חמש שנים עברו מאז שירון צדקיהו, מסמליו הגדולים של שוק מחניודה, ניצח את מחלת הסרטן, ונראה שמאותו הרגע כל צעד בחייו היה מתוכנן ומחושב. בכל יום שעבר הוא תכנן בדיוק רב את צעדיו: הקמת המיזם הקולינארי הגרנדיוזי 'פוד מרקט' באזור השוק ופרישה. כן, פרישה.
הוא הפך לאחד מהסמלים המוכרים של שוק מחנה יהודה. כל מי שנכנס לרחוב עץ חיים, הרחוב המרכזי וליבו של השוק המקורה, נתקל בפנים של צדקיהו ובריחות שעולים מהמעדנייה המשפחתית.
מפנה מקום בלב
"אני עובד מגיל 14. החנות הראשונה של 'מעדני צדקיהו' נפתחה בשנת 67, ובגיל 16 עזבתי את בית הספר מכיוון שהייתי חייב לעזור שם. היום, אחרי שאני פעיל בה כמעט 50 שנה והפכנו לרשת מצליחה עם שמונה סניפים ברוך השם, ואחרי שפתחנו את ה'פוד מרקט' היפה והמושקע, הבנתי שהבייבי שלי, 'מעדני צדקיהו', בידיים טובות, ולי יהיה שקט כשפזית, אורי, נאור ובועז מובילים את העסק ביד רמה ומתאימים אותו לימים האלה, כשחוויית האוכל השתנתה ואנשים מעדיפים להזמין אוכל מאשר להגיע פיזית למקום".
צדקיהו (62) נשוי לרות (59) ומתגורר במשכנות האומה בסמוך לשוק. הוא אב לחמישה - ליאת, פזית, מרדכי, נאור וישי - אך לא כולם החליטו להיות חלק מהעסק המשפחתי. מי שלקחה את המושכות היא הבת פזית, יחד עם בעלה אורי אברס ואחיה נאור, שאמון בימים אלה על ה'פוד מרקט' והבן הצעיר ישי, שבימים אלה עושה גם הוא את טבילת האש בעסק המשפחתי.
הרבה מים עברו בנהר של צדקיהו מאז שהוא עצמו הגיע לשוק לפני 55 שנים. היום, כשמקומות בילוי ובארים נפתחים כמו פטריות אחרי הגשם והבסטות הופכות להיות גם אטרקציית תיירות, צדקיהו מבין שזוהי דרך הטבע, מפרגן לדור הצעיר אבל גם מתגעגע.
בראיון שנתן ל"ידיעות ירושלים" ב־2018 אחרי שהחלים אמר: "מצד אחד, הקפדתי שלא לכתוב צוואה או לעשות פעולות קיצוניות, אבל היו רגעים לא פשוטים. אתה מביט על הילדים שלך וחושב מה יהיה עליהם במקרה שאני לא אבריא. מי ידאג להם?"
והיום אתה שלם? "אני אומר תודה לאל שבחרנו בדרך הנכונה. אין קיצורי דרך בחיים ובטח שלא בתחום האוכל. ההתמדה, האמונה והדרך כמכלול הביאו בשורה והצלחה. אחי בועז מנצח על העסקים בשוק, והוא זה שנתן את ברכתו שהמהלך ייצא לפועל. בועז הוא איש עבודה ומנהל מצוין. גודל ההערכה שיש לי אליו לא ניתן לתיאור בכמה מילים.
"אני לא אשקר לעצמי. אני לא מסוגל להיות מחוץ לעסק לחלוטין, ויש לי תחושה שלא תהיה סיטואציה שבמשך 24 שעות לא אתעניין במה שקורה במעדניות, אבל עדיין, את מפתחות הניהול אני מעביר בבטחה למשפחתי, בועז, פזית, אורי ונאור. אני יודע שהם בידיים טובות, ואין לי ספק שהרשת תמשיך להתפתח. יש הרבה שמשתמשים במשפט 'טעם של פעם' כסוג של סלוגן. עבורנו 'טעם של פעם' זו דרך חיים".
