את הספר השלישי שלו, כתב ד"ר אילן אזרחי (69), גמלאי תושב רחביה, בעקבות ההיכרות שלו רבת השנים עם יהדות אמריקה ומוסד השליחות הציונית. אזרחי, נשוי ואב ל-3, הוא אקדמאי שלו דוקטורט בחינוך ואנתרופולוגיה, מומחה ופעיל בתחום של קשרי ישראל והתפוצות וחוקר ומלמד באוניברסיטאות מהצד, כהגדרתו. בשנות ה-70 וה-80 התעניין אזרחי בשאלות של זהות מדינת ישראל ויהדות התפוצות וכך התגלגל לתפקידים ואתגרים שונים בתחום. ֿ
"במהלך חיי הבוגרים נחשפתי ליהדות ארצות הברית דרך ההיכרות שלי עם אשתי, נעמה, שגדלה בארצות הברית ומאוחר יותר דרך הפעילות המקצועית שלי", סיפר אזרחי ל"ידיעות ירושלים". "זכיתי להכיר ארגונים ומנהיגים, לבקר בקהילות, לבנות שיתופי פעולה ולעצב כלים לדיאלוג והיכרות. בחברה הישראלית יש בורות עצומה ביחס ליהודי ארצות הברית, הקהילה הגדולה מחוץ לישראל. נוכחתי לדעת כי החוויה היהודית האמריקנית אינה נוכחת בספרות הישראלית ולכן החלטתי להעביר את המסרים שלי בפרוזה, וכתבתי רומן בשם 'השליחה'. הספר מדגיש במיוחד את הבורות מן הצד הישראלי ומצד שני, יהודי אמריקה מתבוננים על ישראל מרחוק, מעמדה רגשית סנטימנטאלית. בספר שלי יש כמה מצבים בהם הגיבורה, השליחה, ששמה גליה, פוגשת את בית הכנסת האמריקני הלא-אורתודוקסי וזה מסקרן אותה, קצת מוזר לה, וזה חדש".
גליה של אזרחי, רווקה בת 26, מגלה את אמריקה, תרתי משמע, דרך השליחות הציונית שלה בקמפוסית של ניו יורק. היא נתקלת בצעיר יהודי אמריקאי ומערכת היחסים המתפתחת ביניהם מאתגרת, בשל השוני התרבותי, סוחפת וטעונה. זה אינו הספר הראשון של ד"ר אזרחי. כבר לפני 8 שנים הוא הוציא ספרו הראשון על ירושלים.
"החלטתי שבגיל שלי אני לא צריך לכתוב ספרים כדי להוכיח את עצמי מבחינה אקדמית", מחייך אזרחי, "ואת אותם הדברים אני יכול לכתוב בצורת רומן. כך יצרתי את 'השליחה'. 'שפויה בחלומה - גאות ושפל בחמישים שנות איחוד ירושלים'. הוא ספר שהיה שילוב על מחקר שעשיתי על מה קורה בירושלים בשנים האחרונות שילבתי איך אני תופס את ירושלים בתור מי שגדל פה ומאמין בעיר הזו, בשונה מבני גילי שעזבו את ירושלים. יש איזושהי אווירה כזו בקרב אוכלוסיות מסוימות שאת ירושלים עוזבים. ואז גיליתי שאני אוהב את התחום. הספר השני מתקשר לסיפור שלי ברחביה״.
״כל חיי גדלתי לצד דוד שהיה איש מאוד ידוע, יהודה האזרחי. הוא אח של אבא שלי וגדל גם הוא ברחביה. יהודה היה סופר ומחזאי ועיתונאי ואקטיביסט בתחום של שימור ירושלים והוא היה נשוי לאישה מאוד מעניינת שהיתה פילוסופית באוניברסיטה העברית בשם פפיטה האזרחי. בגיל 42 כשלא קידמו אותה לאיזשהו תפקיד היא שמה קץ לחייה. אני גדלתי בצל הסיפור הזה. ב-2019, ערב הקורונה, גיליתי את הארכיון שלהם שכלל הרבה מכתבים שהם כתבו זה לזה והחלטתי להנציח אותם ולהוציא ספר בשם 'כאב תהומי ועונג עילאי - פפיטה ויהודה האזרחי', זה סיפור אהבה מטורף וטרגי".
סודות משפחתיים
ד״ר אזרחי מתגורר ברחוב קק״ל, בבית אותו בנה סבו לפני 100 שנים. אזרחי-בריסקר היה סַפָּר במקצועו וראש ארגון בעלי מלאכה בירושלים. בנו היה הסופר והעיתונאי יהודה האזרחי. הבית נבנה על ידי חברי גדוד העבודה בשנת 1924, על אחד המגרשים הראשונים ברחביה כמבנה חד-קומתי. בשנות ה-30 נבנתה קומה שנייה והקומה הראשונה הוסבה לחנויות. בשנות ה-50 נוספה קומה ובשנות ה-80 נבנה אגף אחורי.
לצד חייו המקצועיים של אזרחי שהיה, בין השאר, מנכ"ל פרויקט מסע ויו"ר המינהל הקהילתי גינות העיר, הוא מכהן כיום גם כיו"ר 'המרכז הבין תרבותי לירושלים' ומדריך מתנדב בספריה הלאומית החדשה, גם חייו האישיים מלאי עניין. הוא מתגורר כאמור בבית אותו בנה סבו לפני 100 שנה בדיוק. הסב, שמואל אזרחי-בריסקר, שעלה מרוסיה הלבנה לירושלים בשנת 1911, היה ספר ידוע ומאפר תיאטרון. "הבית היה כפרי ופשוט, חד קומתי וצנוע, כמו מרבית הבתים", הוא נזכר. "כמה שנים אחר כך הם בנו עוד קומה ועברו לגור בקומה השניה. את הקומה הראשונה השכירו לחנויות. היום בבניין נמצאת גלידת קצפת ומגדניית גיל. בשנות ה-50 אבא שלי, שכבר היה נשוי לאמי, בנו דירה מעל הסבא והסבתא. לי היו סבא וסבתא בבניין וזה היה מאוד מיוחד ומאוד נחמד. לפני כשלוש שנים, אחרי שהילדים שלי עזבו את הבית והורי נפטרו, שיפצנו את בית ההורים ועברנו לגור שם. מצד אחד יש שם הרבה זכרונות והרבה נוסטלגיה ומצד שני הבית עבר שיפוץ אז זה מרגיש כמו דירה חדשה".
