בשבוע שעבר במהלך המשמרת השבועית שלי בתחנת כיבוי האש, סיפרתי לאחד מחברי החילונים שאני יוצא הערב להשתתף בחתונה חסידית בבני ברק.
הבחור התעניין ושאל אותי בתמימות "כמה אתה שם במעטפה". פה הבנתי שיש פער עמוק באופן שבו נתפס טקס החתונה במגזר החרדי לעומת המגזר החילוני.
לכן את הטור של השבוע אקדיש לביאור ההבדלים בין המגזרים ביום השמח הזה. אני מניח שלא מעט מהדברים שאתם עומדים לקרוא עכשיו יעוררו אצלכם תמיהה מסוימת.
אחד המנהגים הנפוצים טרם הנישואין, לאחר ההיכרות הראשונית של בני הזוג ומשפחותיהם הוא טקס הרמת כוסית חגיגי, בנוכחות המשפחות הגרעיניות של הזוג המאורס. האירוע מתקיים על פי רוב בבית החתן. אצל החסידים והספרדים הוא מכונה בשם "ווארט" או בשם נוסף "תנאים", ואצל הליטאים הוא מכונה "לחיים". זה המנהג הראשון בדרך לחתונה שמבדיל בין המגזר החרדי לחילוני.
בשלב הבא, במהלך אירוע חגיגי באולם שמחות, חוגגים את ארוסי בני הזוג. בנוכחות חברים ומשפחה, מחתים רב של אחד הצדדים הורי שני הצדדים על מסמך משפטי המכונה "שטר התנאים" - מסמך בו מעוגנים הסכמי ממון בין שני הצדדים המתארסים ועל פי רוב נוקבים בו בתאריך החתונה המשוער.
הארוע הזה של החתימה על מסמך משפטי טרם החתונה, איננו קיים במרבית החתונות החרדיות, גם אם מי שמקדש את בני הזוג הוא רב אורתודוקסי. זהו ההבדל השני בדרך אל החתונה בין שני המגזרים.
ההבדל העקרוני והמהותי ביותר בין חתונות חרדיות לחילוניות, נוגע - במימון הארוע המרגש. את זה מתקשים חברי החילוניים להבין, ובעיני זה נראה כה טבעי.
במגזר החרדי, בשונה ממה שקורה ברוב המגזר החילוני, הנושאים העיקריים בתקצוב החתונה הם לא החתן והכלה, אלא משפחותיהם. תתפלאו, אבל כל משפחה חרדית ממוצעת דואגת קודם כל לכסות את כלל הוצאות החתונה ואם לא די בכך, גם לממן לבני הזוג נתח משמעותי מעולתה של דירה ממוצעת – תשלום שכירות למשך תקופה מסוימת.
לכן אין זה מפתיע שהורים חרדים רבים שוקעים בחובות רבים לאחר חתימת ילדיהם, עקב המימון ההלוואות הרבות שהם נטלו לשם כך. אז מה, אם לא כסף, נותנים האורחים המוזמנים לחתונה אתם שואלים ?
ובכן, הנוהל המקובל במגזר החרדי הוא לתת מתנות שישמשו את בני הזוג בביתם החדש – סכו"ם, מכשירי חשמל ( מיקרוגל, מיקסר, טוסטר אובן, מקרר), מצעים או סט ספרי קודש מכובד שישמש את אב המשפחה בלימודיו.
מכלול הסיבות האלה, ובראשן מימון החתונה עצמה אינו נופל על האורחים הקרועים, מוביל לכך שמנות האוכל בחתונות חרדיות רבות אינו מן האיכות המשובחת ביותר. וזו גם הסיבה שבניגוד לחתונות חילוניות, גם אין את הפריבילגיה להעמיד בר אלכוהול בחתונות פשוטות לטובת החוגגים בשמחת בני הזוג.
בר המשקאות הזה מומר ברוב המקרים לבר של מאכלים עממים כגון צ'ולנט, קוגל, ופלפלים ממולאים. אך בחתונות בעלות רקע כלכלי מכובד יותר תראו בר אלכוהול ומאכלים מהסוג המשובח ביותר.
אני מקווה שעכשיו לחברי החילוניים ברור שלשים במעטפה חמישים ש"ח לכיסוי הוצאות המנה, אינו רק מביך אלא גם מיותר.
שבת שלום
הכותב הוא תלמיד ישיבה בן 19, תושב רמת אשכול
