בשנה האחרונה עשה יעקב שרביט מעל ל-150 ימי מילואים, לצד העבודה כמנהל תשתיות ב"סופרבוס" ממנה פרש לאחרונה. בתפקידו במילואים משמש שרביט (71), תושב מלחה, כמפקד הר הרצל.
"זו היתה שנה קשה. טיפלתי ב-16 הלוויות ביום", הוא מספר. "זה אומר לדאוג לכל נושא הלוויה עד לרמת ליווי המשפחות שמגיעות להיפרד. אני בהר הרצל מאז מלחמת יום כיפור, כל מלחמה קשה כשלעצמה, אבל המלחמה הזו היתה אחרת - הקהל שמגיע בהמוניו גם כשלא מכירים את החלל כדי לכבד את זכרו וגם לצערנו הכמויות שהיו בחודשים הראשונים, שזה היה בלתי נתפס. היו ימים שעשינו הלוויות ברצף, עם הפסקה של חצי שעה בין אחת לשניייה. קשה לעמוד ולשמוע את ההספדים, קשה לראות את הילדים שמספידים את האבא שלהם, אלו מחזות קורעי לב".
מתרגלים?
"לעולם לא. אחרי כל לוויה יש שיחת חוסן עם איש מקצוע מהצבא".
עבדת בתחבורה הציבורית בעיר בתקופות הקשות של הפיגועים.
"באינתיפאדה הייתי קצין ביטחון כשחמישה אוטובוסים התפוצצו. אחיין שלי היה באחד מהם. החברה שלו נהרגה והוא נפצע. היום הוא בסדר".
מה דעתך על התנהגות הפקחים?
"הפקחים שלנו נמדדים כל יום כל היום. אם פקח מתנהל לא יפה הוא חוטף. השירות חשוב לנו. זה לא קל לעבוד עם קהל, יש הרבה נהגים שמותקפים על ידי נוסעים. כשבן אדם מחכה לאוטובוס והוא לא הגיע בזמן או סוגר את הדלת לפני הלקוח, אז כל החברה נראית לו לא טוב, אבל זה לא כך, ויש לי את היכולת לעשות השוואה. אנחנו עובדים כל הזמן כדי לשפר".
אוטובוס או רכבת?
"בסוף השירות של האוטובוסים הוא הכי טוב. נכנסנו למכרז בירושלים עם אוטובוסים חדשים, הם נראים לא טוב היום, בגלל הכבישים בעיר. אני שומע את זה גם מנהגי מוניות. אברך על הרכבת כשהיא תהיה מוכנה. בהתנהלות עכשיו של הבנייה זה קטסטרופלי, לא יתכן שבמכה אחת יעשו את הכל".
קראו גם:
איך משלבים בין עבודה למשפחה?
"אשתי נפטרה לפני 22 שנה ולפני כן היתה חולה 13 שנים. אני גידלתי את הילדים וחיתנתי אותם, היא לא זכתה. זה לא היה קל, לא הייתי בבית המון. כשהנכדים היו בצבא לא היה רגע שלא חשבתי עליהם".
