למה ירושלים?
"עברתי לכאן אחרי תואר שני כי אני חושבת שזוהי בירת התרבות מס' 1 בישראל. כל ערב אני חוזרת מופתעת ומוקסמת מהעיר הזו, אין עשייה ושיחה שהם לא אמיתיים כאן, ואין דבר כזה מפגש מבלי להסתכל בעיניים כל הזמן. מה שלא אמיתי כאן – פשוט מת. אני מאוהבת קשות בעיר הזו".
מה הדבר הכי משוגע שעשית כאן?
"לגמרי פורים עם המפעל - "PROM" רייב לילי במרכז הספורט הישן וההיסטורי בימק”א. נראה לי שהאירוע והלחץ שהייתי בו הורידו לי 20 שנה מהחיים לפחות, ככה שאפשר לאחל לי עד 100 בלבד...”.
מה המקום הסודי שלך בעיר?
"בחלום שלי - מצפה ארתור רובינשטיין. במציאות – הגינה הציבורית (כרגיל מוסתרת היטב בשכונת יוקרה ירושלמית) מאחורי ימק"א".
עם איזה דמות ירושלמית היית רוצה לשבת לדרינק?
"זה כבר קרה בשבוע שעבר, כשנפגשתי עם נומה, האוהד האגדי של בית"ר ירושלים. שתינו קפה בתצפית של ימק"א מעל מה שהיה מגרש הכדורגל, תוך כדי שהוא מצביע לי מאיפה נהג להתגנב ואיפה נהג לשבת".
אז מה הלאה?
"בחלום שלי, ואני מצטטת 'מקום זה – השלום שורר בו, יריבות מדינית ודתית תישכח אחדות בין עמים תטופח ותפותח'. זה קטע מנאום ההקדשה של לורד אלנבי בטקס חניכה של בניין ימק"א – אפריל 1933".
מה הכי גרוע כאן?
"זה שיש אנשים שמסרבים להבין שההצלחה, הגדולה והעתיד של העיר הזאת טמונים בחיבור בין כל המגזרים שחיים פה".
