סוחרי שוק מחנה יהודה יצאו השבוע למחות נגד סגירתו ודורשים את פתיחתו המחודשת על פי המתווה שהציעו. הסוחרים מספרים על הימים הקשים, כועסים על הדוחות וזועמים על ההנחיות.
"בשביל לשרוד חייבים לקמבן"
ניר חנוך, 'דוד דגים'
"אחד הדברים המוזרים בסיפור של השוק בזמן משבר הקורונה קשור לעובדה שכבר מההתחלה שמו מחסומים בכניסה, הביאו כוח אדם והתארגנו על תגבורת בכל התחומים, אם זה משטרה, שיטור עירוני ופקחים, אז מה הבעיה בעצם להשאיר את המקום פתוח, הרי מדובר על בשר וירקות, מצרכים חיוניים? אז מה ההבדל בין השוק לסופר, שאליו נכנסים עשרות אנשים והוא עוד מקום סגור?
"אני חושב שהיה אפשר לעשות את זה אחרת, כי אין תיירים שבאים לטייל אלא רק אנשים שבאמת באים לקנות את האוכל שלהם. זה שהשוק היה סגור זו פגיעה קשה בהכנסה, ללא ספק. במקרה שלנו אנחנו פותחים את הבסטה מדי יום, ותגברנו את מערך המשלוחים, שאומנם היה לנו אבל קיבל חיזוק משמעותי.
"אני חייב לציין שנושא המשלוחים שינה לנו את התפיסה ומצאנו את עצמנו מגיעים ללקוחות חדשים. אנחנו משקיעים במשלוח, שמים הכל בקירור ונותנים שירות טוב, כי אחרי הקורונה, אנחנו בטוחים, נושא השליחויות ימשיך ואף יתעצם.
"עד השבוע היו מגיעים לשוק אנשים והיו פה פקחים שנתנו דו"חות ברמת אכיפה שעתית. אם מגיע אליך מישהו ואתה מוכר לו זה דו"ח של 5,000 שקלים. זה אבסורד שמותר לפתוח אבל אסור למכור! אנחנו שומרים על החוקים ומנסים באמת לעשות הכל כמו שמבקשים ועומדים בכל התנאים שהציבו בפנינו, אבל כן, בשביל לשרוד חייבים לקמבן. אם יש לי לקוח שמתקשר אלי ועושה הזמנה והוא מגיע לכביש הראשי, אני יוצא מהחנות ונותן לו את ההזמנה. הוא לא נכנס לשוק לקנות ממני ואני יוצא למשלוח. מצד אחד אתה לא רוצה להסתכן, אבל עושים את כל המאמצים כדי להכניס את הכסף ולגמור את החודש".
"השוק היום לא אטרקטיבי לצרכן"
משה ציקבאשוילי, 'קצביית רפאל'
"אני לא יודע מה הולך לקרות בעתיד הקרוב, אבל את מה שכבר קרה אי אפשר לשנות. אצלי בחנות היתה פגיעה קשה, אבל לא אנושה. אני מסתכל על אנשים שבכלל לא יכולים לעבוד. אני לפחות יכול להוציא סחורה במשלוחים. אין ברירה אחרת אלא להסתכל על חצי הכוס המלאה.
"החנות שלי רגילה למשלוחים, אבל אין ספק שהיינו צריכים להיערך - אם זה להביא יותר קטנועים יחד עם שלושה רכבי הקירור שלנו. במפעל הבשר עצמו נאלצנו להוציא את העובדים לחל"ת, שזה בעצמו משהו שבכלל לא קל כלפי עובדים שלך.
"אני מגיע כל יום לחנות כי אני עדיין לא בקבוצת סיכון. בתקופה האחרונה יש אנשים שכבר מגיעים לשוק - קונים וגם סוחרים. אנשים מצביעים ברגליים כי הם רואים בעצמם שהשוק הוא מקום בטוח ללכת ולקנות בו אוכל. אנשים קיבלו קנסות מאוד כבדים בגלל שפתחו את העסקים שלהם, אבל אני יכול להבין אותם. עם כל הרצון לשמור על כל ההנחיות יש כאלה שלא יכולים. אני ממש לא בא לשפוט אלא אומר שאני מבין.
