החורף ללא קורת גג מביא לקצה צעירים רבים בסיכון, המשוטטים במרכז העיר. חלקם לקו במחלות, אחרים חוו ניצול ופגיעות מיניות- וכל זאת כי אין להם לאן ללכת. הם מספרים על ההדרדרות המהירה לסמים ואלכוהול, ומתארים מציאות קשה במיוחד בשל הקור העז, שגורם להם להפוך לקורבנות בהסכמה של בריוני רחוב וטיפוסים מפוקפקים.
בימים אלה עמותת "אהבת חינם" יצאה במבצע הגנה מיידי לימות החורף הקרים שמטרתו להעניק לנערים בסיכון תמיכה, סיוע וביטחון, ובכך לאפשר להם גם לצאת ממעגל הסבל. העמותה מתכוונת לחלק לנערי הרחוב ערכות לחורף שיספקו להם הגנה וחום בימים הקרים. הערכה כוללת: שק שינה, שמיכה חמה, חם צוואר, כפפות, זוג גרביים ומוצרי היגיינה חיוניים. כמובן שמדובר במענה חלקי לתופעה קשה ונרחבת במהלכה כל יום עבור אותם צעירים הוא מלחמת הישרדות
"יש לי חרדה מהקור"
מ', צעירה בת 19 מספרת כי במצטבר היא חיה מחוץ לבית הוריה כבר שנתיים. "גם במהלך הלימודים, במעבר בין הפנימיות, היו הרבה תקופות שהעיפו מהבית או ברחתי מהבית", היא משתפת. "נחשפתי להרבה דברים שליליים כבר מגיל 14. כיום אני מתגוררת בבתים של חברים, אבל אי אפשר לקרוא לזה ממש בתים, כי התנאים בהם מאוד קשים. אני בהישרדות תמידית.
"גדלתי בבית שמש, ובפעם הראשונה הראשונה שהעיפו אותי מהבית, הסתובבתי שם ביערות. פגשתי גבר נרקיסיסט ומאוד אלים. הוא מאוד רצה להיות בן הזוג שלי, ואני לא. אנשים כאלה פועלים בצורה מסויימת - הם בהתחלה נותנים לך את כל העולם, ואחרי זה עושים לך מניפולציות כדי שלא תעזבי אותם. הם רואים בך השקעה לטווח ארוך. הוא היה צורך סמים ומשך אותי לזה, כשהייתי אז רק בת 15. הייתי מאוד פצועה, והוא המענה היחיד שהיה לי ואיתו נפצעתי עוד יותר".
בהמשך חייה התגלגלה מ' לירושלים. "החורף פה מאוד קשה, בטח שבלילות. הגעתי לרחוב לא מוכנה, ונתקלתי בטיפוסים שמוכנים לעזור לך רק שהם מצפים ל'תשלום' בסופו של דבר, ואין לך ברירה. הם מוכנים לתת לך מקום לישון, אבל בתמורה, את לא יכולה להגיד לי 'לא' לשום דבר שידרשו ממך. כבר קרה לי שמישהו הציע לי מקום לישון וידעתי שהוא רוצה ממני את הגוף שלי. אמרתי לו שאני מגיעה, אבל אני לא מוכנה לזה אבל הוא אמר לי שאם הוא נותן לי, אני צריכה לתת לו תמורה. ושאחרת אין לו מה לעשות איתי. הייתי ילדונת בת 17, בלי אף אחד לפנות אליו, רעבה, היה קר ברמות מטורפות, והייתי על אחוזים מאוד בודדים של הסוללה בטלפון. פשוט לא הייתה לי ברירה.
"בגלל זה, עד היום יש לי חרדה מאוד גדולה מהקור. כשנכנסתי לדירה של חברים והבחנתי שאין חימום, נכנסתי להתקף פוסט טראומה שהיה לי קשה לצאת ממנו. ברגע שאני בחרדות – כי אין לי שמיכה, חימום, אוכל, או צריכה לקבל מחזור ואין לי איך לקנות פד - אני מרגישה שכל יום הוא כמו סוף העולם. זה להתחפר בטראומות שלך ולהעמיק אותם, ואין לך מענה מיידי.
"אני יכולה לבכות כשאני מדברת על זה. אלה באמת דברים בסיסיים שמובילים הרבה בני נוער לסמים. כי אתה במצב תמידי של חוסר ושל נזקקות, אין לך מה להפסיד. אתה לא יודע איפה אתה תמצא את עצמך בסוף הלילה ואיפה תישן, אז סמים זה המענה הכי זמין במצב הזה - לפחות בכמה שעות הקרובות אתה תוכל לשכוח מכל הרע שאתה שקוע בו.
עוד בחדשות:
"כשמדובר בנערות, אז בלית ברירה הן נאלצות ללכת עם כל מיני טיפוסים ולתת להם מה שהם רוצים כי האלטרנטיבה היא להיזרק על ספסל ברחוב, להתחיל לשתות אלכוהול כדי להתחמם, ואז לפגוש את אותם טיפוסים מפוקפקים. בכל מקרה את מוצאת את עצמך בלי תחתונים, כמעט עירומה באיזה בניין – ושלא מרצונך. אני עברתי אונס ברחוב כבר חמש פעמים.
