51 שנים אחרי שראובן בלישה ז"ל הצטרף ל'הפנתרים השחורים' במוסררה ומחה נגד הקיפוח של יוצאי עדות המזרח, בנו צ'רלי (53) חי בקטמונים בתנאים מזעזעים. לדבריו, חשבון הבנק שלו מעוקל, והוא מתחנן בפני גורמי הרווחה לסיוע כספי, כדי שיוכל לקנות את התרופות הנחוצות לבריאותו הנפשית.
"את אבא שלי מ'הפנתרים השחורים' מכיר כמעט כל ירושלמי", אומר השבוע הבן בכאב ל-mynet ו'ידיעות ירושלים'. מה שהכי חשוב לי עכשיו זה לקנות תרופות, ואולי קצת אוכל. אין לי כוחות נפשיים אפילו לדבר. אני כבר תקופה חי על פיתות ומים. בשכונה כולם יודעים את זה. אני מדבר איתך בדמעות ורועד. אין מישהו שמסתכל עליי, לא מכירים בי. לא אוכל טוב, ירדתי במשקל. אני לא אוכל סדיר כבר שנה. אני לא יודע אפילו מה זה ארוחת בוקר. אני מעורער בנפש, כאוב, בוכה כל כמה שעות. אין מי שידבר איתי, אין לי אף אחד בעולם. אני בסך הכל מבקש כדורים וקצת לאכול. בשבוע שעבר חבר נתן לי קצת כסף כדי לקנות אוכל".
"נשבר לי הלב"
החבר הוא יצחק טובול, שבימים אלה עושה כל שביכולתו כדי לסייע לצ'רלי לשרוד את היומיום. למעשה, צ'רלי כבר הצהיר בפני כל שלולא ביקוריו של טובול הוא כבר היה שם מזמן קץ לחייו. "כשנחשפתי למצבו וראיתי איך הוא חי, הייתי בשוק. לא האמנתי שאדם יכול להגיע לסיטואציה כזו. זה כאב לי, ולכל מי שרק שמע עליו. אני חושב שכל אדם זכאי לתנאים קצת יותר טובים ולחמלה", אומר טובול. "הוא לגמרי גר עם מקקים ועכברים בבית. המקקים ממש מטפסים לו על הקירות ובכל מקום. הוא ישן עם שמיכה שחורה, אין לו בגדים. אין לו חשמל ברוב הדירה, יש לו רק איזו מנורה פה ומנורה שם. בחדר השינה לדוגמה אין לו חשמל בכלל. חסרים לו בבית דברים בסיסיים: אין לו מכונת כביסה, המקרר שלו לא תקין, אין לו בדירה שלו אפילו כירת גז. בזכות אנשים טובים בסביבה הקרובה שלו הוא עוד חי. זה מצב מאוד מצער.
בלישה: "אני הלום נפש ומטופל ברווחה כבר כמה שנים טובות. כדי לאזן את הנפש שלו אני לוקח כדורים שונים".
בלישה מספר כי בעבר היה לו ארוע מוחי והוא סובל מלחץ דם גבוה.
לדברי הפנתר ג'וניור, מתוך 3,700 שקל שהוא מקבל מהביטוח הלאומי עליו להוציא בכל חודש 2,000 שקל רק על תרופות.
טובול: "הוא סיפר לי שכאשר פנה אל הרווחה אמרו לו שאין תקציב כדי לסייע לו. נשבר לי הלב כשהוא בכה לי שאין לו כסף ושהוא חייב את התרופות לצורך האיזון הנפשי שלו. כעת אנחנו מבקשים לעשות עבורו מה שאפשר. באופן אישי פניתי ל'עמידר' כדי לסייע לו, אבל הבעיה היא שיש לו חוב בהוצאה לפועל של כמה אלפי שקלים, ולכן הם לא מוכנים בכלל להסתכל עליו. לא מעניין אותם אפילו איך הוא חי. בנוסף, לדבריו יש לו חובות לגופים נוספים, כמו חברת החשמל, המים וכו'".
"אני רוצה לברוח מהחיים"
בעיניים דומעות בלישה נזכר איך בצעירותו הוא ידע לסייע לנזקקים בעיר. "אני פעיל חברתי 35 שנה בקטמונים", סיפר השבוע. "בצבא שירתתי בתפקיד לוחם. נפצעתי בצבא ונתתי את החיים שלי למדינה הזאת. מאז שההורים שלי נפטרו בשנה שעברה, בהפרש של חודשיים-שלושה אחד מהשני, המצב הנפשי שלי הידרדר מאוד. אחרי שבועיים אח שלי נרצח בארמון הנציב. אני צריך כדורים, אני מבולבל, אני כאוב, עולות לי הטראומות מהמוות של אבא ואמא שלי, אז זה לא קל הכל ביחד, וגם שאף אחד לא מכיר בך. אני הולך בלילות, מסתובב ברחוב. אני אמרתי גם לרווחה - אני רוצה לברוח מהחיים".
