הפוסט של קרינה: אף עין לא נשארה יבשה למראה ארבע התצפיתניות, ביניהן קרינה ארייב מירושלים, שהתאחדו עם משפחתן אחרי 477 יום בשבי חמאס. אמש (שבת) פרסמה ארייב פוסט ראשון ומרגש.
ארייה כתבה כך לעוקביה: "קוראים לי קרינה ארייב, הייתי חטופה בשבי חמאס במשך שנה ושלושה חודשים. היום, ברוך השם, אני בבית, בישראל, עם המשפחה שלי והעם שלי.
"ארצה להודות לחיילים הגיבורים שנלחמו ונלחמים יום ולילה בכל הגזרות, על מנת לשמור עלינו, על המדינה, ולאפשר את ההחזרה של כל החטופים. אני מודה על ההקרבה של חיים רבים כל כך, כדי שאהיה פה היום. כמו כן, תודה לכל מי שתמך במשפחה שלי ובקרובים לי לאורך התקופה הזו. תודה על התפילות, ההשתדלות, הפעולות, האמונה השלמה שאחזור בחיים. התמיכה לאורך זמן זה אינה מובנת מאליה אבל הוכחתם את האחדות והאהבה, הערכיות והמוסר, בעם ישראל והעם היהודי.
"המסע שלי מעתה ואילך, פרט לשיקום וחזרה לחיים, יכלול הנצחה של חברותיי החיילות, המפקדות שלי, סמב"ציות, לוחמות ולוחמים שנפלו בקרב במוצב בו שירתתי - מוצב נחל עוז. אלחם על הצדק והאמת לצד המשפחות. אני לא שוכחת לרגע את הנרצחים והנרצחות, נשמות טהורות שנלקחו באכזריות מהעולם שלנו.
"אני עדיין מתחילה לעכל כמה אנשים מכירים אותי, בארץ ובעולם. אני מתחילה להשלים פערים ולראות את כל מה שהתרחש בתקופת השבי שלי.
"אני מודה לבורא עולם על הנס הגדול של השחרור שלי וחברותיי. אני מבקשת - אל תעצרו בפעולות, תפילות ומעשים - עד שכל החטופים חוזרים. הייתי שם, אסור להשאיר אף אחד מאחור ולא אשקוט עד שכולם יהיו בארץ ישראל".
ההתרגשות בפסגת זאב
בשכונת פסגת זאב ובתיכון טדי קולק שבו למדה נערכו השבוע בהתרגשות לקראת חזרתה הביתה. "כששמענו כשהיא הגיעה שמחנו", סיפרה בהתרגשות מנהלת בית הספר, סוניה רפאלי. "ביום ראשון עמדנו בצומת הראשי בשכונה במשך שעתיים עם דגלים, וחגגנו את החזרה שלה. זה היה מאוד ספונטני. לכולנו היה שלט של חטופה ובתמונת המחזור היה סמל של החטופים ועשינו טקס בו הורדנו את התמונות.
קראו גם:
"אני עובדת בתיכון טדי המון שנים ומנהלת 7 שנים, אז כמובן. קרינה סיימה אצלנו רק לפני שנתיים, תלמידה מקסימה, שקטה, תלמידה מצטיינת. היא נערה עדינה, טובת לב, ערכית מאוד, חברה טובה ונאמנה. המחנכת שלה בתיכון בכיתות י'-י"ב, גלית סדן, סיפרה שקרינה בחורה חכמה ואינטליגנטית. היא סיימה את לימודיה בתיכון בהצטיינות ושאפה להצטיין ולהתקדם בלימודים. קרינה היתה בכיתת מצטיינים, למדה במגמות מדעי החברה, ערבית ורוסית. היא לא ויתרה לרגע על אף העומס והאתגרים".
איך התנהלתם מאז החטיפה?
"היה לנו מיצג שתלמידה ואבא שלה עשו - 'כיסא החטופים' - כיסא מעץ שצבוע בצהוב. את הכיסא שמנו בפינת החטופים שבכניסה לביה"ס וכולנו התפללנו שקרינה תשב עליו. אחותה סשה גם היתה אצלנו המון ונתנה הרצאות לתלמידים והיתה בקשר איתנו. בתמונת המחזור קרינה מצולמת עם שרשרת של חמסה ועשו מן דגם כזה של שרשרת שאותו מכרה המשפחה. הפצנו אותו והורים ומורים קנו. היתה הפרשת חלה. רצינו לשלוח לה דברים, פרחים, המון תלמידים רוצים לשלוח לה ברכות, אבל הבנו שאסור להעביר לה שום דבר בגלל שהיא עדיין בבית חולים, אפשר רק להעביר לה דברים הביתה. אז אנחנו מחכים שקרינה תגיע ונציף אותה".
מה תעשו כשהיא תחזור?
"כשהיא תחזור הביתה נעשה משהו עם המינהל הקהילתי, כי כל התושבים בשכונה, לא רק בית הספר שלנו, מאוד נרגשים. יש חשיבה לצאת כולם עם דגלים לכבודה".
