כששואלים את ניצב יורם הלוי, מפקד מחוז ירושלים היוצא שעזב בסוף השבוע את תפקידו, מה הפרשה הכי מסוכנת שהייתה בקדנציה שלו בעיר התשובה שלו מהירה וחדה. "משבר המגנומטרים", הוא יורה. "אם לא היינו יודעים לטפל בו נכון, היינו מבעירים את כל המזרח התיכון. אני שמעתי הערכות מודיעין על עשרות ומאות הרוגים, על אש שתבער, על ירושלים שתבער. הצלחנו להוריד את זה למינימום של שניים עד שלושה לילות והכל דעך".
ניצב הלוי מתגאה בדרך הפעולה של המשטרה במשבר ההוא כמו גם בטיפול בהפגנות החרדים ובעיקר בגל הטרור שגאה בעיר כשהוא נכנס לתפקיד. לדבריו, הוא ואנשיו שמו דגש על הידברות. פחות דיכוי אלים של האירועים ויותר ניסיון להגיע להבנות.
"אני לא אומר שהכל ורוד", הוא אומר בסיכום תפקידו. "יש לי שישה שוטרים שנהרגו במשך השלוש שנים שלי, יש לי פצועים עדיין בבית, אבל מזרח העיר לא התפוצץ לנו בפנים. יש אירועים בעיר, אני לא אומר שלא, לא הגענו לשוויץ. אבל ביחס למה שהיה? אני שומע את התושבים ואת התחושות שלהם והנתונים מדברים בעד בעצמם".
שקט בהר הבית תחילה
ניצב הלוי (55), יליד קריית משה בירושלים, התחיל את המסלול במשטרה מיד עם שחרורו מהצנחנים כלוחם ימ"מ. לאחר שהיה קצין אג"מ ביחידה עבר לפקד על יחידת המסתערבים של מג"ב ביהודה ושומרון, פיקד על יחידת הגדעונים והיה למפקד היחידה המרכזית במחוז ירושלים. הוא מונה למפקד על מרחב דוד וב־2005 קיבל את הפיקוד על משמר הגבול בירושלים. משם חזר לפקד על הימ"מ, היה מפקד יחידת להב 433 ופיקד על המחוז הדרומי.
אל תפקידו כמפקד המחוז הוא נכנס בתחילת 2016, כשהעיר עוד בערה מגל הטרור שהחל כאן שנה קודם לכן. "ירושלים של 2015 התאפיינה באירועי טרור גדולים ורבים", הוא משחזר.
"אנשים פחדו לצאת מהבית בלילות. ירושלים שאבה את הכוח המבצעי של משטרת ישראל על מנת להשליט פה סדר, קיבלנו תגבור של 2,000 שוטרים ממחוזות אחרים. בשנת 2015 ותחילת 2016 היו נרשמים מיום ה' עד יום א' 120-130 אירועים במזרח ירושלים של הפרות סדר. אלו מספרים מטורפים והם היו בכל הגזרות, גם בעוטף ירושלים. בשבועות האחרונים אנחנו עומדים על 7-12 אירועים בסוף שבוע, כולל עוטף ירושלים. המספרים ירדו דרמטית".
איך עושים את זה?
"בראש ובראשונה עשינו סדר בהר הבית, שזה הלב. הרי המקום ספג את האירוע הכי קשה שהיה מאז קום המדינה: שלושה מחבלים ביצעו פיגוע במקום, נהרגו והרגו שני שוטרים. ובכל זאת השקט חזר למזרח העיר. גם אירוע המגנומטרים הסתיים בשקט. החלטנו לשים שם במרכז את נושא ההידברות והרגיעה. עירבנו גם את משרד החוץ ואת הירדנים, היה לנו שיח איתם. שיפרנו את הכניסה, את היחס, את כל מה שקשור ליהודים שרוצים לעלות, את התורים במקום. ובהידברות הזאת אתה צריך לדעת לעמוד על שלך. למשל אמרו לי שיהודים לא ייכנסו להר הבית. אמרתי להם: 'חבר'ה, מה זה שלא יכנסו? מי שבא, נכנס'.
