"התמקצעתי בהברזה משיעורים"
חגי אהרוני, מנהל חטיבת הביניים 'אור' ברנקו וייס, צור הדסה
גיל: 49.
תפקידים קודמים: "מורה לתנ"ך, תושב"ע ותיאטרון. מנהל בית הספר למשחק 'המרתף' לנוער בסיכון".
מצב משפחתי: "נשוי + 5".
מקצוע אהוב: "תנ"ך ותיאטרון".
במה לעולם לא אעבוד: "הנהלת חשבונות".
רגע מביך כתלמיד: "לא הייתי תלמיד שובב, אבל 'התמקצעתי' בהברזה משיעורים ובחלימה בתוכם. אגב, הייתי תלמיד חלש - התחלתי לקרוא קריאה שוטפת רק בכיתה ד'. שנים הייתי בטוח שכולם עושים שיעורי בית ב־40 דקות. רק אחר כך התברר לי שהם עשו את זה בחמש דקות. הייתי דיסלקטי".
טעות שלא אשכח: "ויתרתי על אחד מתלמידי. באחת מהכיתות היה לי צעיר שהתחיל להשתמש בסמים. אמרתי לו: 'או הכיתה או הסמים'. הוא בחר בסמים. אבל באמת, ויתרתי עליו ולא רציתי להתמודד איתו. לצערי היום הוא בכלא. הדמות שלו הולכת איתי כל הזמן ומזכירה לי לא לוותר על אף תלמיד".
דמות היסטורית נערצת: "רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל. חי בשנים 1746-1707. כן, בקושי 40 שנה. הוא היה רב, פורץ דרך, מקובל, סופר ומחזאי. נידו אותו, רדפו אותו וצנזרו אותו. 90% ממה שכתב נשרף בידי רבנים אחרים ושליחיהם, ועדיין הוא השאיר אחריו הרבה ספרים וכתבי יד. הידוע מתוכם הוא 'מסילת ישרים'. האומץ שלו, היכולת שלו להיות בעולמות העליונים של הקבלה ובעולמות הרגילים של אנשי היומיום. והעובדה שאותו זוכרים, ואת מי שהחרימו אותו שכחו - הופכים אותו לדמות מרתקת".
"בגרויות בבריכה של מלון פלאז'ה"
בת שבע סיגאוי, מנהלת תיכון אמי"ת ממלכתי טכנולוגי
גיל: 53.
תפקידים קודמים: "התחלתי לעבוד כמזכירה בבית הספר במקביל ללימודי התואר ותעודת ההוראה. עם סיום הלימודים המשכתי ללמד באותו תיכון מתמטיקה, ואחר כך גם עיצוב - במקביל ניהלתי את התחום המינהלתי בבית הספר - כל נושאי השכר והתקציב. בתום לימודי התואר השני במינהל ומדיניות בחינוך הפכתי להיות רכזת פדגוגית, רכזת מערכת שעות, רכזת בגרויות, מאמנת אישית וסגנית מנהלת - את כל זה מילאתי בעשר השנים האחרונות עד השנה שמוניתי להיות מנהלת המקום, שהפך לבית שני עבורי".
מצב משפחתי: "נשואה + 4 חיילים קצינים".
מקצוע אהוב: "עיצוב".
במה לעולם לא אעבוד: "מקצוע שאין בו אינטראקציה עם אנשים".
רגע מביך כתלמידה: "הייתי מגיעה בבקרים לנוכחות, ומשם עוברת ללמוד לבגרויות בבריכה של מלון פלאז'ה".
טעות שלא אשכח: "שלחתי מייל אל מישהו שלא היה אמור לקרוא את המייל".
דמות היסטורית נערצת: "רונה רמון ז"ל. סמל בעיניי לצמיחה מתוך משבר. אישה שהאבל והטרגדיות שהקיפו אותה בשנותיה האחרונות מינפו אותה לקדם ולהוביל פרויקטים בחברה הישראלית, ובמיוחד מיזמים חינוכיים־חברתיים וערכיים לקידום נוער בסיכון ובפריפריה.
"אני מאמינה מתוך ניסיון אישי שכל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו. ללא אנשים שהיו משמעותיים עבורי לאורך החיים והאמינו בי - הייתי היום במקום אחר. זאת הסיבה שבגללה חשוב לי להיות בתיכון שבו אני משפיעה על התלמידים, במיוחד על אלה שהתייאשו מתיכונים רגילים. חשוב לי לאתר ולהגיע אל חבר'ה שלא רוצים לסיים לימודים, ואל תלמידים שצריכים שיראו אותם ואת צורכיהם מבחינה רגשית, לימודית וחברתית. המטרה היא לטעת בהם בחזרה את זרע האמונה בעצמם, האמונה שהם מסוגלים לחלום מחדש ולרצות להצליח.
