סבתא לא עזרה: בית משפט השלום בירושלים דחה השבוע תביעה של משפחה שדרשה להכיר בזכויות שלה במבנה מגורים בשכונת תלפיות, בו גרה בעבר סבתם. השופט אלעד לנג קיבל את עמדת ממשלת בריטניה, קבע כי היא בעלת המקרקעין, והורה לסלק את מי שהשתלט על הנכס שלא כדין.
התביעה: ישראל תמכה דווקא בבריטים
התובעים טענו כי סבתם קיבלה "הרשאה" להתגורר במבנה על ידי המדינה והסוכנות היהודית. הם ציינו כי המשפחה חיה במקום במשך עשרות שנים תוך "נהיגה בו מנהג בעלים". לטענתם, הדבר מקנה להם זכויות דיירות מוגנת ואף בעלות מכוח "חזקה נוגדת".
אולי יעניין אותך:
ממשלת בריטניה טענה כי היא בעלת הקרקע עוד מלפני קום המדינה, כאשר מאז 1948 ועד היום, השטח רק הוחכר למדינת ישראל. עוד נטען, כי אין בידי התובעים שום מסמך שמוכיח את זכויותיהם, לא מכוח ירושה ולא מכוח דיירות. נציגי הממלכה המאוחדת הציגו מסמך חתום משנת 1967, לפיו ניתנה לסבתא אך ורק רשות מגורים זמנית ובלתי-עבירה – ללא כל זכויות קניין או דיירות מוגנת. עוד טענה ממשלת בריטניה כי כל טענות התובעים התיישנו זה מכבר או שהוגשו בשיהוי קיצוני.
מדינת ישראל והסוכנות היהודית תמכו בעמדת ממשלת בריטניה. נציגיהן הדגישו כי לעולים ששוכנו באזור בתלפיות באותן שנים לא ניתנה זכות של דיירות מוגנת, אלא רשות זמנית בלבד. עוד נטען כי המסמך עליו חתמה הסבתא תומך בכך. אגב, בהמשך הם ביקשו התובעים למחוק את טענת הדיירות המוגנת מכתב התביעה – אך בקשה זו לא התקבלה.
השופט: "הנציג" היה למעשה פולש
השופט לנג קבע כי לתובעים אין כל זכות דיירות מוגנת, שכן הסבתא קיבלה רשות בלבד להתגורר בנכס, ללא כל בסיס להסכם שכירות או תשלום דמי מפתח. גם טענת ירושת הזכות – נדחתה. בנוסף, נקבע כי התובעים נטשו את המבנה כבר בשנת 2014, עברו לדירה חדשה, ולא חזרו לגור בו – מה שמקים עילת פינוי.
השופט ביקר בחריפות את ניסיונם של התובעים להציג את אחד ממכריהם, כ"נציגם" אשר המשיך להחזיק בנכס בשמם. לדברי השופט זו היתה עסקה כלכלית לכל דבר, במסגרתה הדייר קיבל מהמשפחה הרשאה לשפץ ולגור בנכס – ובכך למעשה פלש אליו.
בפסק הדין נכתב כי מאחר ומכתב הדרישה לפינוי הנכס התקבל אצל התובעים כבר לפני כחמש שנים, באוגוסט 2020: "אני מורה לתובעים, ולכל גורם הנמצא במקרקעין מטעמם, לפנות את המקרקעין, לסלק ידם ממנו ולהימנע מלהיכנס אליהם עד ליום 2.10.25".
השופט החליט למצות את הדין עם התובעים והטיל עליהם לשלם את הוצאות מדינת ישראל בסך של 150,000 שקל, וכן את הוצאות הממלכה המאוחדת בסך 150,000 שקל.
בשולי פסק הדין נכללה עוד מכה כספית לתובעים, כאשר בית המשפט קבע כי "על אף שהדבר אינו נדרש על פי ההלכה הנוהגת - ניתן בזאת לממלכה המאוחדת היתר להגשת תביעה לתשלום דמי שימוש במקרקעין, כפי שהתבקש על ידה בכתב תביעתה שכנגד".