עד כמה מה שאנשים קונים היום שונה ממה שהיה לפני 50 שנה? "השוני הגדול הוא בעיקר במוצרים שלא ידענו קודם. קחי לדוגמה כמהין וזעפרן. מי היה חושב פעם לקנות כמהין או זעפרן ולהשתמש בהם במאכלים כמעט בשוטף? גם בשל היותם מוצרים יקרים וגם כי אנשים לא ידעו כיצד להשתמש בהם בצורה נכונה. היום, הרבה בזכות החשיפה התקשורתית סביב האוכל בכל מקום, מעיתון דרך אתרים ועד תוכניות פריים טיים בטלוויזיה, אנחנו רואים את הלקוחות קונים כמהין וזעפרן בכל הזדמנות ומשתמשים בהם במגוון רחב של מאכלים.
"עוד דבר שרואים זה שהדור הוותיק היה אוכל את המטעמים שהכיר מארץ מוצאו. היום יש תמהיל. האשכנזי יאכל את האוכל המזרחי ולהפך. אשכנזי אוכל קובה וכורדי אוכל הרינג. למשל, הגבאי של בית הכנסת הכורדי בנחלאות מזמין מאיתנו קיגל ודג מלוח לשבת חתן. פעם זה היה דבר לא הגיוני ועל גבול הלא אמין. היום כלום לא יפתיע אותנו.
"דבר נוסף הוא שפעם היו מכינים בבית את כל הסלטים. הדור של היום מעדיף לרכוש את הסלטים במעדנייה, לקבל מוצר איכותי במחיר אטרקטיבי מבלי לשרוף את הזמן במטבח. גם אין מוצר שנמצא למכירה במעדנייה שלא האמנו שיימכר. אחרת הוא לא היה מוצע למכירה מלכתחילה.
"לגבי השוק, אז פעם הוא היה אותנטי, מקום שעושים בו קניות, בלי צעירים שבאים ואפילו מתביישים להגיד שהם נמצאים בשוק. הכל השתנה, התפיסה, החנויות, המושג שוק שהיום מביא קהלים שונים ומגוונים. היו רגעים קשים ותקופות פחות נעימות שאני אפילו לא רוצה להזכיר כאן, וכמובן הקורונה, אבל בסופו של יום, השוק הזה ייחודי, יודעים להתגבר על כל מכשול ומשבר. האנשים כאן חזקים. כלום לא יבהיל אותם, לא שינויים, לא משברים ולא סגרים. הנשמה תנצח כל קושי".
תתגעגע לשוק? "אני מתמוגג מאושר בכל יום שאני נכנס לשוק כי לפעמים רצות לי בראש תמונות איך אני בתור ילד הולך ברחובות, אומר שלום לסוחרים הוותיקים ולאלו שהיו בראשית דרכם באותה עת. השוק הוא סיפור מדהים, העובדה שיש כאן תמהיל שמשלב חיי יום לצד חיי לילה, דוכני פירות וירקות לצד מסעדות, מעדניות לצד בתי קפה ואטליזים לצד ברים היא מדהימה.
"השוק, שחוגג בימים אלו 100 שנים להיווסדו, הוא פסיפס אנושי מדהים שמקבץ לתוכו את כל המינים והסוגים של בני האדם: ישראלים, זרים, יהודים, ערבים ונוצרים, ספרדים ואשכנזים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים. שוק מחנה יהודה הוא נכס צאן ברזל של העיר. אני גאה שזה הבית שלי והאמת היא שהיום גם לגביו אני שקט כי הוא נמצא בידיים טובות, בידיים של יושבת הראש טלי פרידמן, שלדעתי עושה עבודה נהדרת".
כדאי בכלל לפתוח היום עסק בירושלים? "ירושלים היא מקום מעולה לפתיחת בתי עסק, רק חשוב לבדוק לפני הכל, להתייעץ, להבין את המצב, לבחון אם מקום מרכזי בשכירות גבוהה עדיף על פני מקום פחות מרכזי עם שכירות פחותה בחצי. לא לקפוץ מעל הפופיק. חלום זה טוב, חזון זה מעולה, הבנה בתחום זה הדבר החשוב ביותר. קחו נשימה, תבינו לאן אתם נכנסים ואז תקבלו החלטה".