"אני מאמינה שכדי שחדוות הלמידה תחזור אל ילד שחווה חוסר הצלחה בבתי ספר אחרים הוא צריך להיות בתיכון שבו הוא מרגיש שייך, אהוב ורצוי. לכן אנו מוודאים שלכל תלמיד תהיה תוכנית לימודים אישית המותאמת לו ושהוא ייקח חלק בתוכניות החברתיות והערכיות שבית הספר מציע ושמאפשרות להביא לידי ביטוי את החוזקות שלו".
"עוסקת בחינוך בזכות הספר 'נשים קטנות'"
שולי רוזנק־אייזקס, מנהלת תיכון 'אוולינה'
גיל: 51.
תפקידים קודמים: "מחנכת ב'פלך', מנהלת עמיתה ב'הרטמן לבנות'".
מצב משפחתי: "נשואה לאליק, שם סקוטי שכבר 29 שנים אני לא יודעת לבטא נכון אבל עדיין מנסה, אם לחמישה וסבתא לארבעה".
מקצוע אהוב: "בעיקר מחשבת חז"ל וספרות עברית".
במה לעולם לא אעבוד: "מניחה שלא אגיע ללמד חשבון".
רגע מביך כתלמידה: "אחי, שגדול ממני, סיפר בהתלהבות על ניסיונות (והצלחות) שלו ושל חבריו בהעברת מכוניתו של מורה אהוב במיוחד ממקום למקום. היתה זו מכונית קטנה וקלילה יחסית ואותו מורה לימד בבית ספרי כך שהפיתוי היה גדול. אני יכולה לספר שהיו ניסיונות, אבל הם כשלו כישלון חרוץ".
טעות שלא אשכח: "אני עושה לא מעט טעויות, אבל טעות גדולה היא לא להתנצל על הטעויות, לחמוק מהן כאילו היו של מישהו אחר. אני מקווה ששם אני דווקא בסדר".
דמות היסטורית נערצת: "רבי יוחנן בן זכאי, דמות שנויה במחלוקת מבחינה פוליטית, ודאי אחרי שלא נלחם על ירושלים בימי המצור והחורבן אלא הבין שיש צורך בפרגמטיזם ויצא את העיר במרמה, על מנת להציל את תורת ישראל ואת מה שעוד ניתן להציל.
"אגב, בגיל שלוש הבטחתי לעצמי להיות ראש ממשלה כגולדה מאיר. בעיקר אהבתי לראות בשחור־לבן את קיסינג'ר - לא יודעת מדוע - אולי משהו בחיוך קסם לי. רציתי ללמוד משפטים, אבל יום אחד, לקראת גיל 12, אבא שלי ז"ל, שהסתובב שפוף משהו מאז שהסברתי לו שברצוני לעסוק בעריכת דין, הוא עצמו היה פרופסור לחינוך יהודי, והניח לידי את הספר 'אנשים קטנים', המשך של 'נשים קטנות'. אבי ביקש ממני לקרוא את זה, אולי זה ישנה את דעתי על משפטים. קראתי על בית הספר שהקימה ג'ו, גיבורת 'נשים קטנות', ובזה תמה סאגת עריכת הדין. סיימתי את תיכון 'פלך', שירתי בצבא בבית ספר שדה ובמדרשה ליהדות בחיספין ושבתי להורות ב'פלך'. מאז ועד היום עוסקת בחינוך".
"ההורים נתקעו במלחמה, בכוויית"
רובא אבו־דייה, מנהלת בית הספר החדש 'א־סופראא' במזרח ירושלים
גיל: 47.
תפקידים קודמים: "מורה לאנגלית, רכזת פדגוגית".
מצב משפחתי: "נשואה ואם לבת ובן".
מקצוע אהוב: "לימוד שפות - מדברת ערבית שפת אם וכן אנגלית ועברית".
במה לעולם לא אעבוד: "רפואת שיניים או עיניים".
