זה התחיל לפני כעשור, כשאבישי טלר הגשים חלום ופתח את מאפיית טלר במחנה יהודה בירושלים. מהר מאוד הצטרף אליו חברו מישל סולטן, שיצא לגמלאות מחיל האוויר. אבל כשהמקום התחיל להצליח הם הסתכסכו, נפרדו ויצאו לדרך חדשה. סולטן נשאר במאפייה, עבר ללוש בעצמו את הבצק וצירף אליו באחרונה את דניאלה אברמזון. "הרוב בלחם זה חוש. או שיש לך את זה או שאין לך"
מדוע סוחרי מחנה יהודה חטפו שוק? לא תאמינו מי משלם אם אתם יורקים חרצנים בסמטאות השוק
כשמישל סולטן לוקח את כיכר הלחם ובוצע אותה לשניים, בדיוק כמו מרקו מהסדרה המצוירת 'הלב', הכל משתתק פתאום. את קול הפצפוץ אפשר לשמוע למרחקים, למרות הרעש וההמולה שממלאים את חלל מאפיית טלר ברחוב אגריפס. הוא מגיש לי חצי מהכיכר ונותן לריח המאפה להתערבב עם ריח האגוזים והאוכמניות שבפנים ולמלא את החלל בריח משכר.
"את זה מקבלים האורחים בארוחת הערב בוולדורף אסטוריה", מתגאה סולטן, אחד משני הבעלים של המאפייה אולי הכי חמה כיום בעיר. "פעם היינו שמים בפנים גם פקאן, אבל הוא מאוד יקר היום".
גם בלי הפקאן, הלחם של סולטן (51) ושותפתו הנוכחית דניאלה אברמזון (30) חולש היום על לא מעט מלונות ובתי עסק ברחבי העיר. מה שהתחיל כמאפייה שכונתית קטנה סמוך לשוק, הפך תוך פחות מעשר שנים לאימפריה שמייצרת בין 3,000 ל־4,000 כיכרות ביום. וכשברשימת הלקוחות שלך נמצאים אשת הנשיא נחמה ריבלין ואפילו ברק אובמה, אתה יודע שהפכת לסיפור הצלחה.
כשהעסק עוד היה בחיתוליו אתה חלמת שזה מה שיהיה? "בהתחלה לא כל כך, אבל זה התגלגל במהירות כל כך אדירה שמהר מאוד כבר האמנתי שנגיע רחוק".
לחם, עבודה הסיפור של 'טלר' הוא על שני חברים שהלכו יחד אחרי החלום. זה סיפור על מהפך תעסוקתי מטורף, מתחום היהלומים, הפיזיקה והתעופה אל הקמח והמחמצת. זה גם סיפור על סכסוך שהוביל בסופו של דבר לפרידה. ובעיקר - זה סיפור של לחם. הרבה לחם.
השורשים שלו טמונים בגוש עציון, בישוב נווה דניאל שבו גדלו יחד שני חברים - אבישי טלר ומישל סולטן. ב־2005 החליט טלר לעזוב את עסקי היהלומים ולפתוח עסק ללחמים בקיבוץ כפר עציון. שנתיים מאוחר יותר הוא העביר את המאפייה הקטנה למיקומה הנוכחי בסמוך לשוק. סולטן, שהיה איש קבע בחיל האוויר, הגיע לעזור לחברו בסופי השבוע.
ב־2009, כשהשתחרר מהצבא, הוא הצטרף אליו, עם חלוקה תפקידים ברורה: טלר אחראי על הייצור וסולטן על הניהול והשיווק. "אבישי הוא אבי הלחם של המקום", מפרגן סולטן. "הוא נדלק על זה ואני הבאתי איתי ידע של שיווק ועסקים. בהתחלה זו היתה חורבה ולאט לאט הגדלנו את העסק. שיפצנו תוך כדי מכירה וזה מאוד קשה כשאתה מתעסק באוכל, אבל לא רצינו לוותר על המכירות".
והאמת? זה עבד טוב עד כדי כך שתוך פחות משנה הם לא הצליחו לעמוד יותר בכמות ההזמנות. שמה של המאפייה הקטנה צבר תאוצה ובתי מלון ועסקים רבים בעיר ביקשו לקנות מהם לחמים.
הביס של אובמה לא מעט שמות גדולים הפכו ללקוחות קבועים של השניים. עם השנים הצטרפו לרשימה מלונות ממילא, וולדורף אסטוריה, המלך דוד, דן, הר ציון, מצודת דוד ואחרים. במקביל הם מוכרים לחמים לעסקים כמו איוו, באשר, קפית ומרכולים בולטים באזורי יוקרה.
ויש גם סלבס שמגיעים לקנות כיכרות לחם. אחת מהן היא נחמה ריבלין, אשתו של נשיא המדינה, שנוהגת לבקר באופן קבוע במאפייה. והיא לא היחידה. "יום אחד עצרה מחוץ למאפייה מרצדס", משחזר סולטן. "מתוכה יצאה אשתו של אלפרד אקירוב וקנתה שני לחמים – אחד עם אוכמניות והשני צרפתי. למחרת הגיע לכאן מנכ"ל רשת בתי המלון של אקירוב וביקש מאיתנו לעשות תצוגת תכלית. זמן קצר אחרי כן כבר התחלנו לשווק למלונות של אקירוב".
אבל הסיפור הכי מפתיע הגיע מנשיא ארה"ב ברק אובמה. במרץ 2013 הגיע לארץ ראש המעצמה הגדולה בעולם והתארח במלון המלך דוד, כשאת הלחם לארוחות שלו סיפקו אנשי טלר. הסיפור הגדול באמת התרחש מאחורי הקלעים של המאפייה. "זה היה מטורף", נזכר סולטן. "במשך 24 שעות ביממה היו כאן שני אנשי שב"כ במטרה אחת: לוודא שאנחנו לא מרעילים את הלחם של הנשיא. הם עברו על כל שלב בייצור הלחם, הסתכלו על כל מה שהכנסנו ופיקחו על כל התהליך".
בסופו של דבר אובמה היה מרוצה ובטלר הוסיפו לרשימת הלקוחות שלהם אולי את הסלב הכי מפורסם בעולם.
חתול שחור לצד ההצלחות הגדולות של המאפייה, התפתח מאחורי הקלעים משבר לא קטן. בין שני החברים, טלר וסולטן, עבר חתול שחור והסכסוך התגלגל עד לבית המשפט. בסופו של דבר, אחרי שנים של דיונים, זה הסתיים בהפרדת כוחות, כשטלר עזב באופן סופי את המקום בתחילת החודש הנוכחי. "זה היה בעיקר עניין של סדרי עדיפויות", אומר סולטן. "נפרדנו כחברים. אנחנו אמנם כבר לא גרים באותו יישוב, ואולי לא נתחבק כשנראה זה את זה, אבל זה