יש רמיזה שאולי במקום הבסטה תעבור לכיכר ספרא? "זה שאני מעביר את המפתחות לא אומר שלא תראו אותי בעסקים ובשוק. זה לא רק העסק. לפני הכל השוק ומעדניית צדקיהו זו הנשמה. לגבי הפוליטיקה, הציעו לי מאות פעמים, אבל תמיד אמרתי שכל אחד יעשה את הטוב ביותר בתחום שבו הוא מבין ויפעל להשפיע בדרך שבה הוא יכול לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. הדרך שלי להשפיע מבחוץ גדולה יותר מאשר מבפנים. ואם מדברים על ספרא, אני חייב לדבר על ראש העירייה, משה ליאון, כי הוא הבנאדם שמנהיג את העיר בצורה יוצאת דופן".
הזיכרונות, החוויות והפיגוע
מה בכל זאת חסר בעיר לדעתך? "מבחינת פיתוח העיר בשיאה. מאז שאני ילד לא זכורה לי תנופת פיתוח שכזאת בתעסוקה, בינוי, רכבת קלה, ניקיון וטיפוח. ירושלים היא גאוותנו וחשוב שנשמור עליה. הייתי רוצה לראות יותר אחדות בקרב תושבי ירושלים, דבר שמשום מה הוא לא מובן מאליו. לדוגמה, שמעתי שבשבוע שעבר בקרית יובל מחו נגד בניית בית ספר לבנות חרדיות שגרות בשכונה. למה למחות? למה שהן ילכו ללמוד בשכונה אחרת? הרי אם זה היה הבן של אותו מוחה שנמצא בסיטואציה הפוכה, מה הוא היה רוצה עבור הילד שלו? סביבת מגורים שיהיה בה הכל - ממוסד תרבות ועד מוסד חינוכי. אנו צריכים להכיל, לחבר ולחבק זה את זה. לחיות זה לצד זה ולא אחד על חשבון האחר".
ומה לגבי בית"ר ואברמוב? "מה שנשאר לי זה נוסטלגיה וגעגועים לימים עברו. אני היום לא מוצא שום דבר מהתקופה שלנו, כאילו בית"ר היא לא שלנו. אני כן חושב שאם הייינו יורדים ליגה ומגיעים לבית המשפט אפשר היה להציל את הקבוצה, כי אז היו רואים אותנו האוהדים שבאמת יודעים מה זאת בית"ר לפני שהגיעו הלה־פמיליה, כי מאחורי בית"ר יש כוחות אדירים שאנשים לא מודעים להם ואם היינו הולכים לפירוק הכוח הזה היה חוזר. תקופת המפיות של דדש הראתה שמספיק כמה אנשי עסקים עם לב ונשמה כדי שהקבוצה שלנו תהיה בטופ. כרגע כשאברמוב הוא הבעלים רק דחו את הקץ. בסופו של יום זה לא יעזור. לי כבר לא נשאר מבית"ר כלום".
מה הזיכרון הכי כואב שלך מהשוק? "הפיגוע שהיה בחנות הממתקים של משפחת חיים, שנמצאת ממש מול החנות שלנו. זה היה לפני 45 שנים כשהייתי בגיל 17. זה היה גם הפיגוע הראשון שהייתי בו. מחבל הניח מטען חבלה מתחת לדוכן של משפחת חיים והפיצוץ היה מטורף לגמרי. שמעון חיים ז"ל היה החבר הכי טוב שלי מהילדות, והוא נרצח שם בצורה שאי אפשר היה בכלל לזהות אותו. הפיגוע הזה השאיר בנו צלקת נפשית. עד היום הרבה מאוד אנשים חווים פוסט טראומה רק שלא מדברים על זה".