"מצד שני יש את הנושא הבריאותי. אבא שלי, שיהיה בריא, בן 85. עד לפני הקורונה הוא היה מגיע יום־יום לחנות ועובד. הוא כבר חודש פלוס בבית. כואב לי הלב עליו. זה עצוב כי הוא איש עבודה. ההחלטות שהתקבלו לגבי השוק מושפעות בעיקר מהרשתות, וזה נושא בפני עצמו שמשפיע היום מאוד. לפני 30 שנה הסופר היה סופר והשוק היה שוק. היום הסופרים נוגעים בכל נישה אפשרית - ירקות, בשר, יינות. הם הגיעו אל כל הנקודות המיוחדות שהיו שייכות לשוק. אני לא רוצה לחשוב על זה שבעוד עשור או שניים השוק ייכחד, כי אני חי את המקום הזה, מתפרנס ממנו ויודע שחייבים לשמור על איזון.
"שוק זה מגוון, היצע, תחרות, והיום אין את זה. השוק היום לא אטרקטיבי לצרכן. הוא יקר, אם מדובר בירקות, פירות או בדברים אחרים. וכן, גם בבשר שאני חלק ממנו. אז אני נותן את הערך המוסף שלי, שזה האיכות, השירות, החיתוך, שאלה דברים שאין בסופר. בכל פעם שאני נוסע למקומות בארץ ובעולם אני מנסה לראות איזה דברים חדשים אני יכול להביא לעסק שלי, כי אני יודע שאם אני לא אהיה ממש טוב - אין לי עתיד".
"אם לא יתחשבו - אני מחזיר את המפתחות"
עוזי שרעבי, 'מגדניית פאר'
"בשבוע שעבר פתחתי את העסק והיתה תנועה של אנשים, אבל העבודה היא 90 אחוז בירידה. אמור היה להיות סגור עד השבוע, אבל אנחנו מאפייה אז לא אמרו לנו כלום. הירקן לידי למשל יותר סובל. אני מיואש כי נכנסנו ל'לופ' של הפסדים.
"לפני שבועיים הגענו לכאן כל הסוחרים והוצאנו את הסחורות שקנינו ואי אפשר היה להשתמש בהן. זרקנו הכל. גם ההחלטה לפתוח את השוק הפתוח ולא לתת לשוק להתניע מחדש זו גזירה מאוד קשה. הכניסה לשוק היא רק עם מד חום ויש רק כניסה ויציאה אחת. אז כמה אנשים בעצם יורשו להיכנס ביום? אני לא עסק שיכול לעשות משלוחים או משהו דומה. עד לפני מה שקרה היו לנו קבוצות שבאות כחלק מסיורי אוכל. עכשיו גם אם נפתח לא בטוח בכלל ששווה לנו.
"בשבוע שעבר כשפתחתי עשיתי כמויות מאוד קטנות של מאפים, וגם את זה לא הצלחתי למכור. השכירות שלי היא 15 אלף בחודש. את בעל הבית לא מעניין קורונה או לא - הוא רוצה את השכירות שלו.
"המאפייה קיימת משנת 1947, כאשר 30 שנה היא נמצאת בחנות הזו, ואני אומר בצורה מפורשת - אם בעל הבית לא יתחשב בנו ויוריד לנו את השכירות לא תהיה לי ברירה ואני אחזיר את המפתחות. את העובדים שלי שלחתי לחל"ת, ואני גם לא בטוח שאוכל להחזיר אותם לעבודה בחודשים הקרובים, כי אין לי מאיפה לשלם להם משכורות.
"בשביל לשלם את השכירות אני צריך 700 שקלים ביום. בשבוע שעבר סגרתי יום עם 200 שקלים. באתי לעבודה 9-8 שעות על הרגליים וזהו. אז למה אני בא, כדי להפסיד?
"אני דור שלישי בשוק מחנה יהודה. יש לנו חנות קטנה שאני משכיר לאיזה בר עם חבר'ה נחמדים. חודשיים הם לא שילמו לי שכר עבור החנות ואפילו לא התקשרתי אליהם. מה אני אגיד להם? אני יודע שאין להם מאיפה להביא לי כי אני בדיוק באותה הסירה. אנחנו 600 חנויות שנמצאות פה, שיודעות לעבוד ממה שיש לנו. מהיד לפה, מה שיש חיים איתו".
