אחת הדמויות המרכזיות בעסקים בעמק רפאים וממובילי המאבק נגד תוואי הרכבת הקלה, מעביר את המושכות. מדובר באסף אובספלד, עורך הדין ואיש העסקים שפתח את 'ארומה עמק רפאים', הסניף השלישי של הרשת הירושלמית במקור, שבמשך שנים היה מעוז חילוני בעיר כשפעל בשבתות. בהמשך אף עשה אובספלד היסטוריה, כשהפך את הסניף לכשר הראשון ברשת, ולאחר מכן החליטו סניפים רבים לעשות כמוהו.
אובספלד, שבנוסף לכל הוא גם טייס בשעות הפנאי וחובב ספורט אקסטרים, היה בין הפעילים במושבה הגרמנית במאבק נגד מעבר הרכבת הקלה. עכשיו, תקופה קצרה לפני שמתחילים לחפור את עמק רפאים, הוא מוכר את העסק המשגשג ועובר להתמקד במקצועו כעורך דין. בימים אלה הוא סוגר 20 שנה של קפאין ואדרנלין, וגם מנצל את ההזדמנות להודות לרמי לוי, ש'הכריח' אותו להשבית את המקום בימי המנוחה.
"הלקוחות - משפחה שנייה"
"להחליט למכור מקום כמו 'ארומה' זו לא החלטה שמקבלים מהיום למחר", אומר אובספלד ל'בונוס'. "זה הרבה זמן מתבשל אצלי, וגם חיכיתי לקונה שאפקיד אצלו את כל הלקוחות הקבועים, שהפכו לסוג של משפחה שנייה. ברור שנושא הטיימינג של הרכבת הקלה נלקח גם הוא בחשבון, אבל פשוט אחרי 20 שנה התחלתי לחפש כיוון אחר להתרחב אליו. בינתיים גם המשרד שלי פה בעמק רפאים, ויש לנו גם נכס משפחתי כאן, ככה שאני לא עוזב את הרחוב".
היו זמנים במושבה
תזכורת: בשנת 2003 היתה רשת 'ארומה' בתחילת דרכה בעיר, עם כמה סניפים בודדים. הסניף במושבה הגרמנית היה כאמור פתוח מסביב לשעון, שבעה ימים בשבוע, כולל שבתות וחגים, והיה מעין מבצר של חילוניות בעיר. בתקופת המועדונים הסוערת של תחילת המילניום המקום היה גדוש בליינים שבאים לתדלק בקפאין לפני המסיבות או להתאושש בסיומן.
לסצנת הבילויים התלוו גם כספים ותקציבים גדולים, ובעמק רפאים כל החנויות היו תפוסות. בעלי עסקים אף שילמו דמי פינוי על חשבונם כדי לשחרר חנות מדיירים קודמים, ורשימות המתנה היו כמעט לכל נכס בשדרה.
אלא שבעשור האחרון, עם פתיחת מתחמים מתחרים כמו התחנה הראשונה ושדרות ממילא, ובתום משבר הקורונה, עמק רפאים כבר אינו מה שהיה בימי זוהרו, ונותרו רק מספר מצומצם של עוגנים חזקים, כמו 'קפית', 'סופר המושבה' ו'ארומה'. כעת תחילת עבודות הרכבת הקלה תהיה מכה נוספת - לחלק מהעסקים מכת מוות, כשהשדרה תיהפך לאתר בנייה רועש ומלא אבק.
"בצוות אב לתחבורה התחייבו לנו בשעתו שהעבודות ייגמרו מהר יחסית, ושאחרי 18 חודש הכל יהיה מאחורינו", מספר אובספלד, ששימש במשך שלוש שנים כיועץ המשפטי של העמותה שמנהלת את המאבק הציבורי נגד תוואי הקו הכחול ברחוב. "אבל אנחנו יודעים שבתרגום ל'ירושלמית' זה אומר בין 5 ל־7 שנים, כפי שהיה בזמנו ברחוב יפו. 'ארומה' תשרוד, אבל יש עסקים לא מעטים שייאלצו להחזיר את המפתחות. אני מאמין שגם ביום שאחרי לא הכל יחזור להיות כמו היום. התמהיל ישתנה, הפדיון ירד, הרחובות הצדדיים 'יתפקקו', ואיכות חיי התושבים תרד, כך שהכל יהיה אחרת".
