המפתח אל האושר
יום רביעי, שעת אחר הצהריים. אל המחלקה לאבידות ומציאות נכנסים שני תיירים שאיבדו מפתחות בעיר העתיקה. בפניהם עומדת משימה לא פשוטה כלל - לאתר את הצרור שלהם על קיר המפתחות האבודים. יש כאן מפתחות רכב, צרורות עם מחזיקי מפתחות של ילדים ועוד ועוד. התיירים לא מוצאים את המפתחות שלהם, אבל מוזמנים לחזור ולחפש שוב בימים הקרובים.
אל מחלקת האבידות ומציאות יכולים להגיע חפצים שאזרחים מצאו במרחב הציבורי או שוטרים מצאו במהלך עבודתם, וחפצים שטופלו בידי חבלן או נמצאו על ידי מאבטחים במקומות שונים ועוד.
עובדי המחלקה הם שלושה - מפקד היחידה רפ"ק ג'וני כסאברי, רס"ב רחל חלימי ורס"מ צילה צברי. הם ינסו לאתר את בעליו של החפץ. אם יצליחו בכך, והוא יצליח לזהות את החפץ כשלו - האבידה תוחזר לו. גם כאשר החפץ חסר כל סממנים מזהים שוטרי המחלקה מנסים לאתר את בעליו, למשל דרך פרסום בדף הפייסבוק שהם מנהלים. אם בכל זאת בעל האבידה לא יימצא, לאחר ארבעה חודשים היא תוחזר למי שמצא אותה. במקרה שהיא לא הובאה על ידי אזרח אלא על ידי שוטר או בעל תפקיד אחר, לאחר שישה חודשים החפץ יושמד - או יועמד למכירה פומבית.
נס המתנות לנכדים
יחד עם האבידות מגיעים גם סיפורים מוזרים והזויים. "היה לנו מקרה של אישה שחזרה מטיול מרומניה עם תיק מלא מתנות לנכדים שלה", נזכרת רס"מ צברי. "היא איבדה את התיק. לא היה בפנים אף פרט מזהה, לא שם, לא טלפון - רק סידור עם שם המשפחה של הגרוש שלה".
רס"מ צברי החליטה שהיא עושה הכל כדי שהתיק יוחזר לבעליו החוקיים. "הפכתי עולם חצי יום כדי לחפש את האישה הזאת", היא מספרת. "ראיתי שכל הדברים חדשים, התיק היה מלא מתנות לנכדים. חיפשתי את השם שמצאתי במערכות שלנו. מתוך עשרות נשים שעלו בחיפוש הראשוני, אחת גרה ברחוב בירושלים שבו מצאו את התיק. התקשרנו לטלפון ההוא ולא היה מענה. התקשרתי לבת שלה, שגרה בכלל בבני ברק, והיא אמרה לי - אלה המתנות שאמא שלי הביאה מרומניה. כבר שלושה ימים היא לא יודעת מה לתת לנכדים. היא היתה בהלם מזה שהגענו אליה. האישה שאיבדה את התיק הגיעה לפה וכל כך שמחה. השבוע גיליתי שהיא שלחה מכתב למפקד מחוז ירושלים שבו היא מודה לי על העזרה שלי".
החפץ החשוד שחזר
שוטרי המחלקה ממליצים לפנות אליהם בכל מקרה של אובדן או גניבה ומספרים על מקרים רבים שבהם אבידות נמצאו זמן רב לאחר שאבדו או נגנבו. "היה לנו מקרה של אוטובוס שהסיע תלמידים מבית ספר בירושלים לצפון. בנסיעה חזרה מצאו תיק חשוד בתא המטען וחשבו שזה חפץ חשוד. חבלן הגיע למקום, לקח את התיק, ואחרי שהבין שהוא לא מהווה סכנה הוא הגיע איתו לפה", מספרת רס"ב חלימי. "לא היו בפנים לא טלפון ולא אף פרט מזהה, רק שם משפחה על התפילין". לפי השם הזה ניסו השוטרים לאתר את המשפחה. "אנחנו מתקשרים, עונה לי אבא ומספר לי שזה התיק של הבן שלו, חייל, שהם מחפשים כבר חודש. הבן שלו בכלל בטירונות, הוא לא תושב ירושלים, הוא לא היה בעיר, הוא היה בהלם מזה שמצאנו אותם. הכל היה עדיין בתוך התיק - כולל סכום כסף שהיה שם".
