"לפני שבאתי למאה שערים אמרו לי אנשים, אפילו חרדים: 'אל תלך לשם, יצעקו עליך - גוי צא החוצה', אבל זה לא מה שקרה". את הדברים אומר בחיוך רחב טוביה טננבום (64), סופר, עיתונאי ומחזאי, שכבר חמישה חודשים גר במאה שערים לצורך כתיבת ספרו החדש על המגזר החרדי. אלה שמכירים את הרזומה שלו היו מצפים לשמוע ממנו איך הוא חושף סודות מזעזעים על השכונה שבה רוב הציבור מתנגד לציונות. ממי שמסוגל להחליף זהויות כזיקית אתה מצפה לשמוע על המיעוט החרדי שמוכן להיאבק באלימות על שלל נושאים, מחילול שבת ועד הרכבת הקלה.
3 צפייה בגלריה
טננבום. "משום מה רק עם החרדים היוצא מן הכלל צובע את כל הקהילה"
טננבום. "משום מה רק עם החרדים היוצא מן הכלל צובע את כל הקהילה"
טננבום. "משום מה רק עם החרדים היוצא מן הכלל צובע את כל הקהילה"
(צילום: יואב דודקביץ')

"לא האמנתי שהם כל כך מאושרים בחיים שלהם", הוא אומר בנחרצות. "הייתי בהרבה עדות וקהילות ועמים, ועדיין לא ראיתי קהילה כל כך מאושרת. יש להם חיים טובים. וזה מדהים אותי כמה הם נחמדים וכמה הם מקבלי פנים אפילו עם כל הגרפיטי של 'אנחנו דורשים מוות לציונים' ו'ציוני הוא לא יהודי' שיש מחוץ לשכונה. הנה אני בא אליהם או שהם מזמינים אותי, ואני הולך לבית הכנסת ושואלים אותי: 'יש לך איפה להיות? יש לך איפה לאכול?' זה ממש מדהים".

'שמן כמו נעל התעמלות'

טננבום נולד בבני ברק למשפחה חרדית־ליטאית. בהמשך עבר ללמוד במוסדות של החינוך הדתי־לאומי, כולל בישיבת הדגל 'מרכז הרב' בירושלים. אחר כך הסיר את הכיפה, למד באקדמיה מדעי המחשב, עבר לניו יורק ושם הקים את התיאטרון היהודי והפך לעיתונאי. בשנים האחרונות הוא מפרסם בין היתר טור בשבועון הגרמני הפופולרי 'די צייט', תחת הכותרת 'שמן כמו נעל התעמלות'.
אם חייכתם כשקראתם את זה, אתם מבינים את שיטת העבודה הגאונית של טננבום. בעזרת חיוכים רחבים והמון הומור הוא הצליח בשנים האחרונות להפיל בפח אנשי ציבור רבים ולייצר שורה של רבי מכר.
בדיוק לפני עשר שנים הוא הוציא את ספרו 'אני ישן בחדר של היטלר'. במסגרת מסע הכתיבה הוא פגש אנשי ציבור, צעירים מוסלמים וגם ניאו־נאצים. הוא הצליח לדובב אותם ולגרום להם להודות איך הם חושבים, ואגב כך חשף עד כמה האנטישמיות היתה ונותרה עמוקה בגרמניה.
"הלכתי לאחד הרבנים שידוע בשנאתו לחילונים ושאלתי אותו: 'מה אתה חושב על החילונים?' והוא ענה לי: 'אם הם באים בשביל להילחם בנו, מה נעשה? אבל אם הם באים שלא בשביל להילחם אז מה השאלה? כולנו יהודים'. מי מדבר ככה היום בימין או בשמאל?"
ב־2014 הוא חזר על התרגיל המבריק ופירסם את 'תפוס ת'יהודי'. במשך חצי שנה הוא התחזה לעיתונאי גרמני שאוהד את הפלסטינים. הוא תיעד בווידיאו כיצד חלק מאנשי הציבור הערבים ואפילו פעילי זכויות אדם נגועים בשנאת יהודים ואפילו בהכחשת שואה. עם האוכל בא התיאבון – ב־2016 הוא חיבר ספר שסוקר את התקינות הפוליטית בארה"ב ולועג לה; ב־2018 הוא חשף את ההונאה העצמית של הגרמנים ביחס לפליטים ומהגרים; וב־2020 הוא הוציא לאור את 'איך לאלף יהודי', כותר שעורר סערה בבריטניה לאחר שהוכיח עד כמה שנאת ישראל היא אחותה התאומה והלא ממש מוצלחת של שנאת יהודים.
"אני כבר חודש חמישי במאה שערים, כמה פסיעות מכיכר השבת", הוא סיפר השבוע בראיון ל-mynet ו"ידיעות ירושלים". "כמו הספרים האחרים שלי, הוא הוזמן ממני על ידי בית הוצאה לאור מגרמניה בשם 'שורקאמפ' שאני אחד הסופרים שלהם. אחרי הספר על בריטניה שעוסק באנטישמיות הם ביקשו ממני ספר הרבה יותר ממוקד. אמרו לי: 'סע לישראל, תחזור מתי שתחזור, ותביא לנו ספר על העולם החרדי'. ואני כמובן עושה את מה שעשיתי בכל פעם – אני שוכר רכב ונוסע מעיר לעיר ומכפר לכפר ומאכסניה לאכסניה. ואני חשבתי שהמקום הכי מתאים לכך הוא מאה שערים. אני אבקר גם בבני ברק, אבל הפוקוס הוא על מאה שערים".
למה?
"כי זה מאוד אותנטי ויש פה יהודים שהגיעו עוד מלפני קום המדינה. הרבה ממה שקורה בעולם החרדי מתבסס על מה שקורה פה, כמו מלחמות השבת, ויש פה מלא חסידויות וגם 'מתנגדים'. כמובן שלא הייתי רק במאה שערים, הייתי גם ב'חברון' וב'מיר', וזה ספר שמאוד ממוקד במה שקורה בעולם החרדי, במה זה חרדי, מה זה נקרא להיות חרדי ובמה החרדי מאמין, על מה הם חושבים, ואיך הם רואים את עצמם בעיני עצמם.
"נולדתי בעולם החרדי והייתי גם בבני ברק וגם בירושלים, ולא צפיתי שהיחס לאנשים פה הוא מדהים. אני פה עם אשתי ואנחנו הולכים פה בלילות שבת ברחובות, פוגשים חסידים. יצא לי לראיין גם 'רעבעס' (רבנים, ע"א) וממש לחיות איתם ולנשום איתם ולהיות במחיצתם ולהכיר ולהבין מי האנשים האלה, מה מניע אותם, מה הם עושים כשהם קמים בבוקר, לשמוע את השירים היפים, וזה ממש מעניין. זה עולם שלא ידעתי שקיים".
איך אתה רואה את היחס בישראל לחברה החרדית?
"מה שמדהים אותי זה איך הישראלים וגם הדתיים הישראלים מתייחסים אליהם. כשאמרתי שאני מאוד נהנה במאה שערים, אמרו לי: 'איך אתה יכול. אלה אנשים אלימים ורעים'. אפילו בעיתונות הישראלית, שהיא עיתונות מכובדת, יש יחס רע מאוד. קראתי לא מזמן בעיתון טענה שכל ילד במאה שערים עבר פגיעה מינית.
"זה נשמע למישהו רציני? וזה לא אנשי שמאל מתל אביב, זה השכנים שלהם שמדברים עליהם ככה. הייתי בכמה הפגנות. אלה שמתפרעים הם בכלל לא מהשכונה, אלה בעלי תשובה שהיו פעם אסירים והם ניסו להצית אוטובוסים של אגד - לא תושבים מהשכונה. האנשים כאן ממש נלחמו בהם. בכוח ניסו להציל את האוטובוסים וסיכנו את החיים שלהם כדי להוציא את הקרטונים עם האש. הם גם הסבירו לי מדוע: 'מוציאים שם רע לשכונה שלנו'".
מה חושבים שם על משי זהב וחיים ולדר?
"משי זהב לא אומר להם הרבה כי הוא עזב אותם מזמן לפסגת זאב. גם חיים ולדר לא במקום הזה. אלה לא אנשים שגדלים עם ולדר ומשי זהב. הם יודעים שיש בעיות, אבל כולנו בני אדם. אבל משום מה רק כשמדובר בחרדים היוצא מן הכלל צובע את כל הקהילה. בגלל משה איבגי כל שחקני התיאטרון כאלה?"
3 צפייה בגלריה
משי זהב
משי זהב
משי זהב
(צילום: ירון ברנר)

