אבל בשכונת נחלאות: אריה מארק ז"ל, מייסד תיאטרון פרגוד בנחלאות, נפטר ביום שבת האחרונה בבית החולים הדסה עין כרם, שבוע בדיוק לפני מלאת 90 לחייו. החברים כבר התארגנו לחגוג לו מסיבה גדולה ב'נוקטורנו' עם המון אמנים שעברו תחת ידיו.
"הוא התרגש מאוד לקראת האירוע", סיפרה אביבה, חברתו הטובה ל-mynet ירושלים, "מעולם לא הסכים לחגוג יום הולדת, זו הפעם הראשונה שהוא אישר לנו לעשות את זה עבורו. ביום שכבר סגרנו את הכל היינו צריכים להודיע לכולם על כך, הוא חטף דלקת ריאות קשה. הוא כל כך שמח וחיכה לחגיגת יום ההולדת, כל בוקר זה הרים אותו מהמיטה. אמרנו לו 'אריה תתכונן, עוד שבועיים אנחנו חוגגים לך יום הולדת'. איזה חיוך היה עולה על פניו. הוא לא חש את הגיל עליו – היה בטוח שיחיה לנצח והיה פעיל מאוד. פעם בשבוע היה מגיע לחדר כושר, עולה על המכשירים ומתאמן כרגיל".
מארק ז"ל היה שריד שואה ונולד ברומניה. הוא עלה לבדו ארצה על אניית המעפילים רפיח במסגרת עליית הנוער. בגיל 14 בהגיעו לארץ נשלח לכפר חסידים, שם החליט שהתיאטרון הוא ייעוד בחייו, בהיותו בן 16 הצטרף לבית ספר למשחק בהנהלת הנרי דורו ברמת גן. לאחר שירותו הצבאי הגיע לירושלים וב-1969 ייסד וניהל את 'תיאטרון פרגוד' בנחלאות.
בשנת 1972 עבר התיאטרון לפינת הרחובות בצלאל וניסים בכר. במה שהיה בעברו הרחוק אורווה ובור מים שכן אולם המופעים, ובקומה שמעליו, במה שהיה לפני כן בית מרחץ טורקי, בנה מארק ז"ל את משרדו ומקום מגוריו.
במשך השנים היתה בתיאטרון פעילות יצירתית ערה. הוא היה לא רק בית מארח להצגות ה"פרינג'" התל אביביות אלא גם במה פעילה להפקות מקומיות ולמחזות מקוריים. היו בו ערבי שירה, ספרות, מוזיקה מגוונת והקרנות סרטים. במשך רוב שנות קיומו נלחם "פרגוד" על חייו. התמיכות מהעירייה וממשרד החינוך הגיעו במשורה. למרות הקשיים, כבש "פרגוד" מקום של כבוד בתרבות הירושלמית ואריה מארק ז"ל היה תמיד מאנשי התרבות החשובים בירושלים.
"הוא היה גר במקום. לאחר ששכר את המקום הזמין הרבה מתנדבים וחברים כדי לעזור לו להפוך את המבנה לסוג של תיאטרון", סיפרה חברתו אביבה ל-mynet ירושלים, "כל מה שהיה בתיאטרון הוא מעשה ידיו – בניית הבמה וריתוכים, הכל הוא עשה. הוא היה גם המפיק גם המנקה גם מנהל הבמה וגם השחקן. הרבה אנשים רצו לעבוד שם כדי להיחשף לדמותו המסקרנת והכריזמטית. הוא היה גר שם עד היום שחברת פרגוד החליטה לסגור את התיאטרון, ובשנותיו האחרונות עבר לגור בפסגת זאב.
"היה לו חלום לשחק ולהופיע ולכן הגשים את זה בתיאטרון שהקים. הוא לא הסתפק בהגשמת החלום האישי שלו בלבד, הוא עזר לכל אמן שחלק איתו את חיידק הבמה לקבל את ההזדמנות להופיע מול קהל. רבים מהאמנים המוכרים בישראל, חבים לו את הקריירה שלהם. הוא זה שאיפשר להם לעלות על במה בפעם הראשונה ולהציג את הכישרון שלהם לקהל. כך לדוגמא: הזמרת סי היימן, הזמרת דנה ברגר, הפסנתרן יונתן בר גיורא, והפנטומימאי חנוך רוזן. כמו כן היה פרגוד היה ביתם של 'הברירה הטבעית', מאיר אריאל ז"ל, ניקו ניתאי ז"ל ורבים אחרים".
במשך תקופה מסוימת ניהל אריה מארק את מרכז ז'ראר בכר. נתח לא זניח ממשכורתו הקדיש ל"פרגוד" וכך שמר למעשה על קיומו. בשלב מסוים נאלץ אריה לפנות את האולם והעביר את כל פעילות "פרגוד" לקומה השנייה הנטושה – זו של בית המרחץ לשעבר. התיאטרון נסגר סופית בשנת 2005. הוא עומד נטוש עד היום ורק השלט שבמרומי הבניין עדיין מזכיר את הימים הגדולים של אריה מארק ושל הפנינה התרבותית שיצר.
"הוא היה אריה-אריה, אבל אדם צנוע, עניו. הוא היה איש של אנשים - היה חשוב לו לעשות טוב בעולם ולזה הוא שאף כל חייו", אומרת אביבה בכאב, "כבר 15 שנים שאני מגישה את מועמדותו לפרס יקיר ירושלים, אבל הוא טרם קיבל את הפרס. עכשיו כבר מאוחר מדי. לצערי ירושלים לא ידעה להגיד תודה על פעילותו העניפה. אפשר לומר שמה שעשה אריה בחייו הקדים את זמנו, הוא זה שהניח את התשתית לתיאטרון בירושלים".
בימים אלה פועל יו"ר המינהל הקהילתי, אופיר לנג, מול עיריית ירושלים כדי להנציח את פעילותו של אריה מארק ז"ל. לנג מבקש מהעירייה לקרוא למבנה על שמו של מארק ז"ל.
ידיעות ירושלים נוספות
