שבוע לאחר השבעת הממשלה החדשה והורי הילדים בתיכון הערבי-יהודי הירושלמי (היחיד בארץ) מתכננים לקיים בימים הקרובים סדרת מפגשים. כמו כן צפויות שיחות על המצב הפוליטי גם בכיתות עצמן.
וברקע: חשש של הורים לתלמידים מהתיכון יוצא הדופן מעלייה באלימות, במיוחד כלפי התלמידים הערבים. כך מנסים להתנהל במוסד החינוכי מהליברליים בישראל לנוכח המציאות הפוליטית.
בואו נדבר על זה
השבעת הממשלה החדשה גרמה ללא מעט אוכלוסיות (כגון הקהילה הלהט"בית והמרצים באוניברסיטאות) לחשב מסלול מחדש ולנקוט פעולות מסוימות בתגובה לחשש לפגיעה בליברליות. גם בתיכון הדו־לשוני בירושלים לא קופאים על השמרים, בוודאי במקום שבו נוהגים לדבר על פוליטיקה - ובימים הקרובים צפוי שיח הנוגע למצב הפוליטי ולממשלה החדשה.
עופר מתן, מנהל התקשורת והשיווק של עמותת 'יד ביד' שמפעילה את התיכון, מגלה גם כי מאז הבחירות יש עלייה של 20 אחוז במספר ההורים שמגיעים ל'ימים פתוחים' במטרה לרשום את ילדיהם. "זו אינה הפעם הראשונה שבתקופה של מתיחות והקצנה בשיח יש גידול בעניין שמגלה הציבור היהודי הליברלי, ולא רק הוא, בחינוך הדו־לשוני", הוא אומר ל"ידיעות ירושלים".
מצד שני, יש גם לא מעט הורים שחוששים מן העתיד לבוא: "זה מדאיג וצריך לחשוב איך מחזקים את הילדים והמורים להתמודד עם הממשלה החדשה", מצהירה רבקה ברדח, אם לילדה ביסודי הדו־לשוני, שחוששת מהמצב החדש ומהיתכנות, לדבריה, של מקרי אלימות כלפי הילדים הערבים.
פוחדים מהסלמה? "יש המון דברים שיכולים לקרות. תהיה עליה באלימות. יש לזכור כי היינו יעד בעבר (נסיון הצתת המבנה ב־2014; מ"ש), ויכול להיות שזה יחזור על עצמו. נכון, העובדה שמדובר במוסד חינוכי שבו לומדים ילדים מקטינה את הסיכון - אבל כאמור, היינו כבר יעד למעשה אלימות בעבר".
סדרת טלוויזיה חדשה
בתיכון הדו־לשוני בירושלים לומדים 240 תלמידים יהודים וערבים. המוסד החינוכי הליברלי יוצא הדופן שוכן בגבול שבין השכונות פת ובית צפאפה. הוא פועל תחת עמותה פרטית. לעומתו, בית ספר היסודי הדו־לשוני בירושלים הוא מוסד ציבורי בבעלות עיריית ירושלים ונמצא תחת ניהולה של ג'והיינה דכוור סלים.
בישראל יש כיום 6 מוסדות חינוך דו־לשוניים של עמותת 'יד ביד', ובהם לומדים כ־2,000 תלמידים בגילים 3 עד 18. אלא שרק בירושלים פועל גם תיכון. אגב, וללא תכנון מוקדם – דווקא בתקופה המורכבת הזו עלתה השבוע ב'חינוכית' סדרת הטלוויזיה 'מדרסה' – סדרת דרמה קומית חדשה שפונה לציבור הערבי והיהודי כאחד. היא מתרחשת, איך לא, באחד המוסדות של בית הספר הדו־לשוני. את הסדרה כתב סייד קשוע, ששני ילדיו בוגרי הדו־לשוני.
מנהלת התיכון הדו־לשוני, אפרת מאיר, מחזקת את דבריו של מתן: "נכון שבחודשים האחרונים יש התעניינות יותר גדולה בבית הספר. הורים פונים ורוצים לבדוק את האפשרות להצטרף גם לתיכון וגם ליסודי. לדעתי המציאות כיום גורמת להורים לחשוב לאיזו מערכת הם רוצים לשלוח את הילדים. הם רוצים מערכת שוויונית, מכילה, ליברלית, כזו שמקדמת ערכים של שוויון וצדק רב־תרבותי. "הממשלה החדשה מציבה אתגר לכל החינוך הממלכתי ולא רק ספציפית לחינוך הדו־לשוני", מסבירה מאיר, ומוסיפה: "יש אצלנו קהילת הורים שפועלת בשביל לדבר ולהבין את אתגרי השעה. ההורים נפגשים גם בינם לבין עצמם לקיים שיחה על המצב, על הנושאים העכשוויים. הם מהווים מעין קבוצת תמיכה האחד לשני".