מה במיוחד תפס אותך?
"ההומור שלהם, שהוא גם ביידיש המקורית אז זה הרבה יותר מצחיק. בגרמניה יש חנויות שבהן לא מקבלים מזומן אלא רק אשראי. כשקניתי במאה שערים באחת החנויות שאלתי את המוכר: 'אתם מקבלים אשראי?' והוא ענה לי: 'תראה, אם הכרטיס יעבור אנחנו מקבלים, ואם לא אז אנחנו לא מקבלים'". הוא פורץ בצחוק וממשיך: "זה פשוט בא להם בטבעיות. גם התארחתי אצל איזה 'שטריימל־מאכער' (יצרן כובעי שטריימל), שאמר לי: 'אני רגע אוציא משהו'. חשבתי שהוא יוציא עוגיות. הוא שם שניצל שהוא הכין במיוחד, ופירה וסלט ירקות ויין שהוא מכין".

"הם לא טיפשים"

העובדה שטננבום מצייר את מאה שערים כטלית שכולה תכלת מעלה כמובן את השאלה אם הוא פגש שם גם את הקיצונים ביותר. "הלכתי ל'תורה ויראה', שאמרו לי שהם מטורפים", הוא מתעקש, "וזה ממש לא ככה. היה תענוג. רקדתי עם הילדים. שאלתי אותם ביידיש: 'אתם הסיקיריקים?' והם ענו לי: 'מה אתה רוצה? קפה? עוגיות?' הם לא טיפשים ויודעים שאני לא חרדי, ואני גם מדבר את היידיש שלהם. אחד מהם אמר לי: 'כשאתה מדבר איתנו יידיש אנחנו שומעים את סבא שלך מדבר עם סבא שלנו'.
3 צפייה בגלריה
מאה שערים
מאה שערים
מאה שערים
(צילום: רפי קוץ)

"אלה אנשים אחרים ממה שמציירים אותם. ישבתי עם כמה אנשים שמגדירים את עצמם קנאים אנטי־ציונים שקשורים לאחד הרבנים, ואמרתי להם: 'אני חושב שאתם בעצם ציוניסטים, כי בגרמניה ובניו יורק היהודים מפחדים לצאת החוצה, ופה אתם לא מפחדים להפגין ולצאת נגד הציוניסטים. ולמה? כי הם אחים שלכם. אז אתם ציוניסטים גדולים'.
"הלכתי לאחד הרבנים שידוע בשנאתו לחילונים ושאלתי אותו: 'מה אתה חושב על החילונים?' והוא ענה לי: 'אם הם באים בשביל להילחם בנו, מה נעשה? אבל אם הם באים שלא בשביל להילחם אז מה השאלה? כולנו יהודים'. מי מדבר ככה היום בימין או בשמאל?"