ומשהו טוב שלעולם לא תשכח? "הגיע לבקר בישראל הבעלים של צ'לסי, רומן אברמוביץ'. אני חולה כדורגל ואירחתי אותו בסיור בשוק מחנה יהודה, ולאחר מכן הלכנו כולנו למסעדה של עזרא קדם בעין כרם לארוחת ערב. הוא העניק לי כובע מיוחד שיש רק לחברי המועדון של צ'לסי. עד היום אני שומר את הכובע הזה מכל משמר. זאת חוויה שלא אשכח כל חיי".
יש משהו בשוק שלא תוותר עליו גם אם תעזוב את העסק? "הכוס קפה בבוקר היא רק בשוק. גם אם באותו יום אני אמור לעשות דברים אחרים שלא נמצאים בשוק, אני קודם אבוא לשוק, אשתה את הקפה ואז אצא לסידורים שלי".
ולמה הכי תתגעגע? "היי, אני עוד כאן".
צדקיהו במשפט אחד:
ירושלים: "בית, לב"
משפחה: "כל עולמי"
סיגריות: "רוגע"
משה ליאון: "מנהיג"
אהבה: "תכלית החיים"
געגוע: "לאבא ציון ז"ל"
רגע לפני הפרישה צדקיהו חונך יחד עם ילדיו ואחיו את ה'פוד מרקט', מיזם קולינארי יוצא דופן בעיר: "וואו, אני מתרגש כי הרבה בזכות הפרויקט הזה הרגשתי שאני באמת יכול ככה לשחרר ולצאת ל'פנסיה'", הוא מודה ומחייך את חיוכו המפורסם. "זה מקום שאני בטוח שיהפוך להיות בית ומקום בילוי לכל הירושלמים".
המקום, בתחילת רחוב אגריפס, הוא בית אוכל ומעדנייה בעלת גלריה עם גג נפתח. יש בו 35 מקומות ישיבה. קומת הכניסה מחולקת למחלקות: הראשונה היא מחלקת הגבינות, שבה ניתן למצוא גבינות מכל העולם ואף מיוחדות בעבודת יד ממחלבות בארץ ובעולם.
מחלקה נוספת היא האוכל המוכן, ושם ניתן למצוא ממולאים של עלי גפן, בצל, כרוב, פלפלים, ארטישוק ממולא בשר/פטריות, מוסקה ועוד. בנוסף, במחלקת הדליקטסים אפשר למצוא את כל סוגי המטוגנים, קובה נבלוסיה, סיגרים, פסטלים, שניצלונים, חצילים, כרוביות וכל מה שנכנס לחלה, עם מטבוחה או שאר הסלטים, שגם הם נמכרים בחנות ונעשים במקום.
בגזרת החמוצים, כאן ממש מדובר על 'אין גבולות', כי כל זית רגיל/שחור/סורי מגיע בעשרות וריאציות, כמו פסטו, לימון, כבוש, חריף, מתוק, ממולא.
בנוסף השקיעו במקום במבחר האדיר של היינות, שניתן לקנות גם במחיר עלות ולעלות לשתות אותם בגלריה תחת כיפת השמיים. במקום יתקיימו אירועי בוטיק וסדנאות אוכל ויין. עוד שינוי שהביא איתו הדור הצעיר הוא נושא המארזים (שהיה להיט בקורונה ונשאר בועט בחוזקה). המקום החדש מתפקד בבוקר גם כבית קפה עם ארוחת בוקר, כריכים שנעשים במקום על ידי קונדיטורית המקום עדי אברהם.
צדקיהו מסכם: "היה לא מעט קושי ואתגר מאוד גדול כי שינוי הכיוון בראש ממקומות קטנים ואינטימיים ל'פוד מרקט' ענק היה מטורף, כי מבסטה קטנה של חמוצים פתאום יש חלל ענק שבו יש כל מה שאדם צריך. המילה מוזר לא רלוונטית. פעם אנשים היו באים, קונים והולכים, והיום הלקוח מצפה לחוויה, אחרת הוא לא יקנה אצלך".