קיימים חששות מצד התלמידים? "זה עולה בשיעורי אזרחות, נושאים פוליטיים של שמירה על מיעוטים, שיח של זכויות, נושא מגדר - הסיפור של ייצוג נשים גם בפוליטיקה גם עולה מאוד. אנחנו מלמדים מגדר בכיתות רב־תרבותיות, דבר שרלוונטי".
"יש הרבה דאגות"
מה קורה מאז הבחירות?
מאיר: "הקולות קיימים הרבה שנים, אבל עכשיו ברמת ההצהרות קשה יותר. בית הספר נותן מענה לבסיס שקיים פה מקום המדינה - שזה הפרדה בין החינוך הערבי ליהודי. אנחנו מאתגרים את זה כבר יותר מ־20 שנה. זה לא שקרה משהו היום שאנחנו צריכים לתת מענה מיידי. כמובן אנחנו עם תשומת לב גדולה למה שקורה. אנחנו שייכים לחינוך הממלכתי ורואים את האתגרים של החינוך הממלכתי שהחינוך הערבי הוא חלק ממנו".
המארגנת הקהילתית של 'יד ביד' ירושלים, נופר כהנא: "סביב בית הספר קיימת קהילת הורים פעילה. הבחירה בגנים ובבתי הספר הדו־לשוניים היא משמעותית, כזו שלא מתעלמת מהשונות ומהמגוון שיש לנו בארץ ובעיר. אנחנו חיים את זה ביחד עם כל האתגרים הכרוכים בכך, וכן, עושים זאת גם בזמנים קשים ומורכבים. מן הסתם המציאות החדשה מעלה הרבה חששות ודאגות, רוצים לתת להם מקום, להיות ביחד בזה, ולהבין איך אנחנו מחזקים האחד את השני ופועלים בתוך המציאות הזו".
יש תחושה שאתם זקוקים האחד לשני יותר כעת? "כן. אנחנו אכן מרגישים שצריכים האחד את השני במיוחד. אנחנו צריכים להתחזק מבפנים".
ברדח: "מצד אחד אפשר להגיד שהקואליציה החדשה מביאה דברים שמתנגדים לתכנים הבסיסיים של בית הספר ושל האנשים שבוחרים להיות חלק מצורת החינוך הזו. אלא שבירושלים אנחנו כבר מתמודדים שנים עם מתנגדים, כמו האירוע הקיצוני ב־2014, שבו שרפו שתי כיתות בבית ספר".
את מודאגת? "זה מדאיג וצריך לחשוב איך מחזקים את הילדים והמורים להתמודד עם הממשלה החדשה ועם הערכים המעשיים שהיא תביא. חייבים לחשוב איפה הקול שלנו ומה אנחנו רוצים להביא. זה אנשים שבחרו ומאמינים שאפשר לחיות ביחד. כשאתה נכנס לבית הספר אתה מרגיש את החיבור. כששני אנשים רוצים את זה אפשר לעשות המון ביחד. במשך השנים היו ילדים שהותקפו בגלל שראו אותם לומדים אצלנו. אני חוששת שתגבר האלימות כלפי התלמידים הערבים וכלפי כל מי שבעד שיתוף פעולה איתנו".
עוד בחדשות:
מה אתם עושים? "אנחנו מדברים על זה בבית הספר וזאת המציאות שלנו. לומדים מתמטיקה, מדע, חשבון, וגם מדברים על מה שקורה סביבנו. האקט הכי חשוב זה להגיע לבית הספר ולהראות שזה נמשך בניגוד למה שקורה בממשלה".
עדי שטיין, אם לשתי תלמידות ב'דו־לשוני': "החשש מאלימות כלפי הקהילה תמיד קיים, והממשלה הזאת רק חשפה את מה שאנחנו יודעים שנים - את העובדה שיש ציבור גדול שקשה לו 'לבלוע' אותנו. ממשלה כזאת יכולה לתת לציבור הזה יותר לגיטימציה".
ידיעות ירושלים נוספות
