למה ירושלים? "העיר תמיד היתה במוקד החיים שלי. הסבים והסבתות עלו לארץ והגיעו לכאן. אמא שלי גדלה בירושלים, וגם אבא עלה לארץ, אחרי שסיים אוניברסיטה, לירושלים. זה מקום שאני מחובר אליו רגשית ונפשית – ולכן זה מאוד טבעי שהעיר היא הנושא של הפרויקט הראשון שלי".
מה הדבר הכי משוגע שעשית בעיר? "במסגרת פרויקט שיזמתי - 'חמישים גוונים של זהב', את הציור האחרון של הפרויקט, ציור מספר 50, החלטתי לצייר על 6 קנבסים גדולים - בגודל כולל של 4.5X2 מטר. הלוגיסטיקה שכרוכה בציור בגודל כזה, ועוד במדרחוב של העיר, זה פשוט מטורף".
מה הכי גרוע בעיר? "אני כנראה מגנט ושיאן של דוחות. כאשר ציירתי את הציור האחרון של הפרויקט – פקח ניגש אליי ורצה לתת לי דוח. בכל פעם שיש לי גישה לאוטו אני חוטף דוח חניה. אפילו קיבלתי דוחות בפארק הכלבים".
עם מי היית רוצה לשבת לדרינק? "עם פיקאסו. לא סתם אין אדם בעולם שלא מכיר את שמו. אומן בקנה מידה בלתי נתפס, שופע יצירתיות וחדשנות. האדוות של היצירתיות שלו ניכרות בעולם הציור, אך גם בתחומים רבים אחרים".
מקום סודי בעיר? "בדירה שחבר שלי נדב שכר בנחלאות. יש גג עם נוף מטריף של ירושלים. כדי להגיע לגג צריך לטפס דרך הבוידם של הדירה. נדב כבר לא גר שם, אבל הגג הסודי הזה הוא מעין מסורת שעוברת שנים בין סטודנטים".
איך ירושלים תיראה בעוד 20 שנה? "בעיר שהיא בת אלפי שנים 20 שנה זה ממש כהרף עין. אני לא צופה שיהיו שינויים דרמטיים בעיר. מכל מקום – מקווה מאוד שגם בעוד 20 שנה אמשיך לצייר את ירושלים".