"מצד שני, אף פעם לא עשינו עליהם הגבלות. לא הגבלנו אותם בתפילות או בכניסה למקום או ערכנו דילול של המבקרים. בתקופת הרמדאן היו לנו 360 אוטובוסים שעשו תנועה מקלנדיה ובית לחם אל תוך ירושלים. פעלנו עם הרבה הבנה, אבל לא ויתרנו על שום צד בטחוני ובטיחותי. אם ב־2015 היו 190 אלף תיירים שנכנסו דרך שער אחד למשך ארבע שעות לביקור בהר הבית, בשנת 2018 נכנסו 677 אלף מבקרים".
המודל: ערב אחד של מעצרים
אך לא רק הר הבית היה במוקד, אלא מזרח העיר כולה, כשבתקופת כהונתו של ניצב הלוי הוקם באזור מרחב קדם. "הקמנו שלוש תחנות בתוך המרחב, שלם שעפט ועוז", הוא מספר. "בתוך מחנה הפליטים שועפאט, עיסאוויה, סילוואן, צור בהאר בית חנינה הקמנו מש"מים - מרכז שיפור משולב. בעזרת המשמ"ים נוצר קשר עם העירייה שמפנה את הזבל, אנחנו מוחקים גרפיטי בקירות, צובעים מדרכות, מעבירים ילדים במעבר חציה כמו ברחביה, יש שיעורים והרצאות בבתי ספר. זה נכנס כל כך עמוק, עד כדי כך שהילדים שזרקו עלינו אבנים בעבר יושבים איתנו היום בכיתות.
"אני חושב שאם אנחנו משקיעים 100% מהכח שלנו נגד 5% של מפירי הסדר, ומי שמשלם את המחיר אלו 95% האחרים. אז אני אמרתי 'רגע, בואו נשים את ה-5% האלה בצד, אני רוצה להשקיע לפחות 50% מהאנרגיה שלי לטובים בכלל. בואו נחזק את הטובים כי בזה אף אחד לא נגע'.
"במקביל, הכנסתי מודל שעשיתי אותו גם בדרום: ערב אחד שמבצעים בו את כל המעצרים. מרכזים את מקסימום המודיעין שיש לנו על יעדים, אבל רק בלילה. כל הלילה נתפסו בכפר עבריינים וסמים ובשש בבוקר את רואה שמגיעות משאיות של עיריית ירושלים, שירותי רווחה, והעסק מתהפך".
ניצב הלוי מפרט על מודל נוסף שלו במזרח העיר. "כחול במקום ירוק, שוטרים במקום מג"ב", הוא מציין. "אני הייתי מפקד מג"ב ויודע שיש קושי של שוטרים צעירים להתעסק עם אוכלוסייה אזרחית ערבית. מהר מאוד יש חיכוכים, הולכים מכות, זורקים עליהם אבנים. חלק גדול מהאירועים שנרשמו מול שוטרי מג"ב, ואני לא אומר את זה בזלזול, נוצרו על ידי מג"ב כי לא הייתה להם את הרגישות הזאת. לקחתי את כל שוטרי מג"ב שנמצאים בתפר והכנסתי אותם למערב העיר, שיטפלו ביהודים. לקחתי שוטרים כחולים, ותיקים, נשואים עם ילדים ושמתי אותם במקומם. יש לנו ירידה של למעלה מ-60% באירועים, אבל הנתון היותר מעניין הוא שיש לנו עלייה של עד 70% במקומות מסוימים של דרישה לשירותי משטרה. אני לא תמים, אני יודע שיש מחבלים ואנחנו מטפלים בהם הכי חזק שאפשר, אבל יש גם אוכלוסייה אחרת. כזו שרוצה לחיות, שמגדלת משפחות".
"עדיף בואש משוטר עם אלה"
הניסיון להרגיע את השטח במזרח העיר לא היה המשימה היחידה שעמדה מול ניצב הלוי במהלך הקדנציה שלו, שידעה עלייה דרמטית בהפגנות החרדים, גם נגד חילול השבת אבל בעיקר נגד חוק הגיוס. "היו לנו בעבר תקופות קשות עם החרדים, גם אצלי היו. אבל כל הזמן ניהלנו הידברות מול אנשים בעלי השפעה במגזר", הוא אומר. "אנחנו בתפיסה שאי אפשר לדכא צורך של הפגנה או צורך של מישהו לבוא לידי ביטוי. לא רק של חרדים. אנחנו מתערבים כשחלק מהאוכלוסייה הגדולה נפגעת. העדפנו להפעיל את הבואש ושוטרים סמויים ולא להשתמש באלות. לא רציתי לראות בירושלים מחזות כאלה ששוטר מרים אלה.
