ציפי מלכוב, שסיקרה במשך שנים את עיריית ירושלים והלכה השבוע לעולמה, היתה חלק בלתי נפרד מהעיר ירושלים ומהעירייה. הכרתי אותה בפעם הראשונה כשהייתי יו"ר הרשות לפיתוח ירושלים, וכשרצתי בפעם הראשונה לראשות העירייה הקשר בינינו הפך להיות קרוב יותר. למדתי להכיר אישה חזקה, ירושלמית אמיתית שהעיתונאות והסיקור הם משימות חיים עבורה, והדברים שלחמה למענם הועילו רבות לתושבי ירושלים.
לא רבים יודעים, אך תרומתה לירושלים ולמדינה לא היתה רק בתחום העיתונות. ציפי היתה מראשוני המתיישבים והמשפצים ברובע היהודי, שם גרה יחד עם בעלה, מולי מלכוב ז"ל, שנפל ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים. היא לימדה דורות של תלמידים בין השנים בבית הספר האקסטרני במרכז תרבות עמים, כתבה תוכניות לימוד בלי פורמליות בתחומי תרבויות עמים ועדות בישראל והעבירה שיעורים בכל רחבי הארץ, אפילו לאסירים בכלא רמלה. אחרי כל אלה פצחה בקריירה של עשרות שנים כעיתונאית מובילה ומשפיעה והפכה לכתובת עבור רבים מתושבי העיר בכל עניין ודבר - עד שהביאה לפתרון בעיותיהם.
בין כל עיסוקיה, חיבתה לחתולי הרחוב הירושלמים היתה ידועה לכול, ואפילו בימיה האחרונים נסעה ממחלקת השיקום לסיבוב האכלת חתולים ברחבי העיר, שעליו לא ויתרה. אני רוצה להקדיש לזכרה את פרויקט הצבת מתקני ההאכלה לחתולי הרחוב בשכונות, שאותו אישרנו השבוע, לצד החלטתנו לסבסד אוכל למאכילי החתולים ולהסדיר לראשונה את הנושא. אף שהיתה ידועה בביקורתיותה, אני בטוח שהפרויקט שאנחנו מקדישים לזכרה היה משמח את ליבה. יהי זכרה ברוך.