איזה עוד אלטרנטיבה קיימת? חלופת המעבר התת־קרקעי נדחתה. "ממש מאחורינו יש את רחוב הרכבת, שם נסעה הרכבת הכבדה בשעתו. התוכנית המקורית של הרכבת הקלה היתה לנוע על מה שנקרא היום 'פארק המסילה'. פארק זה לא מילה קדושה, וזה לא אומר שאסור להעביר שם את הרכבת הקלה. זה גם תוואי יותר קצר וגם יחסוך חצי סיבוב בצומת אורנים. זה עדיין הפתרון האידיאלי, ועוד לא מאוחר לשנות לה את הנתיב בקטע הזה".
לא מתחת לקרקע
כאמור, הוועדה המחוזית דחתה לפני כשנתיים את דרישת התושבים והסוחרים באזור להעביר את הקו הכחול במנהרה תת־קרקעית מתחת לעמק רפאים. חברי הוועדה השתכנעו כי התוואי שעובר על פני השדרה הוא הטוב ביותר עבור תושבי העיר. הקו הכחול יספק חיבור ישיר של דרום־מערב ירושלים למרכז העיר ואמור, כך לפי התוכנית, לשפר מאוד את רמת השירות של התחבורה הציבורית לאזור.
המסילה המוצעת, כך לפי החלטת הוועדה, תימתח לאורך הרחוב בין צומת אורנים למפגש עם דרך בית לחם, בלי לפגוע במבנים ההיסטוריים של הטמפלרים ותוך פגיעה מצומצמת מאוד בעצים הוותיקים הגדלים באזור. אורך התוואי כקילומטר, והוא יכלול תחנה אחת במרכז הרחוב. בנוסף ישונו בו הסדרי התנועה, ובחלקו הצפוני תנוע הרכבת על מסילה אחת דו־כיוונית, כדי שלא לפגוע בגישה של תושבי הסביבה לרכבים הפרטיים.
'כתם לכל החיים'
בינתיים יתר בעלי העסקים ברחוב ספק מתכוננים ליום שבו יופיעו הטרקטורים והאבק יעלה, ספק מקוננים עליו. "היום אין בירושלים רחוב יותר יפה לעסקים ובילויים כמו עמק רפאים", אומר דובי גולדברג, מבעלי 'סופר המושבה'. "זה לא מקום מתאים לרכבת. אני מעריך מאוד את משה ליאון, אבל כל מי שיקדם את חפירת עמק רפאים יהיה עליו כתם לכל החיים. הפדיון של העסקים ירד בחצי בזמן העבודות, והשאלה הגדולה כמה זמן זה יימשך. יש כאן 80 עסקים וכאלף עובדים. חלקם בטוח יפשטו רגל ויסגרו. מה הם יעשו?
"רק בשנה האחרונה השקעתי בהרחבת העסק חמישה מיליוני שקלים, וייקח זמן עד שנחזיר את ההשקעה. בינתיים מה שאני יכול לעשות כדי להיערך אני עושה: מחזק את האתר און ליין, וקניתי עוד רכב למשלוחים כי יגיעו פחות קונים, והכל פה יהיה אחרת לרעה".
"אני מת מפחד", משתף בגילוי לב מוטי יהושע, בעלי גלידריית 'אלדו' בשדרה. "יש אי־ודאות גדולה. כולם כאן מתנגדים לרכבת, וברור שזה ישפיע לרעה בזמן העבודות, ולדעתי גם אחרי זה לא יהיה יותר טוב. לא יהיה כאן מדרחוב אלא יישאר נתיב תחבורה ובאמצע גדר. זה לא יהיה כמו יפו. במצב של אי־ודאות אף אחד לא רוצה להשקיע, וגם אין הרבה שמוכנים לקנות כאן עסק. אני מקווה שיעכבו את זה כמה שיותר. ברור שניפגע וחייבים לחשוב איך לעזור לנו בזמן העבודות, לתת הנחות, להוריד ארנונה. אין מקום שבו עשו עבודות לרכבת הקלה והעסקים לא נפגעו.
מהעירייה נמסר: "אנו פועלים לגיבוש סל כלים לתמיכה בעסקים בתקופת העבודות. בקרוב יתקיים הליך שיתוף ציבור, ובו יוצגו הצעות לתקופה המדוברת, בין היתר, הקלות כגון בהוצאת כיסאות ושולחנות, שוברים לרכישה באזור העבודות, שילוט רלוונטי ואנשי קשר יעודיים לעת הצורך. בעלי העסקים מוזמנים לשתף בצרכיהם ולהציע עוד רעיונות".