"היה אירוע אחד שחרדים חסמו את הרכבת הקלה ואני לא הצבתי שם שוטרים בכלל. האזרחים ירדו והתחילו לצעוק. בנקודת הזמן הזאת הם הבינו את הבעיות של השוטרים. אפילו החרדים הבינו אותנו יותר טוב. סך הכל זה ירד ודעך. אבל במקום שבו האזרחים הירושלמים משלמים מחיר - אנחנו מתערבים".
"הולך לכל מקום בו אוכל להשפיע"
ביום חמישי (אתמול), בנוכחות השר לביטחון פנים ומממלא מקום מפכ"ל המשטרה, נערך טקס חילופי מפקדי המחוזות בו העביר ניצב הלוי את הפיקוד על מחוז ירושלים אל ניצב דורון ידיד (53), תושב העיר, שכיהן בשנתיים האחרונות כראש אגף התנועה במשטרת ישראל.
קשה לשחרר את העיר?
"תמיד יש לי שני שונאים: זה שאני החלפתי וזה שמחליף אותי. אבל השוני הפעם הוא שבעבר, כשהייתי עוזב, זה היה לתפקיד אחר ועכשיו אני גם עוזב את ירושלים כמפקד וזאת הגאווה הכי גדולה שלי. אני מסיים ובטח שעצוב להיפרד. בגיל 18 עליתי על מדים ואני כבר בן 55. זה 38 שנים, לא הולך ברגל. מצד שני אני מאוד מסופק, בטח בהצלחות של ירושלים, בטח במה שאנחנו משאירים".
האירוע המשמעותי ביותר עבורך בתקופת השירות?
"נהרגו לי שוטרים שהייתי מפקד שלהם, שגדלתי איתם, הכרתי אותם, ראיתי את הבעות הפנים והעיניים שלהם והייתי בלוויות שלהם. זה דברים שנשארים לך בתוך הנשמה. מה שאני רואה היום, אני לא רואה הצלחות, או הישגים שעשיתי. זה נעלם. מה שאני רואה זה פנים ודמויות ומצבות ומשפחות שכולות. זה מה שנשאר איתך לכל החיים.
"אחד הדברים שאמרתי לעצמי עכשיו בחופש הזה הוא שאני מכין לי רשימה של כל בתי העלמין שהחברים שלי קבורים שם ואחד הטיולים שאני רוצה לעשות עם עצמי לבד זה לעבור אחד אחד מהיום הראשון שהתגייסתי. אקח כמה ימים ואעשה מסלול כזה".
יש משהו שלא הספקת לעשות?
"ברור שהייתי לוקח את כל מזרח ירושלים, שאני חושב שהיא פספוס של המדינה ועיריית ירושלים, שלא מטפחות אותו. סילוואן יכולה להיות כמו עיר ביוון. מדובר על חבר'ה עם תעודת זהות כחולה, אפשר לטפח את המקומות האלה, אנחנו רק נרוויח".
ואם יקראו לך לחזור לתפקיד המפכ"ל?
"אני משרת את המדינה ולא הולך לשום מקום. אם יקראו לי לכל תפקיד שישרת את המדינה ואני אמשיך לתת לה כפי שנתתי - אני אעשה זה".
יש סיכוי שתיכנס לפוליטיקה?
"יש שם ניגוד מטורף. מצד אחד זה המקום להשפיע ומצד שני יש שם תופעות מגעילות. ושוב - אני הייתי הולך לכל מקום שאני אוכל להשפיע בו".
לסיום, טיפ לדורון ידיד?
"אני מקנא בו. אחלה טיפ, לא? אגב, בדרך כלל אף אחד לא מקנא בממ"ז ירושלים. אני מקנא בידיד, שהיה פקוד שלי, שהוא מקבל מחוז כזה, עם אנשים כאלה. אני בעיקר מקנא בו שהוא מקבל חבורה של אנשים שמחזיקים את ירושלים".