לא פעם השוטרים מוצאים את עצמם שולחים יד לכיסם הפרטי על מנת לסייע לאדם לאחר שחפציו הקריטיים ביותר נגנבו ממנו או אבדו. "התמודדנו עם מקרה שבו אישה מבוגרת מעזה הביאה את נכדתה כבת החודש, לעבור ניתוח לב פתוח בבית חולים במזרח העיר", מספר רפ"ק כסאברי, מפקד המחלקה. "היא הגיעה שוב עם הילדה לבית החולים לביקורת לאחר הניתוח, ובזמן שנמצאה באזור שער שכם אבד לה הארנק עם כל הכסף שהיה לה. מדובר בכ־1,600 שקל, כולל כל המסמכים שלה. התיק נמצא על ידי המשטרה זרוק, בלי כסף, רק עם המסמכים. יצרתי קשר עם הצבא להודיע שהיא תגיע בלי המסמכים ושהם נמצאים אצלנו. במקביל התחלתי לחפש אחרי האישה, הגעתי לבית החולים מקאסד וסיפרתי להם שהכל אצלנו".
אלא שבמחלקה לא הצליחו לאתר את האישה בבית החולים ולא ידעו איך להמשיך לטפל במקרה. "פתאום אנחנו רואים את האישה כאן, יחד עם הילדה הקטנה", ממשיך רפ"ק כסאברי. "אישה מעזה, אין לה איפה לגור, אין לה מה לאכול, הילדה הגיעה בלי נעליים. האישה לא אכלה יומיים, אני הייתי באמצע ארוחת הצהריים שלי – אז נתתי לה אותה. מצאנו 160 שקל שהיא החביאה בנפרד מיתר הכסף, בקופסת סוכריות שהגנב לא מצא. הן ישבו כאן, אכלו, הבאנו להן עוד סנדוויצ'ים לדרך. הבנו ביחד שהנסיעה לעזה עולה יותר מסכום הכסף שנשאר עליה. הבאנו לה סכום כסף מסוים ורב קו שתשתמש בו ברכבת הקלה בירושלים. מבחינתי זה מקרה הומניטרי אישי".
"המון מחזירים"
ככלל, החפצים שמגיעים למחלקה מתחלקים לשניים - חפצים שנגנבו וננטשו, או חפצים שאזרחים שכחו בלי לשים לב. זה יכול להיות מכשיר טלפון סלולרי, תיק שנשכח ברכבת הקלה, שקית עם קניות חדשות שנותרה על ספסל. "90% מהאנשים לא מאמינים שהם איבדו את החפצים שלהם. הם בטוחים שהם נגנבו", מספרת רס"ב חלימי. "קורה לנו גם שאנחנו מתקשרות להודיע למישהו שמצאנו את הארנק שלו, את כרטיס האשראי שלו או את תעודת זהות, והוא אומר לי בטלפון 'מה פתאום, זה פה עלי'".
ובאשר למוצא האבידה? מי שמוצא ומשיב אותה למשטרה יכול לקבל אותה חזרה לידיו אם המשטרה לא תצליח להשיב אותה לבעליה המקוריים בתוך ארבעה חודשים. מי שיבחר להשאיר את האבידה אצלו עלול למצוא את עצמו מסתבך מול החוק במקרה שהאבידה תימצא אצלו - למשל במקרה של טלפון נייד או מכשיר דומה, שניתן לאתר גם לאחר החלפת כרטיס הסים. זאת בשל סעיף בחוק המגדיר גניבה גם לקיחה של חפץ שנעשתה לאחר מציאתו. הצד החיובי? "מי שמוצא אבידה יכול להתקשר 100, להגיד שהוא מצא תעודת זהות, ארנק, או חפץ אחר - וניידת מגיעה ולוקחת ממנו את האבידה ומעבירה אותה אלינו", מספרת רס"ב חלימי.
"יש לא מעט אנשים שמחזירים אבידות", מציין רפ"ק כסאברי. "להגיד שהאוכלוסייה פה לא מחזירה זה לא נכון. יש המון אנשים שמחזירים, שאכפת להם. גם אם הארנק ריק הם יחזירו לפה. אנחנו רואים את היופי באוכלוסייה כאן, אזרחים שמביאים את הדברים. גם אם הם לא מכירים את בעל האבידה הם רוצים לעזור אחד לשני. לאחר מכן אנחנו משלימים את הפאזל הענק - שהוא למצוא את בעל האבידה ולהביא אותו לכאן".
