישאל אותי מה קורה ומה נשמע. אם הייתי צריכה לנוח או מקלחת – סידרו לי הכל, אפילו בגדים.
"כשפרצה השריפה, ברחנו בלי לראות מה אנחנו לוקחות איתנו. כל אחד לקחה את הרגליים שלה וברחה החוצה. היו בשלטר כל החפצים האישיים שלי, וכמעט הכל הלך לי בשריפה".
"לפני תקופה חזרתי לקשר עם המשפחה, כשפרצה השריפה אמנם היה לי מקום לחזור אצל ההורים, אבל הרגשתי שאין לי את המקום שלי. הרגשתי שהבית שלי נשרף ואין לי מקום אחר. שאם אריב עם המשפחה והם לא ירצו אותי שם, אין לי בית. זה עורר אצלי קושי גדול מאוד".
בשלב הזה, כ' מתרגשת מאוד ועוצרת לרגע כדי לנסות והתגבר על הדמעות. "הייתה לי סיטואציה שהייתה בבית של ההורים, וכשהייתי צריכה להגיע לירושלים, ממש היה לי התקף חרדה באמצע הנסיעה, כי הרגשתי שאני מגיעה לעיר אבל אין לי מקום משלי. זו הייתה הרגשה נוראית. היו לי לילות קשים של סיוטים על אירוע השריפה".
קראו גם:
בינתיים הצליחו בעמותה לארגן את המבנה החלופי בקטמונים בסיוע עיריית ירושלים, אבל הרגשת הבית חסרה לצעירות. "כשהודיעו שיש לנו מקום חלופי בקטמון, גילינו שהתושבים תרמו לנו חפצים, זה היה ממש מרגש. שמחנו שמצאו לנו מקום לחזור ושנהיה ביחד – הנערות עם המדריכות. אבל זה לא באמת אותו הדבר, זה לא הבית השני שהיה לנו ב'עלם' שהייתה לנו בו אווירה של בית – מבשלים ביחד יושבים לאכול ביחד ומדברים. זה חסר. יש בנות שלא חזרו מכל מיני סיבות כמו לדוגמא שהמקום רחוק להן ממרכז העיר או שאין להן כסף לנסיעות. הן מעדיפות להישאר ברחוב. זה כואב ממש".
טראומה למתנדבים
סימה שוורץ, היא סבתא לשלושה נכדים ומתנדבת ב'עלם' כבר 11 שנה. "זו הייתה טראומה גם עבורנו, המתנדבים. באותו שבוע אני הייתי חולה. התסכול הזה על כך שאנחנו מתאמצים כדי שהן יצאו מהמעגל הזה, שירגישו מעט ביטחון והכל ירד לטמיון. ההרגשה הזאת שאתה לא בטוח, שיכול להיות שעוד פעם אתה נזרק לרחוב ונחשף לכל מה שעברת והשארת מאחוריך. התחושה הזאת פגעה לא רק בנערות, אלא גם בנו, המתנדבים.
"כל החפצים האישיים שלהן שנמצאים בלוקר ובמזוודות האישיות שלהן, הכל נשרף. המזוודה והלוקר הללו הם כל מה שיש להן בעולם. לפעמים היה מדובר בחפצים שהן נשאו אותם הרבה זמן כמו לדוגמא מכתבים או תמונות מהבית. נשרף להן מעט הזיכרון של בית בנוסף לכאב שאין להן בית לחזור אליו. זו שוב ההרגשה שהן חסרות בית. צריך להבין - השלטר היה המקום המוגן היחיד שלהן: הרחוב לא מוגן, הבית של המשפחה לא היה מקום מוגן. זה לא היה רק המבנה – היא ידעה שלמקום הזה לא ייכנסו לעולם אלה שפגעו בה. השריפה גרמה לכך שעל הטראומה שהיא נושאת גם כך, נוספה עוד טראומה נוספת. זו התמודדות מאוד קשה", מסבירה המתנדבת.
שוורץ פנתה לעזרת הגולשים וההתגייסות אכן הייתה מדהימה. אלא שלטענתה, מדובר בפלסטר שכן המחסור במקלט קבוע משאיר את הטראומה אצל הבנות: "החשש הזה הפך להיות חלק משמעותי מחיי היום יום שלהן. שאולי יפזרו אותן, ואולי הן שוב יהיו ברחוב. אלה בנות שכבר עברו טראומות והמצב הזה מציף אותן בטראומות שהן חוו במהלך כל השנים ומחזיר אותן למצב הקודם שהן היו בו".
מאיה ברון ראש תחום קצה בעלם: "השריפה הייתה ממש טראגית. מה שכן, מרגע האירוע הייתה התגייסות של הסביבה. אבל הדבר הכי חשוב לנו כרגע זה להחזיר את השלטר לתפקוד. המבנה שהיה, כנראה שלא נחזור אליו כי הנזק שם הוא מאוד גדול. השאיפה שלנו היא להצליח לעבור בזמן הקצר ביותר למקום קבוע אחר.
"יצאנו בקמפיין לגיוס משאבים למען השלטר החדש, וכל מה שיכול לסייע עבור השלטר החדש – אם זה בכסף או בשיתוף פעולה – יתקבל בברכה".
לתרומה באמצעות הקמפיין - לחצו כאן.
