בחג הפורים האחרון מהומה פרצה באזור מועדון האליסיום. מסיבת בני הנוער שהייתה אמורה להיות גולת הכותרת של החג בעבור תלמידי העיר הפכה עד מהרה לזירת התגוששות. עשרות בני נוער התעמתו עם הסלקטורים בחוץ לאחר שהם לא הורשו להיכנס. "קניתי כרטיס שבוע לפני המסיבה", סיפר השבוע אחד מהם. "הגעתי עם ציפיות רבות אבל השאירו אותי בחוץ וטענו שהמשטרה לא מאשרת כניסה".
ספק האם מישהו מבני הנוער הבין כי מסיבת הפורים שהם חוו תהא שירת הברבור של מועדון הלילה האחרון בירושלים המיועד לצעירים. בסוף השבוע הודיעו אנשי המקום על סגירה. "אחרי שנתיים, בהם חווינו אהבות, אכזבות, עליות וירידות, הגיע הזמן לומר שלום ולהיפרד מהמקום שהיה הבית של כולנו", כתב המפיק יניר קדוש.
מאחורי המילים המרגשות של קדוש מסתתרת שנה קשה שבה נסגרו שני מועדוני הצעירים היחידים בירושלים - האליסיום והג'סטיס. במידה מסוימת, ההתנהלות במסיבת הפורים סימלה את כל מה שלא עבד בסצנה הזו. "לא הרגשנו שהרמה של המועדונים מספקת כדי שנעזוב את הדאנס בר שבו בילינו ונגיע עד האליסיום", מסבירה עדי מזרחי, בליינית ירושלמית.
מלחמת המועדונים
רק לפני שלוש שנים העתיד של מועדוני העיר נראה מבטיח. לצד הג'סטיס הוותיק שניהל הלל פרקש, ביחד עם המפיקים המובילים בירושלים, קם גם מועדון חדש על חורבות האומן 17 המיתולוגי שכונה 'האליסיום', וזאת על שמם של שדות האליסיום מהמיתולוגיה היוונית המתארים את העולם הבא והקסום שאליו יגיעו הגיבורים וההגונים שבבני תבל. "בתחילה ניהלו את המועדון שלושה שותפים, אך מהר מאוד לקחה את השליטה משפחת נמיר, שהיא מהמשפחות החזקות בירושלים", מסביר מקורב למשפחה.
כלפי חוץ, שני בעלי המועדונים הפגינו רוח נדיבה זה כלפי זה. בפועל, התרחשה מלחמה סוערת מאחורי הקלעים על ליבו של הבליין הירושלמי. "נוצר סינדרום הנדנדה והמועדונים לא הצליחו לפרוח ביחד. הג'סטיס פעל מעולה, אבל לטעמי האליסיום היה יחסית חלש ולא הצדיק את ההשקעה הכספית של בעליו", טוען מפיק בכיר בענף.
בעסקים כמו בעסקים, דרור נמיר ביצע מהלך אחרי שהבין שההצלחה של הג'טסיס נובעת בין היתר בזכות מערך הפקה ויחצ"נות משובח. לפני שנה ומחצה הוא הצליח להעביר אליו את קבוצת המפיקים של ה'גרופ'. "זה היה מהלך מצוין. אחרי שנים שניהלתי את העניינים בג'סטיס עברתי לאליסיום וכבר בשנה הראשונה שהגענו הייתה שנה משוגעת שאני לא זוכר הרבה זמן בירושלים", מעיד המפיק מתן קדוש, מבעלי הגרופ.
בתקופה הזו האליסיום היה בשיאו. במסיבות שישי בערב היוקרתיות הוא הקפיד להכניס רק מגיל 18+. הוא שמר על סלקציה קפדנית ודאג כי המסיבות ישמרו על רמה הראויה למיתולוגיה המלווה את המקום. "אין מה להשוות את האליסיום לאומן המיתולוגי, אבל אין ספק שבשנה השנייה שלו הוא הקפיד על אמות מידה גבוהות", קובע מקורב לנמיר.
ככל שהאליסיום פרח, הג'סטיס החל לדעת רבים לשקוע. בני הנוער שלא הצליחו להיכנס לאליסיום חדרו לג'סטיס שנאלץ להכניס אותם כדי לכסות את ההוצאות. "זה היה עצוב לראות כיצד פרקש, האיש שהוא אגדה ירושלמית, נאלץ להכניס שנה כזו לרזומה שלו", מסביר יחצ"ן ותיק של חיי הלילה.
