בית המשפט המחוזי בירושלים, זיכה הבוקר (שלישי) בצעד חריג את שמעון אוחיון שהואשם בעבירת רצח דר רחוב - במהלך וויכוח שפרץ בין השניים בבניין נטוש בשכונת תלפיות, לאחר שזה גנב ממנו את מכשירו הנייד. הרכב השופטים קבע כי המנוח הוא זה שהצטייד בסכין והביא ״להסלמה״ בוויכוח בין השניים, אך הרשיע את אוחיון בעבירה של המתה בקלות דעת.
האירוע התרחש ביום חמישי ה-29 באוקטובר 2020. כוחות גדולים של משטרה הוזעקו סמוך לשעה 19:30 בערב לאזור התעשיה תלפיות, בעקבות דיווח על אלמוני שנמצא שרוע ופצוע במצב קשה מאוד בבנין נטוש. הוא הובהל ליחידת הטראומה בבית החולים הדסה עין כרם שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. אוחיון נעצר זמן קצר לאחר מכן והואשם ברצח האלמוני.
בהכרעת הדין, ציין השופט רפי כרמל ״לא מן הנמנע שהמנוח, בין היתר, בהיותו, כנראה תחת השפעת סמים, הגיב בחריפות וביקש לפצות על חולשתו בשימוש בחפץ חד להדיפת הסכנה שכן המנוח גילה דבקות ונחישות בסירובו להשבת הטלפון הגנוב ועובדה היא שעלה ביד הנאשם לקחתו רק לאחר שהמנוח התמוטט ולא היה ביכולתו למנוע זאת... נוכח הערפל העוטה את האירוע כולו, ובעיקר נוכח כך שאין מחלוקת שהנאשם לא הביא עמו כלי משחית לזירה, לא בא עם כוונה או רצון לקפח את חייו של המנוח או אף לפגוע בו אלא כל שביקש היה להשיב לידיו את הטלפון שנגנב ממנו על ידי המנוח. נוכח ההסלמה שגרם לה המנוח בסירובו העיקש להשיב את הטלפון, "הגיע" לזירה חפץ חד, ואין לשלול את האפשרות שהמנוח היה זה שהביאו לזירה בהיותו גר באותו חדר וחפציו היו שם״.
השופט מציין כי יתכן שאוחיון חש מאוים באותו שלב "נוכח הכנסת משתנה חדש לזירה, ותוך כדי המאבק דקר את המנוח, אולם זאת בנסיבות בהן הנאשם כלל לא רצה ולא כיוון למות המנוח, גם באותם רגעים וגם בשלב הדקירה, והוא גרם למות המנוח בקלות דעת".
במהלך ההליך, הוצגה הקלטה משיחה בין הנאשם לבין המנוח: ״מנוסח זה אפשר ללמוד שהמנוח הוא זה שהביא את הסכין הנזכרת בשיחה, הנאשם ביקש ממנו להניחה, המנוח צועק בהמשך "הרגת אותי יא שרמוטה", מקלל, מדבר על הדם שלו, הנאשם מבקש שוב שיעזוב את הסכין ואף אומר שיעזור לו, הדרישה להשיב הטלפון נמשכת, שוב צעקות הדדיות ביניהם: להשבת הטלפון, לעזוב, קללות, הנאשם חוזר על הצעתו לעזרה ולבסוף האמירות בדבר אמבולנס.״ כתב בהחלטתו השופט כרמל.
השופטת מרים ליפשיץ-פרביס ציינה אף היא כי מחומר הראיות לא ניתן להוכיח את יסודות עבירת הרצח. ״סיכומם של דברים, תכלית הגעת הנאשם למבנה ללא תכנון או כוונה לפצוע; תחילת האירוע בסכין שנטל לידיו המנוח, קיומו של מאבק הדדי ולא רגעי, שכלל מעבר בין זירות - מהמיטה לרצפת החדר, צעקות חוזרות ונשנות של הנאשם 'תעזוב', חשיכה בחדר הרלוונטית לשאלת כוונת הנאשם לדקור כדי להמית – בפלג הגוף העליון, כל אלו הביאו למסקנה כי לא התקיימו יסודות עבירת הרצח״.
עורכי הדין מנחם שטאובר ויאיר קורן מסרו: "בית המשפט קיבל את עמדתנו כי לא מדובר היה ברצח בכוונה תחילה, כי אם בתוצאה טראגית של מאבק בו הנאשם נאבק על חייו".
פורסם לראשונה: 19:50, 20.09.22