4 צפייה בגלריה
ראובן בלישה ז"ל (בכובע הלבן) לצד מייסדי 'הפנתרים השחורים' - סעדיה מרציאנו, משה אמויאל וצ'רלי ביטון
(צילום: מאיר ויגודר )
פעילים חברתיים שסיפורו של בלישה נגע בליבם החליטו להתגייס למענו. מכיוון שכל תרומה כספית עלולה לעבור לנושיו, הם מבקשים לתרום עבורו אוכל וגם לנסות לשפץ את הדירה המוזנחת, כדי שתהיה ראויה למגורים. בין התושבים שכבר התגייסו למשימה נמצאת הפעילה החברתית למען זכויות נכים תמר גלפנד. "מדובר במחדל מחפיר", אמרה השבוע. "הוא יהיה חייב סיוע תומך לאורך זמן כדי להשתקם. הוא במצב נפשי מאוד קשה, ואני לא מבינה למה הרשויות לא נכנסות לתמונה. ברור מעל לכל ספק שהרווחה לא עושים את העבודה בעניין של בלישה - מדובר באדם ערירי, ללא משפחה וללא תמיכה כלשהי. יש לציין גם שהוא כבר הביע בפנינו את רצונו להתאבד. אפילו עמידר לא מוכנים לעזור לו כי יש לו חוב אליהם.
"לצערי מתמודד הנפש בעצמו לא מבין באופן מלא את מצבו. אני מדברת איתו על בסיס יומיומי והוא נמצא במצב לא טוב. לפי איך שזה נראה בשטח, כל הגופים הרשמיים זנחו אותו, והכתובת נמצאת על הקיר באותיות של קידוש לבנה. כאשר נחשפים למקרים כאלה לא מפתיעה העובדה שנמצאות ברחבי העיר גופות במצב של ריקבון מתקדם. השבוע חגגו את חוק שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלות, כלומר הוצאת אנשים עם מוגבלות מהמוסדות ושילובם בקהילה לשם מיצוי יכולתם לחיים עצמאיים וקבלת מענה הולם לצורכיהם. עם זאת, כבר שנים שיש אנשים כמו בלישה שחיים בתוך הקהילה ולא מקבלים מענה ראוי. לאחר שפרסמנו את העניין בשכונה קיבלתי טלפונים של יותר ממאה אנשים טובים שרוצים לעזור לו. אנחנו מקווים שישמעו את זעקתו ויסייעו לו".
מ'עמידר' נמסר: "בדירה בוצע שיפוץ בשנת 2008 ושוב בשנת 2013. מביקורינו השוטפים במקום נמצא כי מצב הדירה נובע בעיקרו משימוש שאינו ראוי והיעדר ניקיון ואוורור. לא קיים צורך בביצוע עבודות והנושא הוסבר לדייר".
גורם ב'עמידר' ציין השבוע כי נציגי החברה נמצאים בקשר עם לשכת הרווחה על מנת לקדם הצמדת מטפלת בית מטעם הביטוח הלאומי לצורך סיוע בנקיון הדירה.
מכיכר ספרא נמסר: "הפונה מוכר לעירייה ומטופל באופן רציף ואינטנסיבי על בסיס קבוע במחלקה לשירותים חברתיים בגונן. הטיפול הניתן לו במחלקה כולל ליווי שוטף וסיוע במיצוי זכויות וכן מגוון של עזרה כלכלית, כמו רכישת תרופות ואביזרים רפואיים, חימום לחורף, תלושי מזון, סיוע בביגוד והנעלה ועוד.
"בימים אלה פועלת העירייה לשיתופי פעולה עם פעילים חברתיים ותורמים אשר הביעו נכונות לשפץ את דירתו. השיפוץ אמור להתחיל בתקופה הקרובה ובהתאם לרצונו ולשיתוף הפעולה של הפונה. במהלך תקופת השיפוץ יסייעו לו שירותי הרווחה העירוניים במימון דיור חלופי. העירייה תמשיך לסייע לצ'רלי בכלים העומדים לרשותה".
הדירה צילום: פרטי