אחרי השנה הקשה פרקש ניסה להחזיר את הג'סטיס לקדמותו. הוא ניסה להיעזר בחלק מהיחצנ"ים והמפיקים שעבדו בעבור נמיר, אך כעבור שבועות ספורים הניסוי נכשל. "ברגע שהמוניטין של מקום מסוים אובד, הסיכוי שלו להחזיר עטרה ליושנה איננו קיים", מסביר יחצ"ן ותיק. "בעיניי, זה היה ניסיון מיותר שהותיר טעם מר בעבור הבליינים".
בינואר האחרון נשבר פרקש. הבעלים המיתולוגי של האומן 17, שהפיק מאז גם את הפאבלה והפך לסמל הבליינות הירושלמי, הודיע על סגירת הג'סטיס. כיום הוא יודע לספר שזו הייתה הקלה בעבורו, אך אז הוא הקפיד לשדר רומנטיקה בפרידה. "זהו. זה סופי ורשמי וחתום. לכל סוף יש התחלה חדשה", הוא הודיע לקהל הבליינים הירושלמי.
נאלץ לשפץ בכל קיץ
בניגוד למצופה, הסגירה של הג'סטיס לא אוששה את האליסיום. לאחר העונה הקודמת והמוצלחת, העונה הזו נפתחה בקול ענות חלושה. "אולי העובדה שלא הייתה תחרות מצד הג'סטיס ואולי העובדה שהקהל הירושלמי מיצה את הפורמט של מסיבות חסרות אופי אמיתי, הם שהובילו לירידה", מסביר מקורב מאוד לנמיר.
שנה סוערת עברה על הבעלים של האליסיום. היא החלה בהצלחה מסחררת באליסיום והסתיימה בסגירה של המועדון שהיה הפרויקט העסקי המוביל בחייו. "בסופו של דבר הוא הודיע שהוא פורש כרגע מחיי הלילה בירושלים", מסביר המקורב.
המפיקים שעבדו איתו מבינים לליבו. "היום המפיקים יכולים להרוויח כסף גדול, אבל בעלי המקום לא", אומר אחד מהם. "גם העובדה שהוא נאלץ בכל קיץ לשפץ את המקום וגם הקנסות שהוא שילם לרשויות החוק הותירו אותו בפני שוקת שבורה".
בניסיון להציל את השנה באליסיום הורידו את סף הכניסה למועדון. "לדעתי זו הייתה הטעות", אומר אחד ממקורביו של נמיר. "הסלקציה נגמרה, והכניסו כל מי שרצה לדעתי זה פגע במוניטין - ומכאן אין דרך חזרה".
הטעם השתנה
השאלה כיצד אירע ששני המועדונים הירושלמיים הגדולים נסגרו ברצף של שנה מעסיקה רבות את אנשי חיי הלילה בעיר. הלל פרקש מתנדב לספק הסברים. "עם כל הכבוד למשפחת נמיר, אני ניהלתי מועדון במשך 19 שנה", הוא מסביר. "כיום הגעתי למסקנה שלא ניתן להפעיל מועדון בסדר הגודל של האומן, האליסיום או הג'סטיס".
פרקש טוען שהציבור הירושלמי השתנה. "אם בעבר הערב היה מתחיל בבילוי במסעדה, ממשיך בדאנס בר ומסתיים במועדונים, כיום במסעדה קיימים כל המרכיבים. אנשים הולכים לי'ודלה או לג'קו סטריט ומסיימים את הערב שם. יש שם מוזיקה ולפעמים גם מקום לרקוד. הם מרגישים שאין שום סיבה לסיים את הערב במקום אחר", הוא מסביר.
גם לפרקש ברור שבעלי המועדונים רק מפסידים כסף. "בעלי מועדון שמתנהל על פי הספר איננו מסוגל להרוויח. הוא משלם על שכירות, קונה אלכוהול במחיר גבוה מאוד, מוציא כסף רב על הוצאות השיטור, מעסיק דורמנים. כיום, כמעט מחצית מהנכנסים למועדון כלל לא שילמו על כרטיס כניסה", הוא קובע.
