דונלד טראמפ אמר לפני כמה ימים – "זה לא האדם אלא בעייתו הנפשית". אבא שלי שם קץ לחייו בדיוק לפני עשר שנים. באיזשהו מקום אני מסכים עם האמירה הזו של נשיא ארה"ב. היום, כשהמודעות לסוגיה הנפשית נראית לעין – אנו, מנקודת מבט שלנו כבניו, חושבים שהחברה הישראלית, ואפילו גופי התקשורת, קצת שינו את נקודת מבטם על האירועים שסיימו את חייו של אבי באופן טראגי. אנחנו מרגישים לאחר עשור שאנשים רואים מבעד לאבק את הסיפור הגדול ביותר של האיש דודו טופז ושל החלק שלו בפסיפס הישראלי.
אני מודה, אני לא מכיר באופן אישי את דני כץ, עובד עיריית ירושלים ששם השבוע קץ לחייו לאחר שנעצר. אבל אני יכול לקוות שרשויות החוק התנהגו אליו כראוי.
בהיבט האישי של המשפחה שלנו, מאוד כואב לנו שלאחר שאדם עשה 30 שנה של נתינה והגשמת חלומות לאנשים ותרומות של כספים רבים מכיסו הפרטי, אנחנו ילדיו מתמודדים עם חודש אחד שבו הוא היה קצת אחרת.
אני בודק דברים אך ורק בתוצאה, ואני אומר לכם שלדודו טופז יצאו שלושה ילדים מלאים בנתינה. למעשה, לבד מהעובדה שהוא אבינו המשותף, הנתינה היא הרכיב העיקרי המשתף בינינו.
הכותב הוא בנו של דודו טופז ז״ל