"לא מתבייש לבקש - תחזרו לשוק"
ירון צדקיהו, 'מעדני צדקיהו'
"אני חייב להודות שהתקופה הזו הביאה איתה משהו מיוחד ביותר. אני בבית כבר חודש וקצת כי אני בקבוצת סיכון, אז נוצר מצב של שיא הרומנטיקה ביני לבין אשתי. פתאום אנחנו מדברים, חולקים, אוהבים, נזכרים. נשארנו רק שנינו.
"אבל כשמדברים על הבסטיונרים יש חוסר ודאות מוחלט ומצבי קיצון. אנשים נכנסו למצבים של קשיים, חרדות, ייאוש, ואני מדבר עם אנשים ושומע מאחי בועז שנמצא בחנות. אנשים באים כל בוקר, עומדים ליד החנויות שלהם ולא פותחים כי הם לא יכולים. אני מכיר כאלה שלא יוכלו לחזור לעבוד כי הם לא מסוגלים לשלם שכירות אם הם לא פותחים. הם מגלגלים את הכסף שנכנס להוצאות.
"אני מכיר מצבים מאוד קשים של אנשים שהבנק מאוד אהב אותם עד לפני הקורונה והיום לא רוצים לראות אותם בכלל. התנאי הזה שמי שיש לו חובות למס הכנסה לא עומד בקריטריונים של ההלוואה הוא אבסורד, כי הרי לכולם אמרו אל תשלמו את החודש הראשון, אז לכולם יש חוב למס הכנסה. זה אמור להיות חלק מההטבה.
"מסכן מי שהולך לבנק. מתעללים בו. אז נכון שהעובדים בשוק הם לא כלכלנים, אבל הם חרוצים, עובדים מסורים, מקיימי משפחות שמתפרנסים בכבוד. הם מיואשים כבר, וזו הסיבה שאפילו להפגנה שהיתה בנושא כמעט אף אחד לא בא. פותחים לאנשים את איקאה, שבינה לבין חיוני אין יותר מדי קשר, בטח ובטח כשהמקום סגור ואין בו רבע חלון, אבל מבקשים מאיתנו להישאר ולהישמע להוראות המיוחדות.
"לדעתי, כל המתחמים הפתוחים כמו השוק חייבים להיות פתוחים. אנחנו 400 משפחות גרעיניות כאן, כל אחת מפרנסת ארבע משפחות לפחות, ולכן הדבר היחיד שיש לי לבקש מהציבור זה לחזור ולקנות במחנה יהודה. אנחנו אנשים אחראים, עובדים קשה ורוצים להתפרנס ולתת שירות. אני לא מתבייש לבקש שתעזרו לנו".
"מנסים לקבור אותנו תחת רבי קומות"
איציק שמעון, ירקן
"אני עומד בסיטואציה לא פשוטה. מצד אחד אני יכול לפתוח את המקום שלי למשלוחים, אבל אני לא יכול להגיע כי אני בקבוצת סיכון בגלל הגיל שלי. והבן שלי, שעוזר לי בתקופה הזו, גם הוא בקבוצת סיכון כי הוא חולה אסתמה, ואין לי פועלים, אז העסק פשוט סגור.
"אני דואג לבן שלי יותר מאשר לעצמי. אני לא יוצא מהבית. אני רגיל לקום בבוקר, לפתוח את החנות ולפגוש את הקונים. משלוחים או סגירה זה לא משהו שגדלנו עליו. לא ככה חינכו אותי ולא כך חינכתי את ילדיי. אני נמצא מגיל 13 בשוק כי במקום ללכת לעשות שטויות ברחוב אחרי בית ספר באתי לעזור למשפחה שלי, וככה גם הילדים שלי שבאים לעזור.
"אנחנו הירקנים עובדים 20 שעות ביום, ואנחנו כל כך גאים ועם חזה נפוח, וגם אם אין לנו שקל בכיס נסתובב כאילו אנחנו הכי עשירים בעולם. אז אני לא אבוא ואבכה לעולם, אני פשוט אגיד תודה רבה. כשמספרים בטלוויזיה שפותחים את איקאה ואנשים עומדים שם בתור, אתה יודע שמשהו כאן מסריח. מנסים לקבור אותנו תחת רבי קומות. 80 אחוז מהנדבקים אם לא יותר זה בגלל הסופרים ואנחנו לא בטוחים? השוק זה המקום הכי בטוח שיש.
