זה החל ממסמכים משנת 1149, עבר דרך כתבות מהמאה ה־19 ודרך עדות חשובה שנמנעה ברגע האחרון, ועכשיו זה מגיע לנקודת רתיחה: הכל על הקרקע הבוערת במתחם שמעון הצדיק, ששימשה כחלק מהתירוצים של ארגון החמאס להבעיר את האזור כולו.
רחביה של מזרח העיר
רחוב קטן ושקט בשם עות'מאן בן עפאן נמצא בלב הסכסוך אשר בעקיפין, לפחות לפי ארגון הטרור מעזה, גרם גם למבצע הנוכחי ברצועה - 'שומר החומות. בסמוך אליו גם נמצא קברו של שמעון הצדיק. הרחוב הוא בלב שכונה שנקראת בפני המקומיים 'רחביה של מזרח ירושלים'.
הפרשה החלה לפני כ־15 שנה, אז החליטה קבוצת יהודים לממש את זכותה, לדבריה, על הקרקע. הקבוצה, שנקראת 'נחלת שמעון', החלה במאבק משפטי כדי לחזור לדירות. ביחידות אלה שוכנות שמונה משפחות ערביות שנים רבות.
ב־2009 הגישו אנשי 'נחלת שמעון' בקשה לפנות את המשפחות הערביות, בטענה שהם בעלי הנכסים. הטענה של אנשי הימין היתה שהמשפחות הערביות במקום הן אכן במעמד של דיירים מוגנים, אבל הן אינן מעבירות להם דמי שכירות ומבצעות שינויים בנכסים.
"ירדן התחייבה לנו"
שמונת המשפחות החלו להשיב מלחמה, כשהן מגובות על ידי מספר רב של תנועות שמאל, ותנועה אחת שהוקמה במיוחד בגלל הפרשה: 'סולידריות שייח' ג'ראח'. מאז, כמעט בכל 'יום ירושלים', וכן בעת הסלמה בטחונית, היו אירועים בסביבות קבר שמעון הצדיק בשכונה. המשפחות טענו כי הן נמצאות במקום לאחר שקיבלו הבטחה מממשלת ירדן (ששלטה שם לפני איחוד העיר) שיותר להן להתגורר במקום.
מה שטענו אנשי 'נחלת שמעון' הוא שהקרקעות רשומות בפנקס השטרות עוד מהתקופה שבה הטורקים שלטו בארץ. המשפחות הערביות טענו כי מדובר בפנקס מזויף שאינו משקף את הזכויות האמיתיות שנרשמו בטורקיה וירדן.
900 שנה אחורה
ואז הובא חתן פרס ישראל, פרופ' אמנון כהן, מומחה להיסטוריה של ארץ ישראל. הוא הכין חוות דעת מעמיקה בנושא, כזאת שחוזרת עד 900 שנה בזמן.
נציגי המשפחות הערביות הציגו מספר מסמכים כדי להוכיח שהדירות שלהן. אחד מהם היה משנת 1149, כביכול של בית הדין השרעי (המוסלמי). אלא שהמומחה קבע כי מדובר במסמך מזויף שאינו יכול להוכיח בעלות. פרופ' כהן הגיע לכרכים המקוריים מהמאה ה־12, ולדבריו אין בעמוד המדובר כל רמז לתעודה העתיקה שהוצגה.
בכך נשמטה אחת הטענות החזקות של הערבים בנוגע לבעלות. לאחר מכן קופץ פרופ' כהן 700 שנה קדימה אל המאה ה־19. לטענתו, אותו בית דין, הפעם בשנת 1875, קובע כי חלק מהמתחם נרשם כהקדש של עדת הספרדים. חלק אחר, קובע המומחה, נרשם כהקדש של האשכנזים.
הבור של 'היהודייה'
אחד הנושאים שהציגו בעלי ההקדשים כהוכחה לכך שהמקום שייך להם הוא המילה 'יהודייה', שהוצמדה לכינוי הבור שבו קבורים שמעון הצדיק ואשתו. פרופ' כהן הצליח להביא כתבה בעיתון 'הלבנון' משנת 1876 - שנה בלבד לאחר רישום ההקדש על שם היהודים. העיתון מדווח על כך שפקידי עדת הספרדים באו לפני הפחה הטורקי והוכיחו לפניו כי מתחם הקבר שלהם. זאת ועוד, לפי דעת המומחה, כבר אז היה ידוע כי שם המתחם הוא 'היהודייה', על שמה של אשת הרב.
ה'דמנציה של העדה'
אחד המקרים יוצאי הדופן בהליך המשפטי היה כאשר שופטת השלום דורית פיינשטיין מתחה ביקורת על התנהלות המשפחות הערביות. היא התייחסה להחלטה לדחות את עדותה של אחת התושבות הערביות המבוגרות ביותר.
העדות נדחתה חרף העובדה שלדברי השופטת: "היא היחידה שיכולה להעיד מידיעה אישית על חלק מהעובדות". אלא שסמוך לדיון האחרון שנקבע הודיעו לפתע הנציגים הערבים כי היא לוקה בדמנציה.
וההתפתחות השבוע
השבוע היה בית המשפט העליון אמור לדון בערעור שהגישו המשפחות הערביות. הן דחו הצעת פשרה לשלם דמי שכירות לאותם הקדשים ולהישאר במקומן. בערעור ביקשו הדיירים הערבים את עזרת העליון למנוע את הפינוי שלהן.
ביום ראשון השבוע הגיש היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בקשה לדחות את הדיון הנפיץ, בעיקר בגלל המהומות בירושלים בפרט ובישראל בכלל, כמו גם הלחימה ברצועה. הוא טען בפני בית המשפט שבדעתו להצטרף כצד בדיון. עקב זאת, יום לפני שבית המשפט היה אמור להתכנס ולקבל החלטה - נדחה הדיון. השופט העליון יצחק עמית הורה על עיכוב ביצוע פינוי הנכסים והדיון בערעור נדחה לעוד כחודש.
לעדכונים נוספים – חדשות ירושלים