פרקש איננו מתרגש מסצנת הקלאבים שקרסה. "זה בא בגלים. פעם היו די ג'ייז מובילים בתחומם שהיו מקבלים אלפי שקלים לערב. היום יש מחסור בכל הארץ באנשי מקצוע. אל תטעה, גם בתל-אביב אנחנו רואים פחות מועדונים ופריחה של המקומות הקטנים. בירושלים, המקומות במרכז העיר כמו הרוטשילד והצעצוע, שעד לפני שנה אולי לא עבדו כל כך טוב, חזרו לפרוח".
האם אתה חושב שמישהו יפתח מועדון על חורבות האליסיום?
"אינני מאמין שמישהו יעז לעשות זאת, אבל אם הוא יעשה את זה אז אעריך אותו מאוד - ובאותה נשימה אצטער בשבילו. רק מתאבד כלכלית יפתח מועדון בסדר גודל כזה בירושלים".
ליעד רוח, מוותיקי אנשי חיי הלילה בעיר מפנה דווקא אצבע מאשימה כלפי העירייה. "איך יכול להיות שעיריית ירושלים, מזמינה את דודו אהרון במאות אלפי שקלים להופיע ביום העצמאות, אבל לא מנתבת את הכסף כדי לתמוך במועדונים?", הוא תמה. "אם העירייה הייתה מקדישה את הסכום לסיוע בארנונה ואם לא היו נשלחים פקחים כדי לקנוס את בעלי המועדונים - ייתכן שהם לא היו נשברים".
"אין זכות קיום"
בליינים רבים מתקשים לקבל את ההסברים של פרקש ואנשי חיי הלילה שלצידו. אומנם גם בשאר ערי המדינה סצנת הבילויים משתנה, אך עדיין קיימת נציגות מכובדת של מועדונים בכל עיר בליינית. הפורום הבאר שבעי והשלוותא התל-אביבית נותרו יציבים ולא נראה כי בעתיד הקרוב מישהו יוכל לאיים על ההגמוניה שלהם. "אלה מועדונים שמכבדים את עצמם ומקפידים על נורמות של מועדונים מחו"ל. ברמת התקליטנים וברמת הבליינים שנכנסים", תוקף יחצ"ן בכיר.
הבליין הפשוט יזהה בקלות את ההבדלים בין המועדונים בירושלים למועדונים האחרים. בבאר שבע ובתל אביב הקפידו על גביית מחיר מכל בליין והעלו את מחיר האלכוהול. בירושלים - חבר הביא חבר. גם אם החברים הם בני נוער. "אני בן 27, אבל אין לי שום כוונה להיות במסיבה ביום שישי בערב עם ילדות בנות 16. במקום לבוא למועדון ריקודים הרגשתי שאני מגיע למסיבת כיתה", מסביר יניב אביטן מבלייני העיר.
עדי, בליינית אחרת, מודה שהסגירה של מועדוני העיר הייתה צפויה בעבורה. "אין להם זכות קיום. הגעתי ללמוד בירושלים כשאני ניזונה מכך שיש פה מועדונים ברמה שבעבר אפילו הביאו בליינים מהמרכז לירושלים. עד כה מדובר באכזבה. אם זה מה שיש לחיי הלילה בירושלים להציע, אני לא חושבת שאשאר פה בסוף התואר".
עוד לא אבדה תקוותנו
ועדיין, לא אבדה התקווה של הצעירים. בפורים האחרון מסיבות הפורים בשוק פרחו. גם הפקות הסינמה גארדן שהיו בסינמה סיטי בקיץ האחרון היו מוצלחות ומלאות בקהל. "יש צימאון למסיבות, פשוט לא באופן שבועי ובאופן שלא מצריך היערכות של שכירת מקום", מסביר פרקש.
פרקש וקבוצת הגרופ חונכים בשבוע הבא את מועדון הריי ברחוב כורש. "מדובר בדאנס בר מחודש שיכלול כמאה מקומות. יהיה שם אוכל מצד אחד ומן הצד השני גם יהיה חדר טכנו. אני מאמין שזה יהיה הדבר הגדול הבא בירושלים", מסביר מתן קדוש. "אנחנו עובדים עליו כבר שבועות ארוכים, ואני מרגיש שהפורמט הזה יכול להצליח בירושלים הנוכחית".
גם רוח היחצ"ן הוותיק לוקח חלק בפרויקט החדשני של פרקש והגרופ. "אני מאמין שעוד יום יבוא ונראה שגם המועדונים יחזרו. כעת הציבור הירושלמי מעוניין לנוח מהמועדונים, אבל בעוד שנים אחדות מי יודע אולי אפילו האומן 17 ישוב לתחייה".