"כבר חמש שנים שהוא מדמם, יש תיירות של 70 אחוז שבאים לקנות בירה ולהיראות. זה לא אלו שבאים לקנות את השני קילו תפוחי עץ או הבצל. בשבוע שעבר הגעתי לבסטה שלי לעשות סדר. זרקתי סחורה שהבאתי במיוחד לחג ב־20 אלף שקלים. שסקים שעלו לי 28 שקלים לקילו, זרקתי 12 קרטונים, שזיפים, נקטרינות, הכל נזרק.
"אני יודע שברגע הפתיחה ייקח לנו כמה חודשים טובים כדי להחזיר קודם את כל הסחורות שהפסדנו וזרקנו, וכמובן את הזמן שלא עבדתי, וכמובן גם את ההוצאות שהן הרבה יותר גבוהות. הבכי הוא בכי פנימי על אפליה שהיא לא הוגנת. יש בכי פנימי על ההחלטות שלקחו ולא חשבו מילימטר כי היה נוח, ומי שהיה לו כוח ניצח, וזה בעניין הצדק. כל היום אני בבית אוכל ולא עושה כלום, אפילו צמחה לי קצת כרס. אני משתגע, יוצא מן המרפסת לבית. אבל היה לי הכי חשוב להעביר מסר לילדים שלי שלא הולכים בניגוד לחוק וצריך לכבד את זה עד הסוף עם כל הכאב".
"גם אם זה היה נגמר במעצר הייתי פותח את החנות"
יוסי מזרחי, 'מזרחי פיצוחים'
"אנחנו רק מנסים לעבוד ולשרוד. גרמו לאנשים שלא להגיע לשוק, זרעו בהם פחד, ואנחנו בתפוקה של 30% עבודה. ההנחיות מבולבלות, לא ברורות, ואין שום דבר שהוא חד־משמעי. יום אחד יוצאת הודעה ששוק מחנה יהודה סגור, ואז אני רואה שאישרו לכל המכולות לידנו לפתוח. רבתי עם השוטרים ואמרתי שאין שום סיבה שאסגור כל עוד הם פתוחים בלי הגבלה. גם אם זה היה מסתיים במעצר אני הייתי פותח על אפם ועל חמתם.
"קולגות שלי קיבלו פה דו"חות על ימין ועל שמאל, אבל מי שהתעקש כן פתוח. אין שום היגיון שהשוק יהיה סגור. אני כאן משנת 1981 ובחיים לא היה ככה. עברתי כאן פיגועים ואפילו נפצעתי באחד מהם, אבל המצב היום גרוע יותר מכל תקופה שהיתה.
"אני מוצא את עצמי בסיום יום עבודה יוצא למשלוחים בערב. זה לא סיכון בשבילי? הילד עוזר לי קצת כי העובדים בחל"ת. אם היינו עבריינים ואלימים היינו משאירים את השוק פתוח, אבל היה פה מחדל מההתחלה ועד הסוף, ואני חושב שראש העירייה יכול היה להילחם על זה. משה ליאון הוא איש נחמד אבל הצעדים של השבוע וחצי האחרונים היו צריכים להיעשות מזמן.
"מה שהכי כואב לי בכל הסיפור הזה הוא אי היכולת שלנו להתאגד. אם במצב כזה שהוא קיצוני לא הצלחנו להגיע להסכמה ולקום יחד ולהפגין אז המצב בשוק מחנה יהודה קשה מאי פעם. זה פשוט לעג לרש כל ההתארגנות שהיתה בנוגע לסגירה הכפויה והבלתי מוצדקת הזו. יממה אחת בלבד היו צריכים כדי להתאים את השוק להנחיות שתקפות גם לסופרים. לסגור את השוק מאגריפס ויפו, לשים מד חום ולספור אנשים נכנסים ויוצאים. זה הכל, יממה אחת בלבד. זה מה שהיה צריך, אם באמת היו רוצים".