מהפך השבת של אובספלד
סגירתו של סניף 'ארומה במושבה' בשבתות לא היה צעד פשוט עבור אובספלד. "רכשתי את הסניף מבעלי הרשת (יריב שפע; ק"פ)", הוא נזכר."הכל עבד יופי, למעט חוזה שכירות גרוע שירשתי, וחיפשתי מקום אחר. כשנודע לי שהבורגר ראנץ' עוזבים, ישר הגעתי למשרדים של רמי לוי, בעלי הנכס, ואמרתי לו שאני רוצה את המקום. סגרנו כמעט את כל הפרטים, כולל השכירות, וקבענו להיפגש בהמשך כדי לחתום. רק כשבאתי לצאת מהמשרד שלו, הוא מעיר לי: 'אתה יודע שאצלי אין עסקים שעובדים בשבת. גם אתה תצטרך לסגור'. הייתי בהלם. רציתי לוותר וללכת, אבל רמי אמר לי 'תבדוק את זה', והוסיף שאם יהיה הפסד הוא יכסה אותו.
עוד בחדשות:
"אכן בדקתי את נושא הרווחיות של שבת לעומק עם רואה החשבון שלי: בתור בעל עסק, מה שהכי מעניין אותך זה ההפקדות הגדולות בראשון בבוקר. אבל כשאתה מתחיל לעשות תחשיבים, אתה מבין שגם עסק שסוגר בשבת, נהנה מחצי יום שישי וממוצ"ש, אז כבר זה מתקזז. עוד גיליתי שבשבת אנשים פחות קונים ארוחות אלא מסתפקים בקפה ומאפה ובאים יותר להעביר את הזמן, כך שהעסק אולי נראה מלא אבל בתחלופה יותר נמוכה מביום חול, כשבאים, קונים ארוחה וממהרים לעבודה. גם לעובדים צריך לשלם שכר גבוה יותר ולדאוג להם למוניות הביתה כי אין אוטובוסים. בסוף, ההוצאות של העסק גדולות יותר, ובאמצע שבוע אתה מפסיד את הקהל הדתי שמחפש תעודת כשרות.
"חזרתי ללוי ואמרתי לו שאני מסכים לתנאי, והוא עוד הוריד לי אלף דולר מהשכירות החודשית שקבענו, כמחווה של רצון טוב. מאז, כל שישי בצהריים כשאני סוגר את הסניף אני מברך את רמי לוי שעל הדרך גם החזיר לי את זמן הבילוי עם המשפחה בסופ"ש, וכולם סביבי יצאו מורווחים".
מה הכי יהיה חסר לך? ״בטח לא לקום בארבע וחצי לפנות בוקר ולהסתכל במצלמות ולראות שהמנהל התורן, שאמור לפתוח את הסניף לא התעורר ואני צריך להיות מוקפץ במקומו. זה קורה לפחות פעמיים בחודש. יש לנו 80 אחוז לקוחות קבועים ופרלמנטים. אתה יודע כל אחד בדיוק איך הוא אוהב לשתות את הקפה שלו. זה כבר לא סתם לקוחות זה לארח אנשים כמו שבאים אלייך לסלון בבית. הורים משאירים לי בקופה מפתחות של הבית לתת לילדים אחרי בית ספר. וגם משאירים להם כסף או כרטיס ארומה שיאכלו משהו אחרי הלימודים. איזה לקוח ערירי על כסא גלגלים חשמלי שהיה בא לכאן בפתיחה, בשש בבוקר ונשאר עד הצהריים, פתאום נעלם והפסיק להגיע ביררתי והבנתי שהוא נפטר. אחרי חודש אני מקבל טלפון מעורך דין תל אביבי שאומר לי להגיע אליו להקראת ירושה. מסתבר שהבחור הערירי הכניס אותי לירושה שלו. ישר תרמתי לאיל"ן את הכל הסכום. כל ארבעת הילדים שלי עבדו כאן במקום. כל אחד בזמנו. זה היה גם מקום של חסד שנתן לי את האפשרות לתת גם חזרה לכל מי שנזקק. היוזמה להכניס תפריט בכתב ברייל לכל הרשת של ארומה היא יוזמה שהתחילה אצלנו במושבה בעקבות לקוח עיוור. עשיתי לקראת המכירה של המקום סיכום של כל התקופה. מסתבר שעבדו כאן לא פחות מ 1132 עובדים. בפרק זמן של 20 שנה . יש לי היום לקחות שהם התחילו להגיע כילדים עם ההורים שלהם והיום הם כבר באים עם הילדים שלהם. זה לא הולך ברגל".
ידיעות ירושלים נוספות
פורסם לראשונה: 00:55, 21.12.22
