"יובלי שלי, לעולם לא האמנתי שאעמוד בסיטואציה שבה אצטרך להספיד אותך. חשבתי שאצטרך לחלוק עם העולם איזו נערה היית כשתעשי את הדברים החשובים והגדולים שנועדת להם. יובלי שלי, זכיתי. זכיתי במתנה למשך 24 שנים 3 חודשים וארבעה ימים, ותאמיני לי, זו היתה מתנה מהיום שנולדת, קראנו לך תענוג כי מהיום הראשון זה היה תענוג רצוף לגדל אותך״.
"לעולם לא התלוננת לעולם לא קינאת למה הוא כן ואני לא, לעולם לא שפטת אף אחד ורק ניסית להבין ולראות את הדברים בדרכו שלו, אלו תכונות שהפכו אותך לכל כך מיוחדת לכל כך מדהימה, כמו שמש הפצת רק אור מסביב, כל כך הרבה שקט ושלווה בך, לצד עוצמה וחוזק. כשהבעתי את מורת רוחי למה את לא הולכת ללמוד, הסברת לי שכרגע יש דברים יותר חשובים ואי אפשר לעזוב את החניכים שאת כל כך אוהבת לפני שהם יסיימו י"ב. אתמול כתב לנו אחד החניכים: "אני חניך של יובי בפנימייה… חייב לומר שאני שבור, מרוסק. אני חושב שאני לא צריך לספר לך איזו ילדה מיוחדת גידלת".
סיגלית קשת, אמה של יובל: "השנה התחלת לעבוד בעמותת אתגרים והתמודדת עם קהל לא קל ולא תמיד מתקשר, דיברת אליהם כמו לכולם, וכשחניך אמר שהוא מפחד לחצות גשר לא הסברת לו למה הוא לא צריך לפחד, פשוט צחקת ואמרת לו שכדי להגיע לשם צריך לעבור את הגשר. והושטת לו יד ועברתם את הגשר ביחד, עם חיוך. דובשנית שלי, נעשה הכל לשמור על המוטו שלך ולפזר אהבה וחמלה ונתינה בלי לשפוט ובלי לצפות לתמורה, ולעולם לעולם לא נשכח את החיוך והצחוק והחוכמה שלך שילוו אותנו לכל אורך חיינו. אני מבטיחה לך שנשמור על המשפחה ונשמור על אמיר ונמשיך לעשות ארוחות שישי שכל כך אהבת וכעסת אם רציתי לוותר, ותמיד תמיד תהיי איתנו עמוק בלב ברגעים הקשים וברגעים השמחים. נזכור אותך עם חיוך והמון אהבה כמו שאת ראויה".
יהי זכרה ברוך.
- הכתבה המלאה תתפרסם מחר בעיתון "ידיעות ירושלים"