"זה לא נדיר לראות נערים יושבים באיזה בניין וקופאים מקור. הניצול מאוד מהיר משם, זה מה שהרחוב מציע. הרצון לברוח מהקור יגרום להם לעשות הכל, רק כדי לשרוד את המצב הזה. הם יעשו הרבה בשביל מקום לישון בלילה ואיזה סנדוויץ' בבוקר".
"נשארתי רק עם חולצה ומכנסיים"
ר' (17), היא ירושלמית מלידה, וכשההורים שלה התגרשו, עזבה את הבית. "אני כבר יותר משנה וחצי לא בבית. אבא שלי לא בקשר עם אף אחד מהאחים שלי, ואמא שלי לא כל כך בסדר בריאותית והתנהגותית. אני החלטתי פשוט לעזוב את הבית כי גם ככה לא היה לי שם מקום ולא קיבלו אותי.
"הגעתי לכיכר ציון, בהתחלה עם חברות. הייתי ישנה אצל חברה אחת ופעם אצל אחרת, אבל עכשיו כבר לא, ואין מי שיקבל אותי. מצאתי את עצמי ברחוב עם איזה ג'קט וחולצה אחת, ועכשיו כבר אין לי כלום.
"ויתרתי על הג'קט לטובת נערי רחוב אחרים כי לי היה יותר משהיה להם, ואני רק עם חולצה ומכנסיים. החורף בירושלים מאוד קשה, ואני חולה כבר המון זמן. יש לי דלקת ריאות והגרון כואב לי. לפעמים אנשים נותנים לי תה או מים אבל לא יותר מזה. הייתי מוכנה לעשות הרבה בשביל כפפות או גרביים כדי להתחמם, רק שזה מאוד מפחיד. יש לי חרדות מכל מיני אנשים מלחיצים שבאים ורואים אותי לבד ושקר לי.
"פעם בא אלי איש גדול ומפחיד, כשהייתי מאוד רעבה, והיה לי קר", נזכרת ר' בבכי, "הוא אמר שידאג לי ויתן לי מיטה חמה ללילה. הלכתי איתו בפחד. נכנסתי לשירותים שלו ונעלתי את עצמי. פשוט לא יצאתי משם כל הלילה.
"רק לפנות בוקר איכשהו הצלחתי לברוח משם, ממש קרה לי נס", אומרת ר' בכאב, ומבקשת: "אם מישהו ידאג לנו לבגדים חמים, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו".
"הוא רצה את הגוף שלי"
עבור ה' (16) זו הפעם השלישית שהוא חי מחוץ לבית הוריו, כשבסיבוב הוא כבר חודשיים ברחוב. "ההורים שלי לא אהבו את איך שאני חי, ובמריבה האחרונה אבא שלי העיף אותי מהבית. אני ישן באיזה מחסן של דוד שלי. זה חדר עם מיטה בלי שירותים ומקלחת. כשהיה גשם המחסן הוצף במים, ורק לעיתים רחוקות אני מגיע לישון שם.
"בעיר אני מסתובב עם התיק שלי שיש בו מעיל וכמה בגדים להחלפה, ועם זה אני איכשהו מסתדר בקור. בפעם הראשונה שיצאתי מהבית, גרתי במבנה נטוש בתחנה המרכזית והיו לילות שהיה לנו מה-זה קר. הייתי גם ישן בתחנות של האוטובוסים במרכזית והייתי קופא. היה שם מישהו שהציע לי לבוא לישון בבית שלו. הוא היה משתמש בנו (בנערי הרחוב, א"פ) כדי לסחור עבורו בסמים. הסכמנו כי הוא הכניס אותנו לבית שלו ונתן לנו לישון שם. אחר כך הוא נתפס".
"היו לילות שהייתי מת לחזור הביתה, להיות בבית חם. אני לא אוהב ללכת לאנשים זרים, אבל היו פעמים שממש לא היה לי איפה להיות, אז הלכתי איתם. אלה טיפוסים שלא הייתי רוצה להיות איתם, והיו כאלה שביקשו ממני גם דברים לא נעימים.
"כשהייתי בן 14, הייתי אצל בנאדם גדול פיזית. הוא הציע לי מיטה ללילה ומהר קלטתי מה המטרות שלו - הוא רצה את הגוף שלי. האמת, חשבתי שאני חזק ושזה לא יקרה. אמרתי לו שזה לא מתאים, אבל אחרי שעה, זה קרה (האונס שה' עבר, א"פ), ואמרתי לו אחרי זה שאני צריך ללכת הביתה".
בימים אלה עמותת "אהבת חינם" יצאה במבצע הגנה מיידי לימות החורף הקרים שמטרתו להעניק לנערים בסיכון תמיכה, סיוע וביטחון, ובכך לאפשר להם גם לצאת ממעגל הסבל. לתרומות של ביגוד ואמצעי חימום, פנו לעמותת 'אהבת חינם': 02-990-0009. להעברה בנקאית: בנק מרכנתיל דיסקונט (17), סניף 663, חשבון 93938731 על שם "אהבת חינם -לתת בשביל לתת".
פורסם לראשונה: 03:00, 26.02.23