רגע מרגש כתלמידה: "ב־2 באוגוסט 1990 ההורים היו אמורים להגיע לארץ מביקור בכוויית. דפדפתי בעיתון, כשלפתע אני רואה כותרת - עיראק תוקפת את כוויית. באותו יום לא הגיעו הוריי. ב־1 בספטמבר הלכתי לבית הספר 'אלורדיה', כי זו הכתובת היחידה שאני מכירה. בית הספר אימץ אותי, ועזר לי לרשום גם את אחי ואחותי במוסדות. בחודש ינואר עמדתי עם אחי ליד החלון שפונה לכביש ראשי. דמיינו איך זה ייראה אם אמא תבוא עכשיו. הגיעה מונית עם מזוודות ועברה ליד ביתנו. אחי שמח, אבל המונית והמשיכה בדרכה. ואז אותה מונית חזרה ובה היתה אמא. רצנו וחיבקנו אותה לאחר היעדרות של חמישה חודשים. זאת תקופה בחיי שלא אשכח".
טעות שלא אשכח: "הייתי רכזת שכבה כיתה ז' ובתחילת השנה תלמיד הגיע עם מכנסיים קצרים. כעסתי והאשמתי אותו ברשלנות ואי אחריות. התלמיד ענה לי כשדמעות בעיניו שהוא חדש, ולא מכיר את הכללים. התנצלתי וביקשתי סליחה. למדתי להיות יותר סבלנית".
דמות היסטורית נערצת: "אופרה וינפרי, הנביא מוחמד, מלאלה יוספזאי - פעילת זכויות אדם ולמען זכותן של נערות וילדות לחינוך, ומרי וולסטונקראפט - סופרת ועיתונאית בריטית. מרי היא פעילה למען זכויות לנשים ומאימהות הפמיניזם הליברלי".
"לקחתי פתקי איחור משולחן המזכירה"
אפרת ולנסי־מטרסו, מנהלת בית הספר היסודי 'עופרים' בהר חומה
גיל: 45.
תפקיד קודם: "אני במערכת החינוך כבר 21 שנים ובעלת שני תארים - אחד בחינוך לגיל הרך והשני בניהול מערכות חינוך. במהלך שנות עבודתי כיהנתי בתפקידים שונים - חינכתי כיתות א-ג, הייתי רכזת חברתית במשך 8 שנים, רכזת הכלה ארבע שנים, ובשלוש השנים האחרונות שימשתי סגנית מנהלת בבית הספר 'אדם ועולמו' ביישוב גבע בנימין".
מצב משפחתי: "נשואה ואמא לשלושה ילדים (אופק 23, עידן 22 ועדי 14).
מקצוע אהוב: "תנ"ך".במה לעולם לא אעבוד: "מאמנת כושר, מסיבה אחת ועיקרית - אני וספורט נמצאים כבר שנים בקווים מקבילים".
רגע מביך כתלמידה: "בבית הספר התיכון שבו למדתי, כאשר היינו מאחרים היינו צריכים להירשם במזכירות ולהביא פתק איחור. יום אחד איחרתי, המזכירה קמה ממקומה להביא משהו ואני לקחתי משולחנה כמה פתקים ריקים מבלי שהיא תשים לב. במשך כמה ימים בכל פעם שאיחרתי השתמשתי בהם ונכנסתי לכיתה".
טעות שלא אשכח: "זכור לי מקרה שבו כעסתי על תלמיד שלי, הענשתי אותו מבלי לבדוק את כל פרטי המקרה, והסתבר לאחר בירור לעומק שהוא לא היה כלל מעורב. למדתי מזה שלפני שמקבלים החלטה צריך לבדוק לעומק את הדברים".
דמות היסטורית נערצת: "יאנוש קורצ'אק. במרכז משנתו של קורצ'אק עמדו כבוד אמיתי ואהבה לילדים. תפיסת העולם של קורצ'אק אומרת שלא ניתן להקנות ערכים ולחנך ילדים מתוך התנשאות והשפלה אלא רק מתוך יחס של כבוד ודיאלוג אמיתי. אהבתו החזקה לילדים באה לידי ביטוי בתקופת השואה, כאשר במעשים שלו הוא הוכיח את אהבתו והכבוד שהוא נותן לילדים. תפיסתו זאת ואהבתו לילדים מאוד מתחברת לתפיסה החינוכית שלי ולאני המאמין שלי, שכל ילד זקוק למבוגר שינחה אותו בדרך של כבוד, יאפשר לו להביע את דעתו, יאפשר לו לטעות לפעמים, ובעיקר יאפשר לו להרגיש רצוי, מוגן ואהוב".
