ב-20 בדצמבר, ליאור שפירא נדהמה לגלות שחשבון הבנק שלה עוקל בעקבות דוח חניה שלכאורה לא שולם לעיריית ירושלים. לדבריה, היא מעולם לא קיבלה הודעה על הדוח, ובוודאי שלא קיבלה התרעה לפני עיקול בסך 375 שקל, מאחר שהחוב, שאותו לא הכירה, צבר ריבית והצמדה.
מכיוון שהיה מדובר ביום שישי, מוקד שירות הלקוחות של הבנק לא פעל. שפירא הבינה שאין עם מי לדבר ושעליה לשלם באופן מיידי לעירייה כדי לשוב ולראות את כספה. לא רק שהיא העבירה את הכסף לעירייה, אלא גם מיהרה לשלם את חוב הארנונה שלה עבור כל שנת 2025.
אלא שהדבר היה בעוכריה, מאחר שחברת האשראי זיהתה את הפעולה כתנועה חריגה, מה שחייב את שפירא לבצע אימות לחשבון כדי שכרטיס האשראי שלה לא ייחסם. שפירא מציינת כי נכנסה לאתר העירייה כדי לבדוק את מהות הדוח, ולטענתה: “בתמונה המצורפת לדוח לא מראים את הרכב חונה. מראים את האורות דולקים, אז יש מצב שהוא חלף על פני הנתיב ולא חנה. אבל אי אפשר לערער, כי כבר עבר המועד”.
שפירא הוסיפה כי לדעתה לא הגיוני ולא הוגן להטיל עיקול בסופי שבוע, כאשר האפשרות לברר מידע בבנק ובעירייה מוגבלת.
מעיריית ירושלים נמסר: “הרכב הועמד במקום אסור לחניה, והעבירה צולמה במצלמה ניידת. הודעת תשלום הקנס נשלחה לביתה של הפונה כנדרש, ומבדיקה מול דואר ישראל עולה כי הדואר נמסר לנמען. משלא שולם הדוח ו/או הוגש ערעור בהתאם למועדים הקבועים בחוק, צבר הדוח תוספות שונות (ריבית, הצמדה וכדומה). העירייה מבצעת הליכי גבייה שונים, לרבות הטלת עיקולים, בהתאם לדין. העירייה תמשיך לפעול לשמירת הסדר הציבורי ותבצע אכיפה על פי חוק וכנדרש ממנה”.
מאחר שלא מדובר באירוע ראשון שבו תושבים טוענים שלא קיבלו הודעות בדואר, עולה התהייה מדוע לא מייצרים מנגנון שבו העירייה מאתרת את מספר הטלפון של החייב ושולחת מסרון התרעה לפני העיקול.
