לאחר הרצח, החלה משפחת קריגמן במפעל הנצחה מרשים, במסגרתו הוקמו פינת הנצחה בספריית הישוב בו גדלה, שדמות מחולה שבבקעת הירדן, פינת ספרייה בגן הילדים במקום, סניף של תנועת הנוער 'בני עקיבא' במקום, מצפה להרי גלעד על שמה, כשלכל אלו מצטרף פרויקט מימון המונים שמטרתו ייצורן והצבתן של ספריות רחוב ברחבי הארץ.
ירושלים נבחרה להיות העיר הראשונה שזוכה לקבל אותן, והפרויקט כולו נעשה בשלב זה בשיתוף פעולה מלא עם העירייה, ומחלקת האומנות בה. לפרויקט שותפים גם בית הספר להנדסאים באוניברסיטת אריאל, מנהלים קהילתיים בעיר, בתי ספר וחבריה של קריגמן.
"המטרה היא לרשת את העיר בספריות כדי שתהיה תחלופה של ספרים", כך אמרה קריגמן שהתראיינה לגבי רעיונה לערוץ 10, מעט פחות משנה לפני מותה. "אם מישהו לוקח ספר בדרך לעבודה, הוא יכול להחזיר אותו בדרך לסופר. השימוש בספריות ירד, הקניות ירדו, ואני רוצה להחזיר את הספר לאנשים. זה גם מאריך את חיי המדף של הספר, ספרים יותר ישנים שקשה קצת למצוא יכולים לחזור לשם, כאלה שכבר אין בספריות. אפשר גם להחליף, לקחת משם ולהביא ספר מהבית".
במגזין אוניברסיטת אריאל הסבירה קריגמן מדוע בחרה במטרה זו לפרויקט הגמר שלה. "אני רואה בו חשיבות עצומה בעידן של טלפונים ניידים וניכור בין אנשים במרחב הציבורי. מדובר על פרויקט בעל פוטנציאל לחבר בין אנשים וגורם לאינטראקציה ותקשורת בין אישית, שהופך את הסביבה האורבנית ליותר חמה וביתית, ופחות קרה ומנוכרת".
קריגמן לא הספיקה לסיים את עיצוב הספריות עליהן חלמה, ובמקומה עשה זאת המעצב התעשייתי שי יפרח. כעת, לאחר שהפרויקט קרם עור וגידים והספריות נמצאות בגן סן סימון, הציבור הירושלמי מוזמן להגיע אליהן, לקחת ולהניח ספרים, אם יש צורך לנקות ולסדר את המדפים, וכמובן לקרוא, להנות וליצור חיבורים עם אנשים אחרים.
